קורטולד - האוסף האהוב עליי

בזמן שגרתי בלונדון נהגתי לפקוד באופן קבוע את שלל המוזיאונים והגלריות שיש לעיר המדהימה הזו להציע. אחרי הכל ההוראה היתה לראות 7-8 תערוכות בשבוע(!) ואני, אם עוד לא הכרתם, סטודנטית חרוצה וממושמעת.

מכל המקומות היפים והזוהרים הללו, אוסף הקורטולד, פנינה נחבאת אל הכלים, מצא את הפינה הכי חמה בלבי. אולי זה המיקום, אולי השקט והצנעה, אולי הגודל. כנראה הכל ביחד, אבל במיוחד אלה כמובן הציורים, שהם איכותיים באופן יוצא מן הכלל.

כיוון שמדובר במוזיאון קטן יחסית, הייתי קופצת לפעמים בספונטניות לקורטולד, להתייחד עם היצירה האהובה עליי של מאנה. מדי פעם היו גם תערוכות מתחלפות, אבל מבחינתי גולת הכותרת הוא האוסף.

לסיור וירטואלי באוסף

Edouard Manet, Bar at Folies-Bergere, 1882

אז של מי האוסף הזה בכלל?

סמואל קורטולד (1876-1947) היה נצר לאילי טקסטיל בריטיים. משפחה שעלתה על הגל של המהפכה התעשייתית וצברה מעט נכסים. בימיו של סמואל שלנו חלה תפנית משמעותית כאשר במפעלי החברה פיתחו את חוט ה-Rayon, חוט סינטטי עדין שהחליף את המשי. בתקופה בה נשים גרבו גרביוני משי כמעט כל הזמן, היה ברור שהתחליף הזול והאמין יהפוך ללהיט.

ב-1917 סמואל קורטולד, איש חברה ותרבות, ביקר בנשיונל גלרי בלונדון בתערוכה על הציור הצרפתי. בו במקום הוא נשבה בקסם האימפרסיוניזם וראה בו תרומה חשובה במיוחד לחיי התרבות באנגליה. הוא ייסד קרן תרומה בסך 50,000 פאונד לזכות הנשיונל גלרי שנועדה לרכישת יצירות של אמנים צרפתים מסוף המאה ה19 לטובת האומה הבריטית. אחרי מלחמת העולם הראשונה הוא נסע לצרפת על מנת לבחור ולרכוש ציורים.

באותה תקופה האימפרסיוניסטים והפוסט-אימפרסיוניסטים לא היו פופולריים במיוחד והיה היצע רב יחסית במחירים נוחים. דווקא במצב בו ההיצע רב והפופולריות נמוכה, נבחנת עינו של האספן. זה לא דבר של מה בכך לדעת לבחור בין עשר עבודות של אמן את זו הטובה ביותר. קורטולד עשה זאת שוב ושוב.

בין היצירות שרכש עבור הנשיונל גלרי היו שתי חשובות במיוחד, המוצגות במוזיאון עד היום.

Georges Seurat, Bathers at Asnières, 1884

הראשונה היא המתרחצים באסנייר של ז'ורז' סרה. עבודה עצומה בגודלה, במיוחד לאותה תקופה – 2 מ' על 3 מ', המתארת את הנופשים על גדות נהר הסיין בפרברי פריז. הציור מ-1884 היווה אחת הדוגמאות הבולטות לתיאור חיי הבורגנות הפריזאיים המודרניים. סרה היה רק בן 24 כשצייר אותו ולא זכה לחזות בהצלחתו, שבאה בשלב מאוחר יותר, כיוון שנפטר בגיל 31.

Vincent Van Gogh, Sunflowers, 1888

השנייה היא החמניות של וינסנט ון-גוך (אחת מתוך סדרה של שבע שהוא יצר). זהו אחד הדימויים המזוהים ביותר של ון-גוך, שכמעט כולו למעשה, בגוונים של צהוב, הצבע האהוב עליו. את החמניות צייר ון-גוך בהתלהבות לקראת ביקורו של פול גוגן, שהיה אמור לבוא לארל ולהקים איתו מושבת אמנים. ון-גוך ייעד את החמניות כעיטור לחדרו של גוגן. אנחנו יודעים שגוגן אהב אותן ואפילו לקראת סוף חייו צייר גם הוא חמניות כמחווה לחברו המת.

Vincent Van Gogh, Self Portrait With Bandaged Ear, 1889

בזמן אמת גוגן לא היה חבר כל כך טוב: בעת שהותו בארל פרץ בינו לבין ון-גוך ויכוח גדול, שתוצאתו היתה כריתת תנוך אזנו של וינסנט ון-גוך. כיצד זה קרה, לא לגמרי ברור. הסיפור המקובל הוא שון-גוך כרת לעצמו את תנוך האוזן. גוגן עזב בסערה את ארל ואפילו לא טרח לטפל בחברו שאיבד דם רב. אחרי שהשתחרר מבית החולים ון-גוך מצייר שני פורטרטים עצמיים עם אוזן חבושה. את אחד מהם (ואם ורשה לי, המוצלח ביניהם), רכש סמואל קורטולד עבור האוסף הפרטי שלו – אוסף הקורטולד.

האוסף הפרטי

אחרי שנגמרו הכספים בקרן החל קורטולד להתרכז באוסף האישי שלו ושל אישתו אליזבת. בנוסף לפורטרט העצמי של ון-גוך, אפשר למצוא בו את La Loge של רנואר שהשתתף בתערוכה הראשונה של האימפרסיוניסטים, את שחקני הקלפים הנודעים של סזאן, את הבר ב-Folies-Bergere של מאנה, הציור האחרון שצייר, ועוד ועוד יצירות מדהימות.

ב-1932 החליט קורטולד יחד עם שני אספני אמנות אחרים, להקים מוסד לימודים גבוה ללימוד תולדות האמנות, ולצידו גלריה לימודית שתועיל להשכלת התלמידים. כך נוסדה אקדמיית הקורטולד, אשר נחשבת עד היום למוסד הנחשק ביותר ללימודי תולדות האמנות. האוסף שקיבצו התבסס על זה של קורטולד כמובן, שהביא את האמנות החדשה, יחד עם אוספיהם של חבריו שהתמקדו ברנסנס, הבארוק ואמנות בריטית.

זו הסיבה שתוכלו למצוא באוסף גם את אדם וחווה של Lucas Chranach, פורטרט נהדר של גברת גיינסבורו שצייר בעלה, תומס גיינסבורו, ומבחר עבודות של פיטר פול רובנס. במשך השנים האוסף הועשר בתרומות נוספות וכך כולל גם אמנות מודרנית כמו עירום נשי של אמדאו מודיליאני ועבודות שונות של מאטיס, קנדינסקי ועוד.

August Renoir, La Loge, 1874

בביקוריי התכופים באוסף חשתי בדיסוננס משמעותי בין איכותו של האוסף לבין מצב המוזיאון, שתחזוקתו היתה ירודה למדי, לא עמד לכללי הנגישות, הרצפות בו חרקו וחלק מהקירות דרשו סיוד דחוף. על כן שמחתי כאשר ב-2018 נסגר המוזיאון לצורך שיפוץ מאסיבי והוא צפוי להיפתח מחדש ב-2021-22.

עד שהאוסף ייפתח, מוזמנים להצטרף אליי לסיור וירטואלי באוסף הנהדר של סמואל קורטולד בצפייה ישירה.