SO-ART

לפני כמה שנים נתקלתי לראשונה בעבודות של מישל פלטניק. אלה היו עבודות מהסדרה שעשה בעקבות פרנסיס בייקון. מאוד עניינה אותי הבחירה של אמן ישראלי לייחד גוף עבודות לאמן כמו בייקון – בריטי מהדור של אחרי מלחמת העולם, ומצאתי את האינטרפרטציה שלו מרתקת. הוא ממש החייה את היצירות. בימים אלה פלטניק מציג תערוכה חדשה בגלריה גורדון בעקבות יצירות של נפיל אחר – אגון שילה, וזה גרם לי לפנות אליו לראיון. פגשתי אדם נעים מאוד, צנוע, שבדיבור רך עם שמץ מבטא צרפתי סיפר לי את סיפורו. מישל הוא דור שני לניצולי שואה שגדל בצרפת, למד והחל מסלול מבטיח של מהנדס תוכנה. בגיל 28 הוא עלה לישראל, בה מצא עבודה בלי קושי, אבל החיפוש לא תם. במקביל לעבודה כמהנדס החל ללמוד אמנות, עד שזו השתלטה והפכה להיות מרכז חייו. מאוד הזדהיתי עם השינו

התערוכה "אם בלילה חורפי עוברת אורח" מוצגת במוזיאון תל אביב כבר שמונה חודשים, מדצמבר 2019. היא היתה רלוונטית בעת פתיחתה, ובימים האלו היא נראית רלוונטית עוד יותר. שם התערוכה הוא פראפרזה על שם סיפרו של איטלו קלווינו "אם בלילה חורפי עובר אורח", שגם במקור הוא קטוע וסתום. הספר בנוי מעשר התחלות לעשרה סיפורים לא גמורים, ומזמין את הקוראים לשוטט בין הדפים ולבחור את מסלול הקריאה. רותי דירקטור אצרה את התערוכה בהשראת הקריאה הפתוחה הזו ומזמינה את המבקרים בתערוכה לטוות לעצמם את הנראטיב שהם בוחרים מתוך העבודות שבתערוכה. התערוכה עצמה נדמית די קודרת, כאשר הצבע השחור הוא הדומיננטי ביותר. כל היוצרים שדירקטור בחרה הם גברים, ואכן יש בתערוכה משהו מאוד גברי, וכן, יש בה גם תחושה קרירה, חורפית. כדי שאנחנו, הנשים לא נ

אם אתם מסתובבים בתל אביב אין מצב שלא נתקלתם בעבודות של Dede Bandaid וניצן מינץ, גם אם לא ידעתם שהן שלהם. סימן ההיכר של דדה הוא הפלסטר, אבל לא רק. ניצן היא משוררת ויזואלית והשירים שלה, עם הפונט הייחודי, מעטרים הרבה קירות בעיר. אני עוקבת אחרי העבודה שלהם ברחוב ודרך הרשתות החברתיות כבר הרבה זמן אבל נפגשנו לראשונה רק בפברואר האחרון, במכירת סטודיו שערכו לקראת מעבר לסטודיו חדש. באותו הזמן הייתי שקועה בכתיבת הפוסט על זוגות אמנים לכבוד וולנטיין'ס וכשסיפרתי על כך לניצן היא מיד שאלה "למה אנחנו לא שם?" לרשימה הזו, הסברתי לה, לא בטוח שתרצי להיכנס, כי רוב הסיפורים שם די עצובים, אבל אין ספק שדדה וניצן הם הזוג המלכותי של אמני הרחוב בישראל והם ללא ספק זוג האמנים הכי מגניב שפעיל היום בזירת האמנות המקומית בכל

בביאנלה לאמנויות תוכלו לראות כ-250 עבודות של אמנים ישראלים מוכשרים. פניתי לכמה מהם וביקשתי שכל אחד יספר קצת על העבודה שלו ועל עבודה נוספת שהוא אהב בביאנלה. קריאה מהנה! רחלי רוטמן גרג'י העבודה קערה (2019, הקרנת וידאו, קערת קרמיקה) מורכבת מוידאו המוקרן/מוגש בתוך קערת קרמיקה גדולה ובו מצולמות הידיים שלי, עובדות באבניים ומכינות קערה. הוידאו חושף את התהליך הסמוי בדרך כלל מהעין שמתרחש בסטודיו ומדגיש את המגע בחומר והקסם שבהתהוות. העבודה הזו היא הראשונה שיצאה מהסטודיו החדש שלי שהקמתי כדי להתרכז בעשיה אמנותית והוא סוג של הצהרת כוונות והגשמה של דרך חיים שסללתי לעצמי. עבודה שאהבתי היא ללא כותרת (2017) וידאו של מורג'אן אבו דיבה, מרפרר לפתגם ערבי שאומר 'לגרוף את הים' ומדבר על עבודה סיזיפית או דבר שחסר סי