top of page

המכבים באים

סיפור חג החנוכה הוא בן יותר מ-2000 שנה והפופולריות שלו ידעה עליות ומורדות לאורך השנים, ובהתאם לכך גם הייצוג שלו באמנות. כיוון שלא מדובר בסיפור מהברית הישנה או החדשה, הציירים מיעטו לעסוק בו. כאשר אנחנו רואים איזכור שלו לרוב יש לכך איזו סיבה אקטואלית לתקופה שבה צוייר הציור.

כמו תמיד עם ציורים היסטוריים או דתיים, ניתן לראות כי לרוב האמנים לרוב נותנים לגיבורים חזות שתואמת את האופנה בזמנם. לחילופין, משתמשים במודל הדעה הרווחת לגבי האופן בו התלבשו האנשים וכיצד נראה בית המקדש באותה התקופה ולעיתים גולשים לאוריינטליזם.


אלעזר, חנה ושבעת בניה, מאה 12-13 לספה"נ

בימי הביניים היה עיסוק רב בנושא המרטירים, הקדושים המעונים שמתו על מזבח אמונתם. מתוך כך היה עניין בסיפור על חנה ושבעת בניה, אשר סירבו לאכול בשר חזיר במצוות אנטיוכוס ועל כן הוצאו להורג. על פי הסיפור, מאורע זה הניע את יהודה המכבי למרוד ביוונים. באיור זה שלקוח מספר תנ"ך ניתן לראות את חנה ושבעת בניה ולצידם אלעזר, שהיה המורה שלהם וגם הוא סירב לבשר החזיר, כולם לבושים במיטב האופנה של ימי הביניים, אולם אין כאן תיאור של סצנה. הסיפור הזה הפך למשל לקורבן האולטימטיבי.


Attavante, Martirio dei sette fratelli ebrei, 1450s-1470s

כמה מאות שנים מאוחר יותר (1450s-1470s) מצייר Attavante, שהיה צייר מיניאטורות מוערך בפירנצה את אותו הסיפור בדיוק. כאן אנו רואים את האחים השבויים כורעים בשימלותיהם בעוד הראשון כבר מושם על המוקד והשני מובל אליו. האם לרגלי בנה העקוד מעודדת אותו בדברי אלוהים. הצבעים העליזים והחיים מסווים במבט ראשון את הסיטואציה הנוראית המתוארת.


Raphael, The Expulsion of Heliodorus from the Temple, 1512

ב-1512 מוזמן רפאל לצייר את חדרי דירת האפיפיור בוותיקן, הידועים כסטנצה רפאל. אחת הסצנות שהוא בוחר לתאר בפרסקו העצום היא גירוש הליודורס מהמקדש. הליודורוס היה מפקד בצבא היווני-סורי שבא לבזוז את בית המקדש בירושלים. לפתע מופיע פרש על סוס שמכניע את הליודורוס בעזרת שני מלאכים. בימין התמונה למטה נראה הליודורוס שרוע כשהכסף מתגלגל מגביע האוצר, מעליו מתרומם על שתי רגליו הסוס ובמרכז התמונה המלאכים שרוח נושבת במלבושם ורגליהם אינן נוגעות בקרקע. מאחור מתואר פנים בית המקדש ככנסיה רומנסקית.


Berthold Flemal, Heliodorus Driven from the Temple, 1658-62

ברטולד פלמאל הצרפתי מצייר ב-1658-62 את הגירסא שלו להכנעת הליודורוס. כאן הסצנה חשוכה יותר ולאירוע יש מעט עדים. כעסם של הפרש ושני המלאכים ניכר בפניהם. הוילון האדום המוסט בצד שמאל נותן תחושה שאנחנו מציצים בסצנה שלא נועדה לעינינו ומדגיש את האופי התיאטרלי של הציור.


Peter Paul Rubens and workshop, Judas Maccabeus, 1634-36

פיטר פול רובנס הוזמן לצייר דיפטיך עבור הקתדרלה בטורניי. הוא מצייר את יהודה המכבי שאחרי הניצחון על היוונים מוצא בשדה הקרב כמה מחייליו המתים כשברשותם קמעות וצלמיות נוכריות. רובנס מצייר אותו נושא עיניו לשמיים ומתפלל עבור נשמותיהם של אלו שנלחמו לצידו ומתו חוטאים ואף הקריב עבורם קורבנות. הצד השני של הדיפטיך הציג את שחרור הנשמות מהשאול. הציור צוייר ב-1634-1636, תקופה בה ניטשה מלחמת הרפורמציה בין הקתולים והפרוטסטנטיים. הקתולים השתמשו בדימויים הללו על מנת להצדיק את דוקטרינת הגאולה מהשאול.


Giovanni Battista Lenardi, The Martyrdom of the Jewish Chief Scribe, Eleazar, and the Seven Brothers and their Mother

במאה ה-17 ברומא מצייר Giovanni Battista Lenardi את הגרסא שלו לסצנה של אלעזר, חנה ושבעת בניה, בציור עצום – 171X245 ס"מ. כאן אנחנו רואים מאפיינים בארוקיים מובהקים בתנועה, בצבעוניות ובבניית הקומפוזיציה שמתרחקות מהקלאסיקה הסימטרית והסטטיות שאיפיינו תקופות קודמות.