אמן פוגש עדות
- Shlomit Oren
- 23 באפר׳
- זמן קריאה 5 דקות
את הפרויקט המרגש והחשוב של "אמן פוגש עדות" שיזמו גל ומאיה רווה פגשתי לפני מספר שנים כשהוצג לראשונה. הרעיון שעומד בבסיסו הוא להפגיש אמן או אמנית פעילים עם הסיפור של שורד או שורדת שואה, מפגש שממנו צומחת יצירה אישית וספציפית שמתייחסת לסיפור או לאישיות של השורדים. הפרויקט מקבל משנה תוקף משיתוף הפעולה עם בית טרזין, שהוקם לזכר גטו טרזין (הידוע גם כ"טרזינשטאט"), שהאמנות והתרבות הם חלק מהותי מהסיפור שלו.
גל ומאיה החלו את הפרויקט ב-2020 במטרה לבחון כיצד אנו זוכרים את השואה, וכיצד אנו מספרים ומעבירים את הזיכרון לדורות הבאים. הם תיעדו עדויות של שורדי שואה, והפגישו אותן עם אמנים ישראלים מובילים ממגוון תחומי יצירה. התוצאה היא אוסף של יצירות אמנות עוצמתיות הלוכדות את הרוח האנושית, כוח החיים והסיפור האישי של השורדים.
ב-2022 נפתחה, במסגרת הפרויקט, התערוכה "ימים מחוץ לזמן" – תערוכה רב-תחומית באוצרותו של יוסי וסיד, שהציגה את סיפוריהם של שורדים לצד היצירות האמנותיות שנוצרו בעקבותיהם. התערוכה זכתה להצלחה רבה והוצגה ברחבי הארץ וכן באו"ם, בז'נבה, בגרמניה ובצ'כיה.
שחר סיון, מהאמנים המשתתפים בפרוייקט אומר: "לפני כמה ימים נכנס אלי לסטודיו ילד בן 4. הוא הסתכל על העבודות, הציורים והפסלים ואמר " הוא עושה אנשים משורשים". זה נכון כל כך. אני משתוקק למצוא את השורש של האדם של האנושיות שלי, של האחרים. מהמקום הזה, המפגש שלי עם פרוייקט "ימים מחוץ לזמן - אמן פוגש עדות" היה טוטאלי ומדוייק. אני דור שלישי, ההורים של הורי משני הצדדים הם ניצולי שואה. הם לא דיברו. כבר מזמן שהם לא בחיים, ודווקא היום אני מרגיש שיכול להתחיל להבין.
בפרוייקט פגשתי את אווה ארבן, אשה בת 90, ניצולת שואה, עברה את גטו טרייזנשטאט, אושוויץ וצעדת מוות. עברה חיים שלמים בארץ, הקימה בית ומשפחה. שמעתי את עדותה שוב ושוב, נפעם מכוח החיים, האופטימיות ותחושת השמחה שבה. אווה נותנת לי כוח - היא אומרת לי להסתכל קדימה, לבחור בטוב.
לא לבקש מאלוהים להעמיד אותי מול קשיים, כשהם יבואו אדע להתמודד. אווה אומרת להניח את המזוודות הכבדות של העבר כדי לחיות. אווה נמצאת בהווה בעוצמה מרגשת, נוכחת ! בזמן העבודה על הפורטרטים שלה חשבתי שאם היא, מוכנה לוותר על העבר, אז גם אני יכול. ראיתי אותה מתרגשת ושמחה להיות חלק בפרוייקט הזה, צוחקת וגאה. גם אני גאה."
במהלך השנתיים האחרונות המשיכו היוצרים בתיעוד עדויות חדשות של שורדי שואה מגטו טרזין. רבים השוו את אירועי ה-7 באוקטובר לשואה. בעיניי אין זו השוואה נכונה, אולם החוויות של השורדים בהחלט מהדהדות עדויות של שורדי שואה. יוצרי הפרויקט מעודדים אותנו למצוא נחמה בסיפורים של אנשים שחוו משבר עמוק וכאב בלתי נתפש, אך הצליחו להשתקם, להקים משפחה, בית ועשייה משמעותית. אנשים שהצליחו להיאחז בתקווה ולייצר חיים.
בתערוכת ההמשך "איש תקווה" שנפתחה בימים אלה בבית הראשונים, הפרויקט מתרחב ומזמין פרשנות אמנותית של בני נוער, תלמידי מגמות אמנות, תיאטרון ומחול, שיתמודדו עם העדויות דרך יצירה אמנותית. התערוכה מציעה מפגש מיוחד המאפשר חיבור בין-דורי – דרך אמנות המתמודדת עם זיכרון, תיקון וריפוי, אבל לא רק – הם מתמודדים גם עם השאלות והמכאובים האישיים שלהם בצל המלחמה העכשווית.
החלל הפנימי של התערוכה יוקדש לפרויקט המקור ויציג את עבודותיהם של 13 אמנים המגיבים לעדויות של שורדי השואה. האמנים נבחרו מתוך מחשבה על חיבור מעניין על העדויות שנאספו. במקביל יוצגו 12 ברצף עבודות וידאו הכוללות היתוך בין העדות לתהליך העבודה של האמן ומבקשות להציג קשר בין העדות לאמנות ולתהליך העבודה.
בנוסף יתייחסו בחלל זה גם לציירי הגטו: "אלפי ציורים צוירו בגטו טרזין בהיחבא," מספר גל רווה, "בעזרתם הם מתארים את המציאות הנוראית סביבם. את האמת. הציורים הללו מהווים מסמכי תיעוד ויזואלי יחידים מהגטו .העדות היחידה הנוספת מהגטו היא סרט תעמולה שצילמו הגרמנים המציג את העיר שנתן היטלר ליהודים, גם לסרט זה אנחנו מתייחסים בתערוכה הנוכחית".
