אמיל נולדה נאצי

מה התחושה כאשר דמות מוערכת ונערצת סורחת? איך זה לגלות שמי שהאמנת שעושה דברים טובים וחשובים מתגלה כמי שהתבטא בצורה מחפירה או עשה מעשים בלתי נסלחים?

אותי זה משאיר בתחושה חמוצה. אולי גם של החמצה – איך החמצתי את הפן הזה שבו? מדוע לא ראיתי זאת קודם?

בעידן ה #metoo זה הפך לצערי עניין שבשגרה: כמעט כל יום אנחנו מגלים שידוען זה או אחר התגלה כתוקפן מינית, וגם על עולם האמנות התופעה לא פסחה, ונזכיר רק את צ'אק קלוס, אמן מצליח שעבודותיו בשווי מיליונים מככבות באוספים נחשבים בעולם, התגלה כמטריד מינית.


Photo: Markus Schreiber, Associated Press

ובכל זאת, לא בכל יום מתגלה אמן מהשורה הראשונה כנאצי. אמיל נולדה היה נאצי אנטישמי.

הדבר התגלה רק לאחרונה כיוון שבשנים שאחרי המלחמה עשו נולדה ויורשיו הכל כדי למרק את שמו ולצייר אותו כקורבן של המפלגה הנאצית. רק בשנים האחרונות, עם מינויו של מנהל חדש לקרן המנהלת את עזבונו של נולדה ואמורה לקדם את המחקר וההצגה של יצירותיו, הוחלט לחקור לעומק את ההיסטוריה של נולדה ולתת לה פומבי.


אמיל נולדה (1867-1956) נולד בצפון גרמניה, סמוך לגבול עם דנמרק. הוא היה דמות בולטת בתנועת האקספרסיוניזם הגרמני, חבר תנועת 'הגשר' של קירשנר וחבורת 'הפרש הכחול' של פרנץ מארק. הצבעוניות החזקה ותנועות המכחול האקספרסיביות בציורי הנוף והפרחים שלו קנו לו שם בחוגי האמנות האירופים של הרבע הראשון של המאה ה-20.

רוב האמנים הללו היו בעלי נטיות שמאליות-מרקסיסטיות וכפרו בלאומנות. נולדה, לעומתם, היה לאומן נלהב ואף התבטא באנטישמיות כלפי יהודים. הוא תמך במפלגה הנאצית עם הקמתה וב-1934 הפך להיות חבר מפלגה. הוא אף קיווה להתמנות לאמן הראשי של הרייך. הוא היה מיודד עם הימלר והתכתב עם גבלס, וזכה להערכתם. אבל מישהו אחד לא אהב אותו ואת ציוריו – אדולף היטלר. היטלר, שהיה בעל שאיפות אמנותיות בעצמו בצעירותו, היה בעל טעם שמרני במיוחד והחשיב את ציוריו של נולדה כמייצגים את כל מה שגרוע באמנות המודרנית.


יוזף גבלס בתערוכת האמנות המנוונת, 1937. על הקיר משמאל שני ציורים של אמיל נוולדה

כך קרה שנולדה הנאצי מצא את ציוריו בתערוכת האמנות המנוונת degenerate art הידועה לשימצה, שנדדה ברחבי גרמניה והראתה להמונים ממה כדאי להם להיזהר. ציוריו של נולדה הוחרמו, חלקם נשרפו והמפלגה שהיה חבר בה הובילה מהלך של דה-לגיטימציה ליצירותיו. נאסר עליו להציג את עבודותיו, איסור שנולדה הרחיב ואחרי המלחמה טען כי נאסר עליו לצייר כלל. כך יצר את מיתוס הציורים השקופים – ציורים שרק חלם לצייר אך לא התאפשר לו לממש – והדבר קיבע בתודעה הכללית את היותו של נולדה קורבנם של הנאצים. לנוחיותו, השמיט את העובדה שהיה חבר במפלגה ותמך במעשיו של הפיהרר.


עתה נשאלת השאלה – האם דעותיו ואפילו מעשיו של אמן, נוראים ככל שיהיו, מוחקים את הערך האמנותי של עבודותיו? האם יש להסיר את יצירותיו ולא להציג אותן?

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ככל הנראה חשבה כך והחליטה להסיר את שתי התמונות של נולדה שהיו תלויות במשרדה. היא לא נתנה לכך הסבר אולם התזמון לא הותיר הרבה מקום לטעויות: היא לא רוצה שהממשל הגרמני הנוכחי יזוהה עם המשטר הנאצי.


קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל במשרדה. ברקע ציור של אמיל נולדה

ובכל זאת, האם אין היצירה עומדת בזכות עצמה, באופן בלתי תלוי באמן? ניקח לדוגמא את קרוואג'ו – אמן מחונן וגם אדם אלים שהסתובב באופן קבוע עם פגיון, היה קצר רוח, רע מזג ופתח בקטטות ברים על ימין ועל שמאל. באחת מהקטטות הללו הרג את יריבו ובילה את שארית ימיו הקצרים במנוסה מפני החוק בעודו שולח בקשות חנינה לאפיפיור. אז מה? – לא נציג את עבודותיו של קרוואג'ו? זה הרי לא עלה בדעתו של איש.


ובכל זאת, נותרתי עם טעם חמוץ.

לא בגלל שהייתי מעריצה גדולה של עבודתו של נולדה, אם כי למדתי להעריך אותה. אולי כי אנחנו מצפים מאנשי אמנות ותרבות לעמוד בסטנדרטים מוסריים גבוהים יותר. מה דעתך?


על הרהורים אישיים יותר בנושא השואה, כולל הסיפור המשפחתי שלי, אפשר לקרוא כאן.

  • Shlomit Oren

מוזמנים לעקוב

ספרו גם לאחרים

© 2020 by SO-ART Shlomit Oren