top of page

טראמפ ואמנות

תמונת הסופר/ת: Shlomit OrenShlomit Oren

דונאלד טראמפ הושבע השבוע שוב לנשיאות ארצות הברית. הדמות שלו כבר מזמן הפכה לאיקונית ונושא לקריקטורות רבות, אבל גם באמנות ניתן לה ביטוי. למשל, האמן הרומני אדריאן גני (Adrian Ghenie) הציג ב-2019 תערוכה בפלאצו צ'יני בונציה ובה שלושה פורטרטים של טראמפ. זאת לראייה שהדמות שלו כל כך משפיעה עד שחילחלה גם לשדה האמנות. אי לכך, חשבתי לחלוק כמה אנקדוטות מעניינות שחושפות משהו על דונאלד טראמפ האדם.


Adrian Ghenie, Trump, 2019
Adrian Ghenie, Trump, 2019

פייק או FAKE

טראמפ, מיליארדר ותיק שידע לאורך השנים עליות ומורדות, הקפיד תמיד לשמור על תדמית מבריקה ונוצצת, אם אפשר בזהב. הוא התהדר לא פעם ולא פעמיים באוסף אמנות יוקרתי ששווה מיליונים. כאשר אירח כתב של מגזין ואניטי פייר במטוסו הפרטי הציג לו בגאווה ציור של רנואר התלוי על קירותיו המוזהבים של המטוס והדגיש את החתימה. טראמפ ציין באזני הכתב כי הציור שווה 10 מיליון דולר. למעשה מדובר בהעתק. הסיפור חוזר על עצמו עם הציור La Loge של רנואר (שמתם לב שיש כאן אהבה מיוחדת ליצירותיו?) שתלוי במשרדה של מלניה טראמפ במגדלי טראמפ. אלא שהציור המקורי תלוי במוזיאון הקורטולד בלונדון, כך ששוב מדובר בהעתק בלבד.


Pierre Auguste Renoir, La Loge, 1874
Pierre Auguste Renoir, La Loge, 1874

ברור שעבור אוהבי אמנות אמיתיים האותנטיות של יצירת אמנות היא פרמטר חשוב. יותר מזה, העתקים הם דבר מקובל, אולם ראוי תמיד לתת גילוי לכך שמדובר בהעתק ולא ביצירת המקור. יחד עם זאת, אולי זה לא צריך להפתיע שהאדם שהכניס את כולנו לסחרחרת ה- FAKE TRUTH הוא לא כזה חסיד של האמת.


ון גוך והאסלה המוזהבת

ב-2018 כאשר נכנסו לראשונה לבית הלבן ניצלו הנשיא והגברת הראשונה את זכותם לשאול יצירות אמנות ממוזיאונים בארה"ב וביקשו להשאיל ממוזיאון הגוגנהיים את הציור 'נוף עם שלג' של וינסנט ון גוך מ-1888. מדובר באחד הציורים היותר שקטים של ון גוך שמתאפיין בפאלטת צבעים רגועה למדיי. להפתעת הזוג טראפ האוצרת הראשית של המוזיאון, ננסי ספקטור, ענתה כי אין באפשרותה להשאיל יצירה זו והציעה במקומה את היצירה 'אמריקה' של האמן מאוריציו קטאלן. 'אמריקה' היא למעשה אסלה מתפקדת שכל חלקיה עשויים מזהב 18 קראט. היצירה הוצבה בגוגנהיים תקופה ויצרה עניין רב כאשר תורים ארוכים של אנשים נעמדו על מנת לזכות להניח את אחוריהם על אסלת זהב. קטאלן התייחס ביצירה הזו לאסלה מפורסמת אחר – המשתנה/מזרקה של מרסל דושאן מ-1917, שנחשבת ליצירת האמנות המושגית הראשונה. קטאלן, כמו קטאלן, אוהב לעשות רעש וידע שהיצירה הזו תהיה סנסציה, כמו שגם ידע שהבננה עם המסקינגטייפ שתלה על הקיר תהפוך לשיחת עולם האמנות, אם כי אני מניחה שהוא לא תיאר לעצמו שמישהו ישלם עליה 6.2 מיליון דולר, אבל זה כבר נושא אחר.


