מוזיאון המטרופוליטן
בהמשך לנשף המט גאלה המפורסם, שהתקיים השנה בחסות מתוקשרת של ג'ף בזוס ולורן סנצ'ז, אחת התערוכות המרכזיות במוזיאון עוסקת בייצוג של אופנה באמנות המערבית. עד ה-10.1.27.
חיבור מעניין נעשה כאן בין המקדש המצרי של דנקור, שהועתק בשלמותו למטרופוליטן והוא חלק מתצוגת הקבע, לבין 17 פסלים של אלברטו ג'קומטי, רובם בהשאלה מקרן ג'קומטי. ג'קומטי הצעיר ביקר במצריים בילדותו והדבר הותיר עליו רושם עז. גם בפאריס, הוא נהג לפקוד את האולמות המצריים בלובר והעיד שיצירתו מושפעת מכך. עד ה-8.9.
תערוכה מעניינת ומאוד רלוונטית בעיניי בימים אלה היא 'אוריינטליזם: בין אמת לבדייה', שחוזרת אחורה לשלהי המאה ה-18 וה-19 כאשר אמנים הוקסמו מהמזרח ותיארו אותו באינטנסיביות בציוריהם, אלא שלא הכל היה מדוייק. מה שבטוח - דלקרואה, אנגר, ג'רום ואחרים השפיעו על האופן בו נתפסו בני המזרח למשך דורות. תערוכה גדולה עם 180 מוצגים מכל מחלקות המוזיאון. עד ה-28.2.27.
בסתיו תיפתח כאן תערוכה לג'קסון פולוק ולי קראזנר, שהיו זוג בחיים. יש למה לצפות.
מוזיאון הגוגנהיים
אם אתם חובבי פופ-ארט זו התערוכה בשבילכם - הגוגנהיים חוגג את היותו המוזיאון הראשון שהציג פופ-ארט בניו יורק ועורך תצוגה עצומה ומגוונת הכוללת חלוצי הז'אנר כמו רוי ליכטנשטיין, וורהול וקוסאמה ועד אמנים עכשוויים כמו מאוריציו קטאלן, אלכס דה קורטה ואחרים. עד ה-10.1.27.
במקביל מוצגת כאן תערוכה גדולה לאמנית קרול בווה, פסלת אמריקאית המצליחה להוציא מגרוטאות ברזל מחלידות עדינות וליריות לצד עוצמה. עד ה-2.8.
MoMA
פרידה קאלו תמיד באופנה אבל נראה שב-2026 יותר מתמיד. כעת מציג המוזיאון תערוכה מיוחדת לפרידה קאלו ודייגו ריברה, הזוג המלכותי של מקסיקו, בשיתוף עם האופרה של ניו יורק שמעלה הפקה על מקורית אודות הזוג: שלוש שנים אחרי מותה של פרידה מזמן דייגו את רוחה ביום המתים המקסיקני. התערוכה משלבת עבודות של שני האמנים, כאשר יש פער בולט בין העבודות הגדולות שלו לעומת הציורים קטני המימדים שלה. העיצוב מחפה על מיעוט יצירות האמנות. עד ה-12.9.
תערוכה נוספת שעושה כותרות היא זו של מרסל דושאן - 300 יצירות משישה עשורי יצירה פורצי דרך, כולל עבודות איקוניות שהגדירו מושגים חשובים באמנות כמו רדי-מייד ואמנות מושגית. כל זה אמור לענות בסופו של דבר על השאלה שעדיין מרבים לשאול: "למה זה אמנות?". עד ה-22.8.
מוזיאון הוויטני
זו הפעם ה-82 שמתקיימת בוויטני הביאנלה לאמנות אמריקאית, וזה לכשעצמו מעורר כבוד. להבדיל ממהדורות קודמות, הפעם שמעתי הרבה דברים טובים על הביאנלה. מעניין לראות שבתערוכה מציגים 56 אמנים (וצמדים או קולקטיבים) בלבד, זאת לעומת כ-200 בביאנלה במוזיאון ארץ ישראל ומעל 100 בביאנלה בונציה. לפעמים דווקא הצמצום מאפשר לזקק רעיונות. עד ה-23.8.
