בין הקורונה שהשתלטה לנו על החיים והעניינים הפוליטיים שמעסיקים את כולנו, אולי שכחתם שהאביב הגיע. אז הנה, אני כאן כדי להזכיר לכם את זה עם דרישות שלום של ציורים מרהיבים מתקופות ומקומות שונים. האביב הוא תקופה של פריחה והתחדשות, וגם אם אנחנו סגורים בבית, הרי שאפשר לראות שבחוץ הטבע ממשיך בשלו, אדיש לקורונה ועניינים אחרים. אצלי בגינה עץ המנגו הותיק עמוס תפרחת (בתקווה שיהיה יבול טוב של פירות השנה), עץ השזיף שעמד קרח כל החורף התחיל ללבלב וגם הסחלבים בתוך הבית פורחים וגורמים לי לחיוך טפשי. מקווה שגם לכם יש איזה צמח או פרח שמעודד את רוחכם. אחד מציורי האביב המוקדמים ששרדו הוא ציור הקיר 'פלורה' בוילה בפומפיי. למרות השנים ונזקי הזמן, שילוב הצבעים העדין והקומפוזיציה המקורית גורמים לליבי להתרחב. מי לא מכיר
חיפוש
Shlomit Oren
- מרץ 18
- 3 דקות
עולם האמנות נמצא בתקופה של שינוי משמעותי כבר עשור. זהו שינוי פונדמנטלי של יחסי הכוחות, הגורמים המשפיעים והדינמיקה הכללית. חייבים להודות שעולם האמנות תמיד קצת מפגר אחרי השוק הכללי כי מדובר בתחום שמרני מאוד והגורמים המרכזיים בו עשו הכל על מנת לשמר את כוחם. ובכן לא עוד. אני צופה שוירוס הקורונה יעביר אותנו אל נקודת האל-חזור שממנה השינוי בשוק יואץ. זה לא כי השחקנים והאינטרסים שלהם השתנו אלא שכללי המשחק השתנו באופן פתאומי, ולזמן ממושך, כך שמי שלא יתאים את עצמו פשוט ייעלם, ממש כמו אצל דרווין. בעולם בו כל המוזיאונים סגורים, הגלריות פתוחות באופן מוגבל, ירידי אמנות מתבטלים וסיורי אמנות הם בלתי אפשריים חייבים למצוא דרכים אחרות לקיים את שדה האמנות. מוזיאונים מוזיאונים רבים עדכנו את הסיורים הוירטואליים ש
Shlomit Oren
- מרץ 11
- 3 דקות
כשעומדים קרוב אליו ומביטים מעלה קשה להתעלם מהעוצמה של (Balloon Dog (Orange, הפסל שעשה הכי הרבה כותרות במאה ה-21. טביעת האצבע הקונסית ניכרת כאן במלוא עוצמתה - הוא מושלם. נטול פגמים, נטול כתמים או עיוותים. נדמה כאילו יד אדם לא נגעה בו. האמת היא שזה די קרוב למציאות: קונס הזמין את ייצור הפסל אצל מפעל בגרמניה שמתמחה בפלדת אל-חלד ומאז ייצורו נגעו בו רק עם כפפות. למעשה, ספר הנהלים המלווה אותו, כמו את כל אחת מהיצירות של קונס, מציין במפורש כי על מי שמטפל ונוגע בפסל לעטות כפפות בכל עת, אותן יחליף כל עשר דקות. כמו כן עליו לעטות מסיכת מנתחים. זה עוד לפני עידן הקורונה. מובן שקונס משחק איתנו כאן משחק של פרופורציות והקשרים - הוא לוקח חפץ ילדותי ובר חלוף ומגדיל אותו עשרות מונים, משנה את תכונותיו הפיזיקליות
Shlomit Oren
- מרץ 3
- 3 דקות
הפעם הראשונה בה נתקלתי בפולה רגו היתה בתערוכה בלונדון לפני כשנתיים. זו היתה תערוכה שציינה מאה שנה לציור הבריטי הפיגורטיבי, ולמרות שהיו לי השגות מסויימות לגבי האוצרות, השתתפו בה עבודות איקוניות של אמנים נהדרים ואיקוניים לא פחות כמו פרנסיס בייקון ולוסיאן פרויד. כתבתי על כך כאן. בחלקה האחרון של התערוכה הושם דגש על אמניות נשים, כמעין סימון דרך לעתידו של הציור הבריטי – ג'ני סאוויל, ססילי בראון, לינט יאדום ועוד. בדור הביניים בלטה פולה רגו בהיותה בין הנשים הבודדות. ולא רק בזה היא בלטה. למרות שלא הכרתי אותה ואת הציורים שלה קודם, מיד נשביתי בהם. היתה בהם התרחשות מסקרנת, שגרמה לי לעצור ולהתבונן. ובעיקר להרגיש. כשהציעו לי מפסטיבל אפוס לצפות בסרטי האמנות, היה לי ברור שאת הסרט על רגו אראה ראשון. רציתי לה