על זיופים וזייפנים

הפחד הגדול של כל מוזיאון או אספן אמנות הוא לגלות שהוא רכש זיופים. זהו לא רק הפחד לגלות שמיליוני דולרים שולמו עבור יצירה פחותת ערך, אלא החשש, שהוא לפעמים גדול יותר, להתגלות כמי שהצליחו "לעבוד" עליו ועל כן המקצועיות שלו מוטלת בספק. סוגי זיופים באמנות בעולם האמנות ניתן להבדיל בין שני סוגים של זיופים (בהיעדר מילים נפרדות בעברית אני נאלצת להשתמש במונחים באנגלית): ה-fake נעשה פעמים רבות בתום לב: מגיעה לבית מכירות או מוזיאון יצירה והם מייחסים אותה לאמן מסויים בהתאם לסגנון והמחקר. בפועל ישנם מקרים בהם נפלה טעות בייחוס והדבר גורר משמעויות כלכליות משמעותיות. למשל, המקרה של סלבטור מונדי, הציור היקר ביותר שנמכר במכירה פומבית (450 מיליון דולר!), נחשב ושווק כאחת מהיצירות הספורות שהותיר אחריו ליאונרדו דה

קורטולד - האוסף האהוב עליי

בזמן שגרתי בלונדון נהגתי לפקוד באופן קבוע את שלל המוזיאונים והגלריות שיש לעיר המדהימה הזו להציע. אחרי הכל ההוראה היתה לראות 7-8 תערוכות בשבוע(!) ואני, אם עוד לא הכרתם, סטודנטית חרוצה וממושמעת. מכל המקומות היפים והזוהרים הללו, אוסף הקורטולד, פנינה נחבאת אל הכלים, מצא את הפינה הכי חמה בלבי. אולי זה המיקום, אולי השקט והצנעה, אולי הגודל. כנראה הכל ביחד, אבל במיוחד אלה כמובן הציורים, שהם איכותיים באופן יוצא מן הכלל. כיוון שמדובר במוזיאון קטן יחסית, הייתי קופצת לפעמים בספונטניות לקורטולד, להתייחד עם היצירה האהובה עליי של מאנה. מדי פעם היו גם תערוכות מתחלפות, אבל מבחינתי גולת הכותרת הוא האוסף. לסיור וירטואלי באוסף אז של מי האוסף הזה בכלל? סמואל קורטולד (1876-1947) היה נצר לאילי טקסטיל בריטיים. משפח

  • Shlomit Oren

מוזמנים לעקוב

ספרו גם לאחרים

© 2020 by SO-ART Shlomit Oren