.jpg)
לונדון
טייט מודרן
למרות שנפתחה כבר לפני כמה חודשים, התערוכה של טרייסי אמין ממשיכה להכות גלים. אמין, הילדה הרעה של האמנות הבריטית, כוכבת מדור ה-YBA, מציגה עבודות איקוניות כמו MY BED שיצרו שערוריות בזמנו, ועד ציורים מהשנים האחרונות, שיחד עם עבודות וידאו, נאון ומיצב מגוללים את הסיפור הסוער של האמנית. עד ה-31.10.26.
מי שעוד מכה גלים זו התערוכה FRIDA: THE MAKING OF AN ICON, שכוללת כ-30 יצירות של פרידה קאלו לצד כ-200 יצירות של אמנים בני תקופתה ואמנים שהושפעו ממנה בהמשך הדרך. התערוכה מנסה לבדוק את מקורות הפרידה-מאניה וכיצד הפכה האמנית לסמל כל כך פופולרי. כאמור, זו השנה של פרידה. עד ה-3.1.27.
ואם כבר באייקונים של נשים חזקות אנחנו עוסקים אז ב-15.7 נפתחת כאן תערוכה לאמנית אנה מנדיאטה. מנדיאטה היתה אמריקאית ממוצא קובני, שהיתה מהראשונות לעסוק באלימות מינית נגד נשים, דרך פרפורמנס וצילום. סופה הטראגי בטרם עת הוסיף להילה, כשנדמה שעבודותיה היו בעלות אופי נבואי. עד ה-17.1.27.
סומרסט האוס
בארמון שעבר הרבה תהפוכות לאורך ההיסטוריה מוצגת עכשיו רטרוספקטיבה ל- M.C. ESCHER, האיש שהפך את האשליות האופטיות לאמנות. לצד יצירות מקור מוצגות גם אינטרפרטציות דיגיטליות שהופכות את הביקור לחווייתי ומהנה. עד ה-6.9.
מוזיאון פרויד
ביתו האחרון של זיגמונד פרויד (שברח מוינה עם משפחתו בגלל הנאצים) מארח מדי פעם תערוכות מעניינות. הפעם זו לאונורה קרינגטון, אמנית סוריאליסטית מרתקת עם סיפור חיים מרתק. התערוכה מתרכזת בסקצ'בוקים שציירה בהם בזמן האישפוז שלה בבית חולים פסיכיאטרי. עד ה-10.8.
טייט בריטן
הרטרוספקטיבה של הצייר האמריקאי ג'יימס מק'ניל וויסלר, מציעה התבוננות ביצירות מופת ידועות לצד כאלה שבקושי הוצגו עד כה. וויסלר, שפעל במחצית השנייה של המאה ה-19, נחשב למאתגר הקונצנזוס בזמנו והיום מיוחס לו מקום של כבוד בניצני המודרניזם. עד ה-27.9.
תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה להורבין אנדרסון, צייר מרתק בן למשפחה ג'מאייקנית שהיגרה לבריטניה, והקונפליקט המתמשך הזה נוכח בעבודותיו המתאפיינות בצבעוניות עזה. עד ה-23.8.
נשיונל גלרי
הנשיונל גלרי קצת מאכזבים לאחרונה, אולי זה קשור למצוקה הכלכלית שנקלעו אליה, אבל התערוכות הזמניות שהם מביאים מעניינות אבל לא עומדות בסטנדרטים של העבר. זה כמובן לא משנה את העובדה שתצוגת הקבע שלהם נפלאה וכמובן חינם, אז תמיד שווה סיבוב.
התערוכה לפרנסיסקו דה זורבראן, מגדולי הציירים הספרדים, שפחות מוכר מחוץ למולדתו, ולא בצדק, מייצרת עניין אבל הסתיו אמור להביא עימו את התותחים הכבדים עם תערוכות של מונה ושל ון-אייק. עד ה-23.8.
