מטמורפוזות: אובידיוס מתעורר לחיים ברייקסמוזיאום
- Shlomit Oren
- לפני 7 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
פוסט אורח של לילך לאסאלי-טל, מדריכת סיורי אמנות החיה ופועלת באמסטרדם, אודות התערוכה החדשה והמרתקת ברייקסמוזיאום "מטמורפוזות", המחברת אינטרפרטציות לסיפורי אובידיוס מתולדות האמנות ועד האמנות העכשווית.
ישנן תערוכות שמציגות אמנות וישנן תערוכות שמציגות אותנו.
התערוכה “מטמורפוזות” ברייקסמוזיאון מצליחה לעשות את שניהם. היא לוקחת אותנו לאחד ממקורות ההשראה הגדולים והחשובים בתרבות האנושית - לספר בן יותר מאלפיים שנה - “מטמורפוזות” של המשורר הרומי אובידיוס. היא פורשת בפנינו מיתוסים אלמותיים על שינויי צורה, תשוקה, אלימות ובריאה.
התערוכה אינה מסתפקת במבט אל העבר אלא בוחנת כיצד משתנה האופן שבו אנו מביטים בסיפורים הללו היום. כל חדר בתערוכה מוקדש למיתוס אחר ויוצר שיח ויזואלי בין המאות השש עשרה והשבע עשרה לבין ימינו.
כך למשל העימות סביב דמותה של אָרַכְנֵה. האורגת המחוננת שהעזה להתגרות באלים והתגאתה כי כישרונה עולה על זה של האלה פאלאס (מינרווה). לאחר שניצחה בתחרות, כשארגה פרוכת המבקרת את חטאי האלים, רגזה האלה וקרעה את האריג. הפכה את ארכנה לעכביש הנידון לטוות את קוריו לנצח.
לוקה ג'ורדנו ופטר פול רובנס מביאים אל הבד את אזהרת האלים, את רגע הענישה המבעית. בציורו של ג'ורדנו אנו עדים למטמורפוזה בהתהוותה ולרגע המדויק שבו האנושי הופך למפלצתי ורגלי עכביש דקות וכהות צומחות מתוך אצבעותיה העדינות של האישה המבוהלת. לצידו רובנס מציג בציור קטן דינמיות אלימה שבה האלה תוקפת את יריבתה בפלך טוויה.
באותו חדר הוצבו בחוכמה גם העכבישות העצומות של לואיז בורז'ואה. אצלה העכביש אינו מפלצת שנוצרה כעונש אלא אם מגוננת ויוצרת. הפסל ”זוג עכבישות” הופך את הדימוי למקור של עוצמה נשית מרפאת. אמה של בורז'ואה הייתה אורגת, והביוגרפיה הפרטית נטווית כאן בתוך המיתוס. כך משתנה נקודת המבט, ומה שנראה בעבר כאזהרה הופך להצהרה של כוח.
לא מפתיע שיופיטר (זאוס) זכה למקום של כבוד בתערוכה שכן כל פעם שחשק באישה צעירה ויפה הוא התחפש והחליף צורה. במיתוס על לֶדָה מלכת ספרטה הוא משנה צורה לברבור לבן ומעמיד פנים שהוא נמלט מנשר מאיים כדי להתקרב אליה. לדה מגינה עליו ובאותו רגע הוא מעבר אותה מה שמוביל להולדת ילדיה שבקעו מביצים בהם שניים בני האל ושניים בני המלך בעלה.
עותקים של יצירות אבודות מאת שני ענקי הרנסנס לאונרדו ומיכלאנג'לו ממחישים את הסיפור באופנים שונים כאשר לאונרדו דה וינצ'י מציג את האיחוד עם הברבור כהתמזגות הרמונית ופורייה עם התוצרים - הצאצאים החייכנים שמשלימים תמונה אידילית.