Vincent Van Gogh, Landscape with Snow, February 1888
Vincent Van Gogh, Landscape with Snow, February 1888

ספקטור ככל הנראה הכירה את חיבתו של טראמפ לזהב וחשבה ששמה של העבודה מתחבר היטב עם סלוגן הבחירות שלו – Make America Great Again. אני מאמינה שהיא חשבה שהסרקזם לא יחדור את המעטה של טראמפ, אבל היא כמובן טעתה. הזוג טראמפ סירבו להצעתה ביובש.

האמת, חבל שלא נענו לה, כי אז לפחות היינו יודעים שהיצירה במקום בטוח. בהמשך השאיל הגוגנהיים את 'אמריקה' לתערוכה נודדת שהתארחה בטירה בסקוטלנד, משם היא נגנבה באישון לילה ומאז עקבותיה לא נודעו.


Maurizio Cattelan, America, 2016
Maurizio Cattelan, America, 2016

הרומן של אנדי ודונאלד

את אנדי וורהול ציטט דונאלד טראמפ בלפחות שניים מהספרים שכתב, וזה לא מפתיע כי הגישה של וורהול לאמנות ועסקים מתחברת לראיית העולם של טראמפ, שרואה בדרך שהוא עושה בה עסקים סוג של אמנות. וורהול אמר: “Making money is art, and working is art and good business is the best art” וטראמפ בהחלט התחבר להשקפת העולם הזאת.


דונאלד טראמפ, אנדי וורהול, איוונה טראמפ, 1981
דונאלד טראמפ, אנדי וורהול, איוונה טראמפ, 1981

למעשה, וורהול וטראמפ נפגשו בתחילת שנות ה-80' במסיבת יום הולדת של מכר משותף. וורהול היה כבר אמן ידוע ומוכר וטראמפ הצעיר היה מיליונר עולה שעסק בבניית המגדל האיקוני שלו – מגדל טראמפ. בין השניים חיבר גם אחד העורכים של מגזין Interview של וורהול שהיה אדריכל בהכשרתו ועסק בבניית קטלוג החנויות בקומת המסד של מגדל טראמפ. בפגישה משותפת בה הגיעו טראמפ ואישתו הראשונה איוונה ל'מפעל' של וורהול, הוא הציע שוורהול יעשה פורטרט של המגדל וזה יוצב בלובי הכניסה למגדל המגורים. וורהול אהב את הרעיון והגיע לצלם את הדגם שלמגדל טראמפ וביסס עליו שמונה עבודות הדפס משי שונות בגווני שחור, אפור, זהב וכסף, על חלקן פיזר גם אבקת יהלומים שנתנה לעבודה ניצנוץ. כשטראמפ הגיע לראות את התוצאה הדברים לא עלו יפה. וורהול כותב ביומנו שהוא מתחרט שעשה כל כך הרבה עבודות כי הוא חושש שזה בלבל את הטייקון. טראמפ מצידו התלונן שהעבודות אינן תואמות את צבעי הלובי – ורוד וכתום.


Andy Warhol, Trump Tower, 1981, The Andy Warhol Museum, Pittsburgh
Andy Warhol, Trump Tower, 1981, The Andy Warhol Museum, Pittsburgh

בסופו של דבר טראמפ מעולם לא רכש את העבודות שהזמין ואנדי היה ממורמר על כך. הוא תיאר את טראמפ כקמצן ונובוריש והזכיר אותו עוד כמה פעמים ביומניו כאשר דרכיהם הצטלבו, תמיד מתוך טינה. שתי עבודות מתוך הסדרה הזו מוצגות בוורהול פאונדיישן והשאר מפוזרות ברחבי העולם בין גלריות ואספנים.

תארו לעצמכם שהחיבור הזה היה עולה היטב וטראמפ היה רוכש את העבודות של וורהול? אני מדמיינת שבהמשך וורהול היה יוצר גם דיוקנאות של טראמפ ואז היינו נתקלים בהם בין הפורטרטים של ג'קי קנדי, אליזבת טיילור ואחרים...


פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page