גלריית הייוורד
אניש קאפור הוא אחד האמנים שהשפעתם הכי מורגשת במרחב הציבורי. בתערוכה החדשה בגלריית הייוורד קאפור מביא לידי ביטוי את כל סדרות היצירות האיקוניות שלו, לרבות ציורים ופסלים חדשים. מדהים כל פעם מחדש את היצירות שלו משנות את תפיסת החלל שלנו באופן יסודי ועמוק. עד ה-18.10.
נשיונל פורטרט גלרי
לכבוד ציון 100 שנים להולדתה של מרילין מונרו, בגלריית הדיוקנאות הלאומית מקדישים לה תערוכה גדולה תחת הכותרת 'פורטרט', ואכן, בתערוכה אינסוף פורטרטים של הדמות האיקונית הזו, כפי שנתפסו בעדשות הצלמים וכפי שהגיבו אליה מיטב האמנים. אתם חושבים על אנדי וורהול, אבל הוא ממש לא היחיד. עד ה-6.9.
גלריית סרפנטיין
כשהתערוכה 'שנה בנורמנדי' נפתחה, איש לא ידע שזו תהיה התערוכה האחרונה של סר דייוויד הוקני. בחודש יוני איבדנו את האיש והאמן היקר הזה, שהשפיע כה רבות ועשה כל כך טוב על הלבבות. בטוח שעוד יהיו לו תערוכות רבות בשנים הקרובות, אבל אלה כבר לא יהיו כאלה שהוא היה מעורב בהן באופן אישי. עד ה-23.8.
V&A Museum
אומרים שאופנה היא אמנות, אבל בעיניי הגברת הראשונה שהפכה את האופנה לאמנות ואת האמנות לאופנה היא אלזה סקיפיארלי. היצירה שלה שוברת גבולות והתוצאה היא מעל לכל דימיון ובתערוכה יוצגו יצירות אייקוניות שלה שהיממו את החברה הגבוהה ואת עולם האופנה גם יחד. עד ה-8.11.
Saatchi Gallery
הגלריה שהקים איל הפרסום ואספן האמנות צ'ארלס סאטצ'י, האיש שהכתיר את ה-YBAs ועוד, חוגגת 40 שנה להיווסדה. כעת מוקדשת בה תערוכת ענק של כ-500 עבודות לשמש והירח, גרמי השמיים שמלווים ומרתקים את האנושות משחר ההיסטוריה, ונראה שהם עושים את זה מרהיב. עד ה-8.9.
פאריס
הלובר
בין האומנויות הפלסטיות, נראה שהפיסול עדיין חוסה בצל הציור. התערוכת הדואו שמחברת בין מיכלאנג'לו ורודן, מפגישה שני פסלים גדולים שהתמחו בהבעה דרך גוף האדם. כמה מיצירות המופת הכי מוכרות בעולם המערבי מוצגות זו לצד זו בתערוכה אחת, כאשר גדולתו של כל אמן מקרינה על השני. בתערוכה כ-230 פסלים ורישומים של שני המאסטרים והיא מתחלקת לחמישה פרקים וכוללת פסלים משיש, ברונזה, גבס, טרה-קוטה ועוד. עד ה-20.7.
מוזיאון ד'אורסיי
הבית של האימפרסיוניסטים הוא ללא ספק המקום המדוייק לחגוג את אחד האימפרסיוניסטים הבולטים - פייר אוגוסט רנואר. בתערוכה זו מושם דגש על נושא האהבה, שבולט מאוד בעבודתו של רנואר, במיוחד בשיא הקריירה שלו, בה היחסים החברתיים בין גברים ונשים ריתקו אותו. עד ה-19.7.
לכבוד יום ההולדת ה-250 של ארצות הברית, תיפתח באורסיי תערוכה מיוחדת של אוגוסט ברתולדי שיצר את פסל החירות. הפסל היה מתנתה של צרפת לרגל חגיגות ה-100 לארה"ב. לקח עשור שלם עד שברתולדי סיים את העבודה על הפסל הענק הזה וגברת החירות הוצבה בפאתי ניו יורק. 15.9.26-31.1.27.