מיכלאנג'לו לעומתו מצייר קומפוזיציה אופקית דרמטית יותר. לדה שלו גדולה ושרירית, הפרופורציות מעוותות. הברבור לופת אותה בכנפיו ובצווארו המתפתל בתוכה. הדינמיקה מדגישה את המתח הארוטי שבמפגש בין גוף אנושי לחייתי.
בין שתי הפרשנויות הרנסנסיות מוצב צילום עכשווי של י'ול קראייר. קראייר מפרקת את האידיליה. גוף האישה והברבור מתמזגים אך ראש האישה נעלם ומוחלף בצוואר הברבור הלבן. על רקע שחור ונוצות בוהקות מתחדדת תחושת מחיקת הזהות. זהו רגע טרנספורמציה שבו האישה מאבדת קול ונוכחות והופכת לאובייקט.
התערוכה ממשיכה לחשוף כיצד אסתטיקה עשויה לשמש מסך עשן. ביצירה יופיטר ואיו של אנטוניו דה קורג'ו הענן עוטף את הנימפה ברכות מפתה. הוא עושה זאת באמצעות משחקי אור וצל מעודנים. מעשה האלים מתרכך והופך לתשוקה חושנית כמעט לחלום ארוטי.
אך הקריאה העכשווית מבקשת מאיתנו להביט מעבר ליופי ולהכיר בשימוש בכוח בסררה בכפייה. יופיטר עטף את איו בענן כדי להסתיר את בגידתו מאשתו יונו ולבסוף הפך אותה לפרה לבנה כדי לטשטש עקבות. את הבגידה.
גם בסיפורה של דנאה, נחשפת אותה מתיחות בין יופי לאלימות. בגרסתו של הנדריק גולציוס דנאה שכובה בתנוחה חושנית, גופה מואר באור רך על רקע כהה. גשם הזהב מסמל את נוכחותו של יופיטר ואת יצריו וכוחו הבלתי ניתנים לעצירה . הווילון הנפתח מכניס גם אותנו אל הסצנה.
דנאה נכלאה במגדל בידי אביה שניסה לסכל נבואה שלפיה נכדו יהרוג אותו. יופיטר חדר אל החדר בדמות גשם של זהב ומהאיחוד נולד פרסאוס. האם והבן הושלכו לים אך שרדו, ולבסוף התגשמה הנבואה כאשר פרסאוס הרג את סבו בשוגג. זהו סיפור על גורל שאין ממנו מפלט ועל תשוקה אלוהית שאינה יודעת גבולות.
“מטמורפוזות” מציגה למעלה משמונים יצירות שהגיעו מרחבי תבל - יצירות מהרנסנס והבארוק לצד אמנות עכשווית בועטת. מהמכחול של קאראווג'ו וטיציאן ועד לפיסול של ברניני, רודן ובורז'ואה ועוד רבים וטובים.
התערוכה היא שיתוף פעולה מיוחד בין הרייקסמוזיאון באמסטרדם לגלריה בורגזה ברומא.
מזכירה לנו שהאמנות אינה רק קישוט אלא כלי שדרכו מעוצב המצפון הקולקטיבי.
מטמורפוזות זה לא רק שינוי צורה זה גם שינוי תודעה' כדברי אובידיוס הכל משתנה ושום דבר לא נעלם.
התערוכה ברייקסמוזיאון אמסטרדם פתוחה לקהל עד ה-25 במאי 2026 ולאחר מכן תעבור בהרכב מצומצם יותר לרומא.
לילך מדריכה סיורי בוטיק בהתאמה אישית בנושאים מגוונים באמסטרדם: החל מתרבות, היסטוריה, סיורי אומנות, עיצוב, ארכיטקטורה, ועד הסיפור היהודי וגם ברייקסמוזיאון ובמוזיאון ואן גוך.
כל הצילומים המעולים בכתבה הם של לילך ועל כך שלוחה לה תודה נוספת.
תגובות