ביריד צבע טרי הקרוב (30.5-4.6 תרשמו ביומנים!) אציג יחד עם שותפתי לילך שמול שני ביתנים של אמנים נפלאים. אני שמחה שיש לי את ההזדמנות לתת לכם פריוויו, הצצה לתערוכות שנציג ביריד, ונשמח לראות אתכם בו.
כן, לא, שחור, לבן... זהב
משחק הילדים "כן, לא, שחור, לבן" מושתת על ניגודים בלתי ניתנים לגישור ויוצר תפיסה דיכוטומית של העולם. מתוך הבניית מציאות זו קל מאוד לפספס את מה שלא נופל בקטגוריות אלה, מה שנמצא בתווך ועשוי להתגלות כזהב.
בתערוכה זו האמנים פועלים, כל אחד בדרכו או בדרכה, על מנת לפרק את הדיכוטומיות וההגדרות הנוקשות שאינן מותירות מרווח נשימה. מתוך שאיפה זו נוצרות עבודות מורכבות ורבות רבדים המזמינות את המתבונן להשתהות ולגלות. זוהי מלאכת האלכימיה של האמנות - הפקת זהב מתוך היומיומי.
במבט ראשוני נדמית יצירתה של סופי ברזון מקאי כולה שחור-לבן-זהב. התבוננות מעמיקה יותר מגלה כי למעשה השחור והלבן משמשים רק כאבני הבניין של אינסוף האפורים, היוצרים דימויים רבי משמעות. בסדרה 'שמורת טבע' מכליאה ברזון מקאי דימויים מסביבתה הקרובה לכדי מכלול פנטסטי, הנדמה כמתוך סיפור ילדים דמיוני. בסדרה 'אופק האירועים' היא יוצרת דימויים היוליים המדמים את סף היווצרות החיים, וזאת תוך שימוש בטכנולוגיית בינה מלאכותית. היא בוראת דימוי שאין לו מקבילה במציאות, אלא מתבסס על מחקרים מדעיים מתקדמים. הזוהר בוקע מדימויים אלה בעוצמה מהפנטת.
ב'Wishbone' ברזון מקאי יוצאת מן הדימוי השטוח ומתערבת בו באמצעות רקמה וקולאז' תלת מימדי. בעבודות אלה ניכר המימד העמלני, שנסתר בדימויים הדו-מימדיים, למרות קיומו. בסדרה החדשה 'תכשיטי הכתר' ברזון-מקאי יוצרת אובייקטים מוזהבים. אובייקטים טבעיים אלה מוכרים לנו מתוך עבודות הצילום שלה – עלה בוהיניה, מכנף נאה, קליפת עץ. כעת הם מקבלים טיפול מלכותי המעלה אותם לדרגת תכשיט.
עבודותיה של ברזון-מקאי אסתטיות ועשירות באינפורמציה אולם אינן מתמסרות אל הצופה. מלאכת הפענוח, המצריכה התעמקות והתבוננות ממושכת, משיאה את התגמול למתבונן.
על פניו הסדרות שונות זו מזו בנושא ובמראה, אולם בכולן מוטיבים חוזרים המהדהדים את זהותה של האמנית. זהותה של ברזון-מקאי מושתתת על ניגודים: מעבר מלונדון הבורגנית אל קיבוץ בעוטף עזה, נוכחות המוות בחיים בעקבות מותה של אמה בגיל צעיר, עדינות מול עצמה פנימית חזקה, כל אלה הם חלק ממנה ומיצירתה שבנויה כולה מהיברידים, הלחמים מקוריים שיוצרים זהב – רגע של התעלות בעת התבוננות.
את סדרת Pray and Let God Worry יצר משה טרקה במיוחד עבור תערוכה זו. בשפתו הציורית המזוהה, בה ניתן לאתר השפעות של אמנות שבטית מסורתית בשילוב עם אמנות רחוב, יוצר טרקה עבודות עמוסות צבע ופרטים. טרקה יוצר ציורים בעלי אופי נרטיבי-סימבוליסטי העוסקים בפערי מעמדות, ביחסים בין שחורים ללבנים ובמרחק שבין העולם הפנימי לחיצוני. הוא ממקם את הדמויות שלו בסביבה ניהיליסטית עשירה – הטרקלינים מרוהטים בסגנון אירופאי, שטיחים צבעוניים על הרצפה ומעליהם נברשות מנצנצות באור יקרות. הפסנתר מלווה אותם כפס-קול דומם, סמל נוסף לבורגנות.