גראנד פאלה
מאטיס היה אחד האמנים המרתקים של המאה ה-20, אבל לקראת סוף חייו הוא המציא סוגה חדשה לגמרי, שהפכה להיות מהמשפיעות והמזוהות ביותר איתו - מגזרות הנייר. בתערוכה הסוקרת את יצירתו של מאטיס בין השנים 1941-1954 מובאות כ-300 יצירות הממחישות את המגוון והעושר של יצירה מאוחרת זו. עד ה-26.7.
במקביל מוצגת כאן תערוכה יפה המוקדשת לציורי המקדש של הילמה אף קלינט. אף קלינט היתה מאמניות המופשט הראשונות, אלא שהיא לא ראתה בעבודתה אמנות אלא תקשור עם אלוהויות ומסרים שקיבלה מגבוה בתקופה בה הרוחני והרציונלי היו שני צדדים של אותו המטבע. עוד על כך כתבתי כאן. עד ה-30.8.
Fondation Cartier
כל מותג צריך חלל לתצוגת אמנות, או כך לפחות זה נדמה לאחרונה. קרטייה פתחו את החלל החדש והמרהיב שלהם - המוזיאון החדש בעיר. הייחוד הוא בארכיטקטורה הפנימית המאפשרת גמישות מקסימלית בתצוגת העבודות.
התערוכה הפותחת - תערוכה כללית - מקבלת את שמה מימי התערוכות הבינלאומיות הגדולות של המאה ה-19 בעידן האוסמן והיא כוללת הצבות מונומנטליות. עד ה-23.8.
בסתיו תיפתח כאן תערוכה גדולה לאיברהים מהאמה.
Fondation Louis Vuitton
אחרי ההצלחה המהוללת עם אמנים עכשוויים כמו של התערוכה של דייויד הוקני, שכתבתי עליה כאן, והתערוכה של גרהרד ריכטר, שנסגרה לא מכבר, כעת פונים כאן לאמן עבר משפיע - אלכסנדר קאלדר (אגב, לא היה מזיק לשרבב בין לבין גם אמנית בעיניי). התערוכה מציינת 100 שנה לתערוכה הראשונה של קאלדר בפאריס ויובל למותו, ומציגה כ-300 !!! עבודות מכל תקופות היצירה שלו, החל מבובות חוט התיל והקרקס ועד לפסלים המאסיביים שלו במרחב הציבורי, דרך המובילים המפורסמים שלו. למי שאוהב את קאלדר זוהי דרך מצויינת לבלות את הימים החמים במזגן. עד ה-16.8.
מוזיאון לוקסמבורג
לאונורה קרינגטון היא ממובילות הסוריאליזם ויצירתה נפרסה בין ציור לכתיבה. סיפור החיים שלה יכול לפרנס אפוס רחב יריעה בנטפליקס והיא השפיעה עמוקות על האמנות בדרום אמריקה וכן על מה שהוגדר אמנות נשית. כתבתי עליה כאן בהקשר הביאנלה בונציה שקיבלה את הכותרת 'חלב החלומות' מכתביה. כעת מביאים כאן תערוכת יחידה ראשונה בצרפת. עד ה-19.7.
2026_Estate_of_Leonora_Carrington_ADAG.jpg)
המוזיאון לאמנות מודרנית
בזמן אמת לי מילר נתפסה כמוזה עבור אמנים כמו מאן ריי, ומאוחר יותר כעיתונאית שהצטלמה באמבטיה של היטלר, אבל היא היתה כמובן הרבה יותר מזה. היא פיתחה לעצמה שפה צילומית שנעה בין הסוריאליזם לאופנה, תוך שהיא מגלה טכניקות צילום מרתקות. ברטרוספקטיבה הסוקרת את הקריירה שלה מוצגים כ-250 צילומים, חלקם טרם הוצגו. עד ה-2.8.
