האם ושתי היתה אמנית?

לפני מספר שבועות פנתה אליי הבלוגרית המקסימה תמרית בהצעה לשיתוף פעולה לקראת פורים. מייד עברו בראשי כל מיני פוסטים על מסכות ותחפושות בתולדות האמנות, נושאים שנראו לי שחוקים ולעוסים מידי. אבל תמרית באה עם הברקה – אמנות איראנית עכשווית.

האם יש זמן טוב יותר מזה להפנות זרקור לאמנות האיראנית שנוצרת בימינו? הרי התרבות הפרסית/איראנית היא בעלת היסטוריה מפוארת ומגילת אסתר שזרה אותה במסורת היהודית לדורות. ובכל זאת, בארבעת העשורים האחרונים חומת ברזל מיתמרת בין הישראלים לאיראנים, וכל שאנחנו מצליחים לראות מבעדה הוא איומים גרעיניים, פנאטיות דתית ופוליטיקה אלימה.

ככל שקראתי יותר על הנושא גיליתי כי לאמנים האיראנים יש הרבה במשותף עם האמנים הישראלים – גם הם מנסים להביע עצמם ואת דעותיהם וחוויותיהם במנותק מהזהות הלאומית שלהם. גם הם מסומנים בעולם, שלא בטובתם, בדגל הלאום, ואינם מתקבלים כאמנים מן השורה.

רקע על האמנות האיראנית העכשווית והאמנים הגברים הבולטים בה אתם מוזמנים לקרוא אצל תמרית. בהשראת ושתי, הפמיניסטית המוצהרת הראשונה בכתבי היהדות, בחרתי להתמקד באמניות איראניות ולבדוק את מקומן בשוק האמנות באיראן.