6 אמני זכוכית שכדאי לכם להכיר

לפני שבוע קיבלתי וואטסאפ ממעיין פייגין, מורתי היקרה לניפוח זכוכית, עם לינק והמילים "את תאהבי את זה!". או-קיי. כמובן שזה סיקרן אותי. לחצתי על הלינק והגעתי לסדרת הריאליטי החדשה של נטפליקס – Blown Away. כמיטב מסורת הריאליטי, עשרה מנפחי זכוכית מתחרים על תואר המומחה שפרס מקצועי בצידו. הפורמט הוא די שחוק וידוע. הזכיר לי קצת את ימי מאסטרשף העליזים. אבל, וזה אבל גדול, כל פרק הוא פחות מחצי שעה ולכן נחסכים מאיתנו כל הסיפורים קורעי הלב, חיבוטי הנפש ושאר מסחטות הריאליטי שכל כך התרגלנו אליהן. במקום זה יש נטו זכוכית, עם כל האקשן: החום הבלתי נסבל, הזכוכית הנוזלית, מחסומי היצירה של האמנים וגם השבירה, שהיא חלק בלתי נמנע בזכוכית. בקיצור, מעיין צדקה. אני אהבתי את זה. אם אתם סקרנים לגבי תהליכי היצירה עם זכוכית

בוגרים מגוונים - מבחר מתערוכות בוגרי בתי הספר לאמנות

חודש יולי הוא חודש קשה. החום לא מפסיק להכות וכל הזמן שובר שיאים והחופש הגדול מציב להורים שבינינו אתגרים לרוב. אל אלה מצטרפות תערוכות הבוגרים של בתי הספר לאמנות. נשמע קל? תחשבו שוב. בישראל, מסתבר, לא מעט בתי ספר גבוהים לאמנות. הם פזורים בכל רחבי הארץ ומציגים את תערוכות הבוגרים למשך זמן קצר יחסית. התוצאה היא ששוחרי האמנות נעים חוליות-חוליות מתערוכת בוגרים אחת לשניה וככל שעובר הזמן ניתן לראות אותם נוזלים. מותשים מחום ומעומס. הסטטיסטיקה מראה שרוב הבוגרים של בתי הספר לאמנות לא ממשיכים לעסוק באמנות. זה נכון בישראל כמו גם בכל העולם. הסיבות הן רבות ומגוונות – החל מכך שקשה לאדם צעיר לבחור את מסלולו בחיים (יש גם הרבה בוגרי משפטים או כלכלה שלא עוסקים בתחום) ועד לקושי אמיתי להתפרנס ולהתקיים מאמנות. האמת

מקום לאמנות - שקיעה

בכניסה לחלל אנו נתקלים בדלת גדולה ואפורה שמקבלת את פנינו. מישהו מאיר בפנס דרך חלונותיה, מנסה לראות אותנו. אז נשמעת דפיקה שמזעזעת את כל הדלת. ושוב. ואז שתיקה. זוהי עבודה משותפת של ניר מצליח, שיצר את חזית הדלת באמצעות paper tracing עם גרפיט, ואמי ספרד, שיצרה את עבודת הוידאו המוקרנת מאחורי הדלת, המדמה את חקירת הפנס ושאון הדפיקה בדלת. הדלת מכניסה אותנו לתערוכה 'שקיעה' – שיתוף פעולה של מצליח וספרד שסיימו יחד את לימודי ה-MFA לפני שלוש שנים בחיפה, באוצרותה של שרון פוליאקין, מי שהיתה מורתם. נקודת המוצא, על פי מצליח, היא עבודה עם דימויים של מחנות פליטים שכולנו מכירים מהמדיה. מבחינתו, הפוליטיקה היא נקודת מוצא אולם העבודות עומדות בפני עצמן כיצירות אמנות שניתן לנתח באופנים שונים, "אחרת לא היתה להן זכות

טאבולה ראסה - איך להתבונן באמנות עכשווית

האם יש ממש במושג טאבולה ראסה, שמשמעותו המילולית היא לוח חלק? האם מי מאיתנו הוא לוח חלק? אני מאמינה שזה רחוק מהמציאות. כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם סך החוויות, הידע והכלים שצבר בחייו. לכל אחד מאיתנו נקודת השקפה שנובעת מניסיונו בחיים, מהדברים שעברו עליו והאנשים שפגש. כך אנחנו מגיעים למפגש עם כל יצירת אמנות. עם המטען שלנו. התוצאה היא שהמפגש של כל אחד מאיתנו הוא שונה, גם אם מדובר באותה יצירה. גם הטעמים שלנו שונים - לא כולם אוהבים את אותן יצירות. וזה בסדר. זה בסדר. לא צריך לאהוב הכל. לא צריך להבין הכל. יש לי תחושה (די מבוססת) שאנשים רבים נמנעים מחשיפה לאמנות בגלל חשש – חשש שלא יבינו או לא יאהבו את מה שנחשב לטוב, וזה גורם להם לחוש לא בנוח. הם מסתובבים בתחושה שהם לא חכמים/מתוחכמים/מלומדים/רגיש

  • Shlomit Oren

מוזמנים לעקוב

ספרו גם לאחרים

© 2020 by SO-ART Shlomit Oren