מוזיאון בורסת המסחר
המוזיאון המדובר ביותר בפאריס היום הוא בורסת המסחר – מבנה עתיק של הבורסה שהמגה-אספן אנרי פינו הפך למוזיאון עבור אוסף האמנות העכשווית שלו (בנוסף לשני מוזיאונים אחרים שיש לו בונציה). הניגודיות בין המבנה העתיק ההדור ובין האמנות העכשווית מהשורה הראשונה מאוד מעניין ומאפשר קריאה בקונטקסט חדש. כעת מוצגת פה התערוכה CLAIR-OBSCUR העוסקת במתח בין אור וצל והתרגום של ציור הקיארוסקורו באמנות העכשווית, אבל העבודה שהכי מעניינת אותי פה היא דווקא של האמנית היפנית פוג'יקו נקאיה שיוצרת ב...ערפל. עד ה-14.9.
רומא
Chiostro Del Bramente
אחרי ההצלחה הגדולה של תערוכת הפרחים, שהוארכה שוב ושוב והוצגה לאורך כשנה, נפתחה כעת תערוכת המשך המסיטה את המוקד מהפרח אל הטבע בכללותו ומחולקת לשלושה פרקים: אמנות ואקולוגיה, אמנות ומדע ואמנות ופוליטיקה. גם כאן עבודות תלויות מקום, ביניהן של צדוק בן דוד. עד ה-6.9.
MAXXI
המוזיאון לאמנות עכשווית שתיכננה זאהה חדיד הוא יצירת אמנות בפני עצמו ושווה ביקור ללא קשר לאמנות המוצגת בו.
כעת מוצגת במוזיאון תערוכה בשם טרגיקומיקה המוקדשת לאמנות האיטלקית ב-80 שנים האחרונות ועולים ממנה הקווים המאפיינים את התרבות האיטלקית בתקופה זו, שנעה בין הטרגדיה לקומדיה, תוך כדי ביקורת נוקבת על החברה והממשל. כמובן שאת ההתגה גונב מאוריציו קטאלן. עד ה-20.9.
וילה בורגזה
המקום האהוב עליי ברומא הוא וילה בורגזה. ללא עוררין. הכוכב הבלתי מעורער הוא הפסל הגאון ג׳אן לורנצו ברניני. ברניני התמחה בלעצור את הזמן. הפסלים שלו נראו כאילו הדמויות הוקפאו בשעת מעשה. הם נראים ממש חיים. הוא למד הרבה ממיכלאנג׳לו והוסיף את הדינאמיות שהיתה תמצית הבארוק. תראו כאן את דוד מושך בקלע רגע; את האדס בעת חטיפת פרספונה; והאהוב עליי - אפולו ודפנה, ברגע בו הוא נוגע בה והיא נהפכת לעץ דפנה. תוכלו לקרוא על כך עוד כאן.
כעת מתארחת כאן התערוכה מטמורפוזות שהוצגה לא מכבר ברייקסמיוזיאום באמסטרדם, ואני לא יכולה לחשוב על מקום טוב יותר לרות את התערוכה הזו.
Palazzo Bonaparte
הארמון עתיק שהשתייך בעבר לבת משפחת הקיסר נפוליאון הפך להיות בית לתערוכות מעניינות ואיכותיות. כעת מוצג בו האוסף הכללי (בדגש על גוסטב קלימט) וב-15.9 תיפתח כאן תערוכה גדולה לקנדינסקי, האיש שחיבר את הציור עם המוזיקה. בנוסף יש גם ביסטרו נעים ומעוצב.
המוזיאונים הקפיטולינים
המוזיאונים הקפיטולינים מפוזרים בכמה אתרים אז כדאי לשים לב היכן מוצגת כל תערוכה.
בפלאצו קפארלי מוצגת תערוכת הומאז' לג'ורג'יו וסארי, האיש שהיה צייר וארכיטקט רב זכויות, אבל לעולם יירשם בדפי ההיסטוריה כמי שכתב את ספר תולדות האמנות הראשון - "חיי האמנים", בו תיאר את הביוגרפיה של אמני הרנסנס הבולטים, לא בלי הטיות אבל עם כישרון כתיבה לא מבוטל. עד ה-19.7.
בוילה קפארלי מוצגת תערוכה המוקדשת לדייגו ריברה והמודרניזם המקסיקני של המאה ה-20. ריברה, שהיום ידוע יותר כבן זוגה של פרידה קאלו, היה סופרסטאר בחייו ודמות מעצבת שהשפיעה לא רק במקסיקו אלא גם בארה"ב ואירופה. עד ה-13.12.
