top of page

מות מרה – אומנות או למות

עודכן: 27 בינו׳ 2021

אחת היצירות שהכי תפסו אותי בסיורי אמנות הרחוב שאני עורכת היא העבודה של TAG# עם הכותרת הזועקת 'אומנות או למות' על רקע הומאז' לציור 'מות מרה' של ז'אק לואי דויד.


זו לא הפעם הראשונה שTAG# יוצר עבודות על בסיס מאסטרפיסס ידועות. למעשה זה אחד המאפיינים של העבודה שלו. ובכל זאת, משהו כאן תפס אותי. אולי זה הציור המקורי, עם כל המשמעויות ההיסטוריות שלו ואולי זה הרפרנס לכל המחוות שנעשו לציור הזה במאתיים שנים האחרונות.


אומנות או למות (מות מרה), #TAG, 2020
אומנות או למות (מות מרה), TAG#, 2020

אבל בואו נתחיל מההתחלה ונדבר על הציור המקורי של ז'אק לואי דויד מ-1793.

לצורך כך הנה שיעור היסטוריה קצר:

ב-1789 החלה המהפכה הצרפתית, שנמשכה כעשר שנים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, המאבק לא היה רק בין המלוכנים לרפובליקנים, אלא היו זרמים שונים עם אידאולוגיות שונות שנאבקו על אופיה הפוליטי של צרפת. אחד הזרמים הללו היה היעקובינים, אותו הנהיגו רובספייר, דאנטון ומרה. הם היו מאוד קיצוניים בדעתם ולא נרתעו מחיסולים אלימים.

רובספייר ודאנטון היו הלוחמים בעוד מרה היה איש הכתובים, והוא פרסם עיתון שתמך בדעת היעקובינים. את כל ענייניו הוא נהג לנהל מתוך האמבט, בו טבל על מנת להקל על מחלת עור מייסרת שממנה סבל.

שרלוט קורדיי היתה צעירה שהתנגדה לקיצוניות של היעקובינים, והאמינה כי רק מותו של מרה יביא לקיצו את המאבק האלים. באחד הימים היא ניגשה לדירתו של מרה, שם מסרה לשומרים פתק שמסביר כי פניה לשלום. השומרים נתנו לה להיכנס, וכאשר היו לבד נעצה סכין ארוכה בחזהו של מרה.

עד כאן הסיפור ההיסטורי.


מות מרה, ז'אק לואי דויד
מות מרה, ז'אק לואי דויד, 1793

ועכשיו הסיפור של הציור:

ז'אק לואי דויד היה באותה תקופה הצייר הפופלרי והמצליח ביותר בצרפת. הוא גם היה אמן הבית של היעקובינים ואף החזיק תפקידים ביצועיים בתנועה. כאשר נודע דבר הרצח הוא מיהר לצייר את הציור 'מות מרה'.

הציור בוצע כמעט בזמן אמת, ממש באותה שנה בה מרה נרצח. מהות הציור היתה הנצחה של מרה יחד עם תעמולה פרו-יעקובינית. דויד עשה כאן כמה בחירות אמנותיות שנועדו לשרת את המטרה הזו:

  • למרות שידוע שמרה היה חולה במחלת עור, דויד בחר להציג את עורו חלק, על מנת לא ליצור רתיעה.

  • התנוחה של מרה היא כשל קדוש מעונה, ומזכירה במיוחד את זו של ישו בהורדה מהצלב בציורו של קרוואג'ו.

  • דויד בוחר שלא לכלול את הרוצחת בציור, אולם מנציח אותה דרך המכתב שמרה עוד מחזיק בידו – מכתב ההונאה שאיפשר לה להיכנס ולהרוג אותו.

הציור היה כל כך מוצלח שמיד שוליותיו של דויד יצרו עוד ארבעה העתקים כדי להפיץ בצרפת.

כשתמה מלחמת האזרחים הציור נשכח וחזר לתודעה רק כמה עשרות שנים מאוחר יותר הודות לבודלייר. היום אפשר לאמר כי הציור מפורסם יותר מהנושא שלו.

חזרה ל-2020

עכשיו ברור שמדובר בציור בעל אופי פוליטי מאוד. גם TAG# יצר עבודה פוליטית מחאתית במהותה: המסיכה הזרוקה על הרצפה מסגירה את העובדה שמדובר בימינו אנו Corona time, המילים המרוססות (פחיות התרסיסים זרוקות גם הן על הרצפה) מתייחסות לימי הסגר והגזרות הקשות שנגזרו על סקטור התרבות המקומי – אומנות או נמות. במכתב שאוחז מרה החליף TAG# את מילותיה של קורדיי במילות המנון "התקווה".

ברור כי יש פה דימוי מאוד טעון, אבל מה הוא בא להגיד? האם הוא בא להציף את עומק היאוש של אנשי התרבות והאמנות בישראל? האם הוא מנבא רצח פוליטי?


הנה ההסבר של TAG#:

"תקופת הקורונה היא תקופה קשה אבל גם מדהימה לאמנים. אני מאמין שבתקופות כאלה יוצאות העבודות הכי טובות. העבודה "אומנות או למות" נעשתה בתקופה שבה הממשלה סגרה את מוסדות התרבות וסקטור שלם נשאר בלי עבודה. יש מי שאמרו שהאמנים צריכים למצוא תעסוקה אחרת וזה מאוד קומם אותי. ישבתי בלילה ועלה לי המשפט הזה – אומנות או נמות.

למרות במקור מדובר ברצח, בעבודה שלי מתוארת התאבדות. זה אמן שלא היה מוכן ללכת להיות פקיד ולכן התאבד, לא לפני שהאיר צוואה מרוססת באדום (מחזיק את פחית הספריי עוד ביד) – "אומנות או למות". כמו שאני רואה את זה אין אופציה ב' – או שאנחנו אמנים או שלא בכלל.

זה לא רצח פוליטי כמו אצל דויד, אלא התאבדות על רקע פוליטי. ביד שלו מחזיק המתאבד פתק שעליו כתובות מילות "התקווה" שמסמלת את המדינה. למעשה, הוא לא הצליח להיות 'חופשי בארצנו'. הוא איבד את התקווה."

יצירות נוספות בהשראת 'מות מרה'

אז לא רק אני ו-TAG# מצאנו עצמנו מוקסמים מהציור והסיפור של מות מרה. הנה כמה יצירות שמתבססות או שואבות השראה ממנו.

ב-1860, בימי האימפריה השניה, צייר בודרי את אותה הסצנה של מות מרה, אולם הוא קרא לציור 'שרלוט קורדיי'. באותה תקופה נחשב מרה למפלצת צמאת דם שקורדיי הגיבורה גאלה את צרפת ממנו, והיא היתה דמות לחיקוי עבור הנוער.

Charlotte Corday by Paul Jacques Aime Baudry, 1860
Charlotte Corday by Paul Jacques Aime Baudry, 1860