רווה ממשיך: "אנחנו מתמקדים בגטו טרזין ומספרים את סיפורם של שורדים שעברו דרכו במלחמה. הגטו התאפיין בחיי התרבות והאמנות שהצליחו לייצר ולצרוך בזמן המלחמה, בריבוי אמנים, משוררים, מוסיקאים ושחקנים שהיו כלואים בו ויצרו אמנות על אף המצב .בגלל הסיפור המיוחד של הגטו החלטנו לכרוך את עדויות השואה עשיית אמנות".
בחלל החיצוני בגלריה יוצגו עבודות אמנות חדשות שנוצרו במפגש עם תלמידי מגמות האמנות (אמנות פלסטית, תאטרון ומחול). 6 מסכים יקרינו עבודות וידאו חדשות - עדויות של שורדי השואה אליהן הגיבו תלמידי המגמות לצד הצבה של עבודות האמנות במרחב הגלריה.
מבחינת רווה הקשר ל-7.10 מרחף באוויר: "בני הנוער שנפגשו עם עדויות השורדים, מתמודדים עם מלחמה ותקופת חוסר ודאות גדולה. הדימויים הויזואליים שלהם לקטסטרופה שואבים גם מהמראות הנוכחיים. אחרי ה-7.10 המשכנו לצלם עדויות של שורדי השואה, על מנת לקבל את הרשומון שלהם של ימי המלחמה אבל הקדשנו חלק בראיון שהתייחס גם ליציאה ממשבר, להתמודדות אחרי טראומה, והשורדים התיחסו בעדויות שלהם גם לזה. את תהליך העבודה של תלמידי האמנות תיעדנו, כולל שיחות עם בני הנוער, תיעוד החזרות של מגמת התאטרון, ההנחיה של המורה למחול ותהליך העבודה על יצירות האמנות הפלסטית, והפכנו לסרט שיוצג גם הוא בתערוכה".
השורדים המשתתפים בפרויקט: יואל מילר ז"ל ומריאן מילר, אווה חפר, אחים בגיינסקי, מיכאל וינר, דבורה קוצ'ינסקי, נלי פרזמה, דן אורבך, גדעון לב. פטר לנג ז"ל, מקסי לבני ז"ל, צבי כהן, דיטה קראוס, חנה מלכא ז"ל, ורה מייזלס, ורה אידן, רות מייסנר ז"ל, אוה ארבן, תלמה סגל, חנק'ה דרורי ועליזה טננבאום.
אמנים משתתפים: עמית קבסה, גבע אלון, מילי ברזילאי, שחר סיון, אמיר שפט, איזבלה וולובניק, עידו מרקוס, ערן וובר, רותם עמיצור, ענת מגל, מורן זילברברג, איה שטייגמן ונועה זמיר.
מגמות האמנות המשתתפות בפרויקט: מגמת אומנות מעיין שחר, מגמת אומנות רמות ים, מגמת תיאטרון רמות ים, מגמת המחול של קריית חינוך בן גוריון ותלמידי ביה"ס עמק חפר המשותף.
זכרונות של צמחים
במוזיאון לוחמי הגטאות מוצגות תערוכות קבע היסטוריות ולצידן מתארחות מדי פעם תערוכות אמנות עכשווית המתקשרות לשואה או צדדים אחרים שהמוזיאון עוסק בהם. התערוכה הנוכחית, באוצרותה של לילך אפרים, הינה של האמנית הליטאית דובילה דאקיאנה Dovile Dagiene שמשתמשת בעבודותיה בעלי צמחים כמצע אליו מועתקים תצלומים של ילדים יהודים מווילנה טרום המלחמה. בדומה לעלים שנשרו מעצים, כך התעופפו תצלומים אלה בחצרות וברחובות גטו וילנה לאחר חיסולו.
דאקיאנה קיבלה השראה מסיפורו של הבוטנאי היהודי יעקב מובשוביץ', שחקר את הצמחייה המקומית בוילנה. בשנת 1941 נאסר מובשוביץ' ונכלא בגטו וילנה, ושם החל ללמד בחשאי את ילדי הגטו בוטניקה. יום לפני חיסול הגטו נמלט והסתתר בגן הבוטני של האוניברסיטה עד לשחרור העיר.
האמנית משתמשת בטכניקת צילום אורגני: הדפסי תמונות באמצעות כלורופיל. ההדפסים מחברים בין ילדים חסרי שם לבין הצמחייה הטבעית בסביבה שבה חיו. הצמחים הם לעיתים העדים היחידים לאירועים ההיסטוריים.
לדברי אפרים "למרות שבריריותם העלים ממשיכים להתחדש כחלק ממחזור החיים בטבע, ובכך הופכים לאנדרטאות ייחודיות של זמן וזיכרון. צללי העבר הכואב, הגורלות והחלומות שלא התגשמו, מביטים עלינו מתוך עלי הצמחים הממוסגרים".
אם מעניין אתכם לקרוא עוד על הקשר בין שואה ואמנות מוזמנים לקרוא על התערוכה של שי אזולאי ביד ושם בשנה שעברה, על יצירתו של פאביו מאורי האיטלקי, על אמיל נולדה שהיה חבר המפלגה הנאצית, על סיפורו של האספן וילפריד ישראל או על הסיפור של המשפחה שלי.
Komentarze