מאחורי הקלעים של תערוכת פופ אפ אונליין
עודכן: 8 בספט׳ 2020
בשבועות האחרונים עבדתי באופן אינטנסיבי על תערוכת הפופ אפ המקוונת הראשונה שלי.
איזה אירוע מרגש!
אמנם העבודה בפועל נעשתה בשבועות האלה אולם הרעיון נולד לפני כמה חודשים, כאשר פגשתי את אמיתי חזן, מנכ"ל בית המכירות תירוש, ששיתף אותי בחזון שלו לתערוכות אונליין של אמנות ישראלית עכשווית וביקש ממני לעבוד איתו על הנושא. מובן שישר אמרתי כן.
הרעיון היה ליצור תערוכת פופ-אפ זמנית, שתהיה אצורה סביב נושא או סגנון ותלווה בטקסט ינגיש אותה לקהל.
גלגלנו את הרעיון, בנינו את הפורמט ודיברנו עם אמנים אבל במקביל היו גם כמה בעיות טכניות שגרמו לעיכוב. ברגע שנסגרו כל מוסדות האמנות והתרבות ועם ישראל (והעולם כולו) נכנס לבידוד, היה לנו ברור שחייבים לתת גז.
בחרנו לפתוח עם תערוכה שתעסוק בנושא אקטואלי אבל בקונטקסט רחב ולא כזה שמצטמצם רק לימי הקורונה והמאפיינים הספציפיים שלהם. בחרנו לעסוק בסביבה המיידית שלנו – הבית. אבל בעצם זה לא מדוייק, כי הנושא עלה מתוך היצירות דווקא.
תפנים - גילה גרינפילד והילה שפיצר
אמיתי הכיר לי את העבודות של האמנית גילה גרינפילד, אמנית שהוא מלווה כבר כמה שנים. ישר התאהבתי בעבודות שלה, שהן מלאות עוצמה ושקט פנימי. כשדיברתי עם גילה הבנתי שהן תוצר של מחקר אמנותי רב שנים. היתה לי תחושה שאני לא היחידה שתתחבר למרחבים הדימיוניים למחצה שגילה בוראת בקולאז'ים ובציורים שלה.
בחרתי לצרף לתערוכה את עבודותיה של הילה שפיצר, אמנית מוכשרת שאני עוקבת אחרי כבר זמן רב ולא מפסיקה להתפעל מהיכולת שלה ליצור ציורים מורכבים ומרשימים באמצעים פשוטים ונחותים כביכול, כמו טושים. השליטה של הילה בטושים היא ממש וירטואוזית בעיניי. היא לא נרתעת מאתגרים ציוריים דוגמת ציור של זכוכית שקופה והצל שהיא מטילה, טקסטורות, דוגמאות וכו', והכל בצבעוניות עזה ולא מתפשרת.
בעיניי העבודות של גילה והילה משלימות זו את זו במובנים רבים. שתיהן חוקרות את החלל הפנימי, ומכאן גם שמה של התערוכה – תפנים, שהוא למעשה שמה של סוגה ספציפית בציור. מהציירים הבולטים שעסקו בכך היו פייר בונארד, אדאורד וולארד ואף אדגר דגה. גם אדוארד הופר צייר הרבה סצנות מהסוג הזה, חלקן עלו בימים אלה כמהדהדות את המצב הנוכחי.
אצל גילה החללים מעוצבים מאוד והפריטים בהם לקוחים ממגזיני עיצוב אמריקאים ויפנים משנות ה-50 וה-60. היא שותלת בהם רפרנסים תרבותיים מוכרים, לרוב נשיים, שמקנים אופי ייחודי וספציפי לכל אחד ואחד מהם. היא לא נופלת למלכודת הגנריות למרות שהם כולם למעשה פרי דמיונה.
החלל שהילה מציירת הוא ספציפי בהגדרה. היא מציירת מהתבוננות ומכניסה הכל לציור, לא מוותרת על מפה סתורה, דלת ארון פתוחה או מכחול מונח. הכל שם. התחושה היא של חדר שמישהו יצא ממנו זה עתה ותיכף חוזר. תחושה אינטימית של חדירה לפרטיות. יחד עם זאת יש כאן גנריות מסויימת במובן שבו כל אחד יכול לזהות את הבית שלו, בהווה או בעבר, בציורים הללו. זה המקום בו הציור מפעיל אותנו כצופים, וזה היופי שבו.
אני מאמינה שהפערים בין התפנימים של הילה לאלו של גילה בונים קשת רחבה בה כל אחד מאיתנו יכול למצוא את הבית האמיתי או המנטלי שלו.
העובדה ששתי האמניות עובדות עם חומרים "פושטים" המצויים כמעט בכל בית, מתחברת גם היא למציאות הנוכחית של חיינו. מציאות בה אנו נאלצים להשתמש במה שבנמצא ולפעמים מוצאים עצמנו בפעילות יצירתית DIY עם ילדים או עם עצמנו. אני חושבת שזה ממחיש באופן בהיר מאוד שאמנות טובה לא חייבת להיות עשויה מחומרים יקרים.
יותר מזה, אמנות טובה יכולה להיות נגישה. וזה נכון גם לגבי הציור עצמו וגם לגבי המחיר שלו. היה לנו חשוב שהמחירים של העבודות יהיו בטווח נוח יחסית, שמאפשר לאנשים רבים ככל האפשר לשמח את עצמם או יקיריהם בעבודת אמנות.
בדומה לפרוייקטים אוצרותיים אחרים תהליך הבחירה של היצירות הוא מרכזי: כל יצירה צריכה לעמוד בפני עצמה אולם גם לייצר הרמוניה עם העבודות האחרות וכמובן להתקשר לתמה המרכזית של התערוכה. הטקסט הוא השלב הבא ותפקידו להציף את הרבדים השונים בתמה ביחס לעבודות ולהדגים את הקשרים השונים באופן שיהיה ברור ומעניין לקהל. השלב האחרון הוא זה הטכני לכאורה של "תליית" התמונות. כמו בכל חלל תצוגה או גלריה, גם באונליין ישנם אילוצים טכניים שחייבים להתחשב בהם. הם מכתיבים גודל, פרופורציה ומיקום, ויחד עם זאת צריך לקחת בחשבון את הסך הכל המתקבל על הדף, הוא קיר הגלריה.
עקב ההסגר החלק החסר בתהליך הוא ביקורי הסטודיו ואני מחכה כבר לביקורי הסטודיו שאערוך אצל גילה והילה אחרי שוך הקורונה.
בינתיים מוזמנים להכנס לתערוכה – שימו לב היא יורדת ב-19.4.
אשמח לשמוע מכם בתגובות איזו עבודה הכי חביבה עליכם.