דו"ח חדש של ArtTactic בשיתוף עם חברת הביטוח JLT שופך אור על המאפיינים העיקריים של אמני הדור הבא, המוגדרים כאמנים עד גיל 40. אז למה זה מעניין? קודם כל כי רוב הדו"חות שמתפרסמים מתייחסים לאמנים בראש הפירמידה - מדובר בכ20-30 שמות של אמנים, שחלקם כבר אינם בין החיים, שמייצרים את כל הכותרות - אם זה ביצירות שנמכרות במחיר הגבוה ביותר ואם זה בתערוכות בלוק-באסטר במוזיאונים המובילים בעולם. הדו"ח הזה נותן הצצה לעתיד - מי יהיו האמנים הלוהטים הבאים? מי הם? מאיפה הם באים? כיצד ניתן לאפיין אותם?
הממצאים של הדו"ח מעלים שאלות רבות על שוק האמנות, המנגנונים הפועלים בו והאם באמת הצלחנו להתקדם ולהשתפר, ועל כך בהמשך.
קודם כל חשוב להסביר את התהליך שהביא לבחירתם של אמנים ספציפיים אלה. הקריטריונים של ArtTactic, מעבר לנושא הגיל כמובן, היו השתתפות בתערוכות חשובות במרכזי אמנות מוכרים בשלוש השנים האחרונות, בביאנלות למיניהן וירידי אמנות בינלאומיים נחשבים, אמנים שקיבלו פרסים או נכללו ברשימה הסופית לפרסים, כאלה שעבודותיהם נכללות באוספים של מוזיאונים ואספנים גדולים, שמיוצגים על ידי גלריות נחשבות ויצירותיהם נסחרות במכירות פומביות. מתוך 1,300 שמות שעלו, הדו"ח מתייחס ל500 הבולטים ביותר.
את הקבוצה הזו של הTop 500 חתכו באופנים שונים על מנת להגיע לתובנות.
מגדר
מגדר הוא נושא שמעסיק, וצריך להעסיק, את כולנו ובמיוחד יש בו עיסוק בשנתיים האחרונות בשדה האמנות. אז הבשורה המשמחת היא שמבחינה נומינלית הפער בין מספר האמנים לאמניות מצטצמם, ובקרב 500 אמני הדור הבא מדובר בפער של 8% בלבד (54% גברים ו46% נשים). כאשר מצמצמים את הרשימה ל100 המובילים הפער גדל ל 22% (61% גברים ו39% נשים). אם מסתכלים על הייצוג בשוק המכירות הפומביות, חלקן של הנשים יורד ל15% (!!!) והגברים מהווים את ה85% הנותרים.
למה זה? מדוע נשים עדיין מתקשות לשבור את תקרת הזכוכית הזו? רק בסוף השבוע האחרון נקבע שיא חדש ליצירה שנמכרה במכירה פומבית עבור אמנית שעודנה בחיים. הציור Propped של ג'ני סאוויל (Jenny Saville), שאמנם כבר חצתה את ה40 אבל לא כל כך מבוגרת, נמכר בסות'בי'ס תמורת 12.4 מיליון דולר. זה אמנם סכום מכובד, אבל לא מתקרב לג'ף קונס שBalloon Dog שלו נמכר תמורת 58.4 מיליון דולר (בחודש הבא יצירה אייקונית של הוקני תשבור את השיא הזה).
גיאוגרפיה
גם כאן התמונה שמצטיירת היא בעייתית - רוב האמנים שנולדו מחוץ לארה"ב ואירופה מעתיקים את מקום מושבם לאחד משני המרכזים הללו. למשל, 13 מתוך 100 אמני הדור הבא המובילים באים במקור מדרום אמריקה, אולם רק 6 מתוכם ממשיכים לחיות ולעבוד שם. וגם ההיפך הוא הנכון: בארה"ב חיים ופועלים 57 מתוך 100 האמנים הללו, אולם רק 38 הם אמריקאים במוצאם. סך הכל 45% (!) מהאמנים חיים מחוץ למולדתם. אם מדברים על בריחת מוחות, אז הדבר נכון גם לגבי הרבה מאוד אמנים ישראלים שהחליטו לעזוב את ישראל. לרוב הם מעידים כי רק בחו"ל הצליחו לפרוץ ולקדם את הקריירה שלהם ולקנות להם שם בינלאומי. לצערי, אף אחד מהאמנים הנזכרים בדו"ח אינו ישראלי (אבל יש לא מעט יהודים, אם זה מנחם מישהו).