Fondazione Valentino
VENUS - שיתוף פעולה מרתק בין בית אופנה ליוצרת עכשווית: ג'ואנה וושקושלוס הפורטוגלית מגיבה ביצירתה לעיצובים האיקוניים של ולנטינו והתוצאה יוצאת דופן ומרהיבה. עד ה-19.7.
מדריד
מוזיאון הפראדו
מוזיאון הפראדו הוא ללא ספק ביקור חובה לכל חובב אמנות המבקר בספרד. מדובר באחד המוזיאונים הוותיקים (חגג 200 לא מכבר) ומהאוספים המשובחים ביותר, בדגש על המאסטרים המקומיים כמו וולאסקז וזורבראן, אבל לא רק.
הרנסנס האיטלקי הוא נקודת ציון מרכזית בעולם האמנות המערבי, אבל קדמה לו תקופה נפלאה של יצירה וחידושים במאה ה-14, שסימנו את המעבר מאמנות ימי הביניים לרנסנס, עם שמות גדולים כמו ג'וטו, דוצ'ו ולורנצטי. הפראדו מנסים לצייר בתערוכה החדשה את נתיבי ההשפעה של איטליה על ספרד ושל ספרד על איטליה בימים שהקדימו את הרנסנס. עד ה-20.9.
פוטו-אספניה
במסגרת פסטיבל הצילום מוצגות בעיר תערוכות צילום שונות, בין היתר שווה לציין תערוכה לריצ'רד אוובדון, הצלם האמריקאי שתמיד תענוג מצמרר לראות עבודות שלו (פונדסיון מארפה, עד ה-30.8). חובבי הצילום מוזמנים להתרשם כאן מהמבחר.
מוזיאון סורויה והמלצות נוספות
ממש לא מזמן היה לנו פוסט על 5 מוזיאונים פחות מוכרים במדריד ששווה לבקר, שנכתב על ידי עדן בן טוב, ישראלית שחיה במדריד וגם מציעה סיורי אמנות ואופנה בעיר. שווה לבדוק.
מוזיאון ריינה סופיה
המוזיאון מציג תערוכה נדירה יחסית של פליקס גונזלס טורס. גונזלס טורס היה אמן אמריקאי ממוצא קובני, הומוסקסואל אקטיביסט בשיא תקופת ה-AIDS, שיצר עבודות קונספטואליות פיוטיות במטרה להעביר מסרים עמוקים, אישיים וחברתיים. עד ה-12.10.
במקביל מוצגת תערוכה לאורליה מוניוז שיצרה פסלים גדולי מימדים בטכניקה של קליעת קנים קטאלנית מסורתית. עד ה-7.9.
מוזיאון ת'יסן-בורנמיזה
ת'יסן בורנמיזה עושים כבוד לאמנית הפולניה הצעירה אווה ג'וסקייביץ' שמציירת בכישרון רב אינטרפרטציות לקלאסיקה הצפון רנסנסית, בדגש על מקומה של האישה. עד ה-6.9.
עד ה-13.9 אפשר לחזות כאן בתהליך הניקוי של ונוס וקופידון של רובנס.
ב-29.9 תיפתח כאן תערוכה מפתיעה לאמן הפופ האמריקאי קני שארף.
אמסטרדם
רייקסמיוזיאום
הרייקסמיוזיאום מציג בגאווה את משמר הלילה, אחד הציורים המפורסמים ביותר של רמברנדט, לאחר שעבר רסטורציה מקיפה.
כעת עושים פה כבוד לאד ון דר אלסקן, צלם רחוב הולנדי שהסתובב בכל העולם ופיתח שפה חזותית ייחודית, תוך שהוא מציג את הרגע החולף במשובה והומור. עד ה-13.9.
OUDE KERK
המבנה העתיק ביותר באמסטרדם, כנסיה שעומדת כבר שבע מאות, הפכה לאחרונה לחלל האמנות העכשווית הכי בועט בעיר. התערוכות מתחלפות בו בקצב ויש גם הרבה מופעי פרפורמנס אז שווה להתעדכן.