אל המתח בין שחורים ללבנים מוסיף טרקה את המעמד והכסף ומשקף תמונת מצב מורכבת בה הדיכוטומיה מתפרקת והסטריאוטיפים השגורים לאו דווקא מתקיימים. מעל כל אלה מרחף המימד הדתי-מוסרי, שגם נותן לסדרה את שמה: טרקה מבקר את הצביעות של האליטות, המתהדרות בהילה רוחנית, אולם בפועל מקדשות את הכסף. בציורים רבים מופיעה גם מראה המשקפת את אחת הדמויות, אולם לרוב נראה במראה ביטוי פנימי של הדמות – עירום, שינוי צבע עור או פשוט לב. את ציורי האקריליק המתאפיינים בצבעוניות עזה, בשילוב עם זהב ונחושת, מצפה שכבת אפוקסי שנותנת עומק לצבעים ויחד עם זאת יוצרת דימוי מבריק ובלתי מושג.
כאמן שחור שעלה לישראל מאתיופיה בילדותו, טרקה רואה עצמו אזרח גלובלי בעל פרספקטיבה רחבה, שמספר סיפור שטרם סופר בשדה האמנות הישראלי, ושואל שאלות שטרם נשאלו עד כה. מקומו ליד הפסנתר ב"מקווננט ופסנתר" נותן לו את דמות המספר, המתבונן בחברה ויוצר אבחנות הומוריסטיות וחדות ויחד עם זאת נותן מקום לחשבון נפש וביקורת פנימית. האמן הוא אאוטסיידר הנמשך אל הפסנתר שאינו שייך לכפר, אולם הוא אינו יושב לנגן בו באופן המקובל, כאנלוגיה למצבו של טרקה עצמו שחש הזרה הן מבית והן משדה האמנות.
העבודות של לילי כהן פרח-יה מתעתעות: במבט ראשון הן נדמות כרכות ומלטפות, אולם מבט מעמיק יותר חושף מאבק פנימי הנחשף על הנייר. הנייר עבור כהן פרח-יה אינו מצע נייטרלי אלא שותף מלא בעבודה, שנעה בין הדו מימד לתלת מימד. היא מסתערת עליו, משרבטת עליו מילים ומשפטים בלתי קריאים, מקמטת אותו, מרווה אותו בצבע דליל ונוזל, חוזרת בשכבות, מוסיפה וגורעת עד שמתקבל הדימוי. עבור כהן פרח-יה הנייר הוא סיסמוגרף רגשי, בו הרישום והכתם נותנים ביטוי לנפש.
הפרחים נדמים כמוטיב מרכזי בעבודתה של כהן פרח-יה, אולם ציורים אלה לעולם לא נעשים מתוך התבוננות בפרחים עצמם, אלא שימוש בפרח כסמל, לצורך העברת רעיון או רגש למתבונן. אלה פרחים שאינם פרחים, זהו אינו ביטוי של הטבע כי אם של חושניות. רכותו של הפרח באה בד בבד עם היותו בר חלוף, הוא פגיע מחד ומאידך מסמל את עוצמתו של הטבע. כל הניגודים הללו ועוד שוכנים בעבודותיה של כהן פרח-יה.
בעבודותיה העגולות מגיעה כהן פרח-יה לשיא מסויים, בו ניתן ביטוי לנייר, לרישום, לכתם ולכתב באופן הרמוני, שמקבל הד בצורתו העגולה. אלא שאצל כהן פרח-יה המעגל לעולם אינו מושלם והקו לעולם אינו ישר. זו דרכו של עולם. שורשיה היווניים של כהן פרח-יה ניכרים בעבודות הכתרים המוזהבים, הדיאדרות המסורתיות, סמל לשמחה וניצחון. פן אחר לכך ניתן למצוא בפסלוני ניקה עם כנפי הזהב - אלת הניצחון היוונית יושבת וממתינה.
בואו לפגוש אותנו ביריד :)