באופן לא מפתיע ניו יורק היא העיר המועדפת על האמנים, אחריה ברלין ולוס אנג'לס.
הסיבה המרכזית להעתקת מקום המגורים היא לימודים גבוהים - תואר שני ומעלה במרכזי הלימוד הנחשבים בעולם. הסטטיסטיקה מראה שהאמנים נוטים להשתקע במקום בו רכשו את השכלתם, ככל הנראה בעקבות כך שיצרו קשרים מקצועיים שעזרו לקדם את הקריירה שלהם.
השכלה
אז אם כבר מדברים על אקדמיה, נראה שעולם האמנות היום מוכוון אקדמיה יותר מאי פעם - 98% מהאמנים הם בעלי תואר אקדמי, ורובם הגדול, 65%, מחזיק בתואר שני.
כמו במקצועות רבים אחרים, ניכר כי הנשים משכילות יותר מהגברים - 64% מהאמנים בעלי תואר הדוקטור הן נשים.
גלריות
98% מאמני הדור הבא מיוצגים על ידי גלריות. זה מספר שכדאי לשים אליו לב בשוק שבו רוב האמנים אינם מיוצגים על ידי גלריות. יכולות להיות לכך סיבות מסיבות שונות אבל חשוב להבין מה גורם למה - האם הצלחתו של האמן מביאה לכך שעל מנת להתמודד עם העומס ולאפשר לו להשקיע באמנות, הוא מתקשר עם גלריה; או שההתקשרות עם גלריה היא זו שאיפשרה לאמן להגיע להציג במוזיאונים ותערוכות נחשבים ולמכור עבודות לאספנים הגדולים.
מעניין לראות שרוב אמני הדור הבא אינם מיוצגים על ידי מה שנקרא גלריות בלו-צ'יפ, הענקיות החולשות על השוק דוגמת גוגוזיאן ו-White Cube. זה בעיניי סממן בריא, שהרי גם הענקיות ההן החלו כגלריות קטנות שהחתימו את האמנים הטובים באותו הדור וכך עלו לגדולה. כלומר, יש תקווה שאמני הדור הבא יגדלו יחד עם הגלריות של הדור הבא.
הגלריות הצעירות, הבועטות, שנותנות את הצ'אנס לאמנים הצעירים, מכונות גלריות אינקובטור ותמצאו אותן בעיקר בניו יורק ובלונדון.
ועוד כמה דברים מעניינים...
לרוב לא תמצאו את האמנים האלה במכירות הפומביות כיוון שרובם טרם הבשילו וגם כיוון שאם אספן רואה שהאמן שהוא מחזיק בעבודותיו מתפתח בקצב טוב הוא יעדיף להמתין עם המכירה לתקופה בו הקריירה של האמן תתייצב והוא יוכל למקסם את רווחיו.
מרבית אמני הדור הבא (64%) יוצרים בכמה דיסציפלינות שונות, בין היתר פרפומנס, ניו מדיה, מיצבים ועוד.
מוזר, אבל רק שני שלישים מאמני הדור הבא הכלולים בדו"ח מחזיקים בחשבון אינסטגרם פעיל, ורק ל17% מתוכם יש מעל 5,000 עוקבים. אם אתם משווים את זה לכוכבי תרבות בתחומים אחרים זה די מביש. והאמת, גם די מפתיע - הייתי מצפה שבעולם שבו אספני האמנות הצעירים (בגילם של אמני הדור הבא) משתמשים באינטנסיביות על מנת להכיר אמנים חדשים, האמנים והגלריות שלהם יקדישו לתחום יותר תשומת לב. ואולי זו אני התמימה, וזה פשוט לא מה שמעניין אנשים...
מצרפת לכם כאן להשכלה כללית את הרשימה של 100 המובילים:
ומתוך כל אלה, אתם שואלים מי הם אלה ששווה לעקוב אחריהם?
חשוב לזכור - הדו"ח הזה הוא כמובן לא חף מטעויות והטיות ולכן תמיד צריך לקחת את הדברים בעירבון מוגבל. בכל זאת אני חושבת שהוא מאפשר נקודת מבט רעננה. מה אתם חושבים?
אהבתם? סמנו ❤️ למטה והשאירו תגובה.
אהבתם עוד יותר? תוכלו לשתף בקלות בפייסבוק בלחיצה על האייקון משמאל או לשלוח לינק לחבר.