התערוכה החדשה של נטליה זורבובה נקראת "קרן אור". קרן האור היא קודם כל זו הצובעת את הבניינים ברחוב אמסטרדמי אפרורי רגע לפני שקיעה באחד הציורים המרכזיים בתערוכה. קרן האור היא גם זו הנשברת למאות גוונים בוהקים וחזקים המרכיבים את ציוריה של זורבובה, כמו עברה דרך פריזמה משוכללת.
הבסיס לתערוכה הזו הוא שני ציורים גדולי מימדים של כנסייה הולנדית על רקע שמי קיץ בוהקים והרחוב האמסטרדמי שתיארתי לעיל. שתי העבודות הללו יועדו לתערוכה גדולה של זורבובה יחד עם שאר בנות הברביזון החדש במוזיאון אפפל באמסטרדם. כעבודת הכנה לתערוכה נסעה לשם החבורה לפני כשנה וחזרה עם סקיצות רבות לעבודה. את הכנסיה והרחוב ראיתי בסטודיו של נטליה בביקור בין הסגרים, כשעוד היתה תקווה שאלו יוצגו בהולנד ב-2020. כעת כל התוכניות נדחו למועד בלתי ידוע, אבל במקביל נולדה גם התערוכה הזו.
העבודה בקנה מידה גדול לא זרה לזורבובה, אבל נראה שהפעם היא נהנית ממנה באופן מופגן. היא מראה לי באצבעותיה את עובי המכחולים בהם השתמשה ואת תנועות הגוף שהפורמט הגדול דרש ממנה: "זו ממש היתה עבודה פיזית, עם כל הגוף. זה היה כיף".
יחד עם ציורי הענק היא מציגה סדרת עבודות בגודל בינוני וקטן של סצנות ביתיות. הצבעוניות גודשת את הקנווס ולעין אין מנוחה באף פינה. בכל חלק יש התרחשות, יש תכונה, יש משחק. בחלק מהציורים סצנות של טבע דומם או פיסות נוף, אבל אצל זורבובה אף פעם אין תחושה של משהו דומם. נראה כאילו רק לפני רגע מישהו קם מהמחשב ליד השולחן, מפינת המרפסת או המטבח הגדוש. החיים עצמם נוכחים בכל תמונה גם אם לא מככבים בה.
את הציורים הללו ציירה בתקופה האחרונה. היא מתארת תנופה ציורית חזקה: "אחרי הסגר הראשון שהייתי בו חודשיים בבית ולא ראיתי אף אחד, פתאום זה בא לי. פתאום הכל יצא. אני מציירת כל הזמן. העבודות פה ממש טריות, הכל מהזמן האחרון".
זורבובה מציירת סיטואציות ורגעים של המשפחה או חברים. יש תחושה שזהו המשך ישיר של התערוכה הגדולה שלה במוזיאון הרצליה "דייבוצ'קי" בה התרכזה בהווי הנשי בביתה, בכיכובה של בתה אסתר, חברותיה של הבת וגם הסבתא שבאה לבקר כל שנה ממוסקבה. אם בהרצליה היתה תחושה של חקירה לעומק של הדמויות, שחזרו שוב ושוב בעשרות הציורים שהרכיבו את התערוכה, הרי שכאן אנחנו מקבלים רק הבלחות קצרות. אלה רגעים שמשאירים הרבה מקום לדמיון, אולי בגלל הצמצום הפיזי שמחייב חלל הגלריה.
במיוחד תפס אותי הדיוקן של בתה אסתר, שתוויה כבר מוכרים, אולם כל ציור חושף בהם משהו אחר. אולי דווקא בגלל שאלה הפנים שנטליה מכירה הכי מקרוב ורואה בקשת מצבים, היא מצליחה לצקת בהם את הנפש. אולי חלק מעצמה. "זה הציור האחרון שציירתי בתערוכה, ממש עכשיו" היא מספרת לי, כאילו בסוד, ואני מתפעלת מקשת הצבעים העוצמתיים והמנוגדים המרכיבים את פני הבת וחושבת על מאטיס על ספיד.
הצבע בתמונה דחוס והיא גדושה באלמנטים רבים: התמונות על הקיר מאחור, האגרטל, הנייר שאסתר אוחזת, הטאבלט המונח בחזית לצד הלימונים. לפעמים אני שואלת את עצמי האם זורבובה מציירת את החיים עצמם, עם כל הגודש והעומס שבהם, או שהיא בוחרת דווקא את הקומפוזיציות האלה. אולי הוסיפה בכוונה את שני הלימונים הללו כדי לתת נקודות אור בחלק התחתון של הציור. ובתוך כל זה מבטה של אסתר קפוא. נדמה שהיא בתוך העולם שלה ואני לא מצליחה לתפוס את מבטה.
זורבובה משתייכת לקבוצת הברביזון החדש שהוקמה לפני כעשור, יחד עם זויה צ'רקסקי-נאדי, אנה לוקשבסקי, אולגה קונדינה ואסיה לוקין. בדומה לברביזון הצרפתי המקורי, הקבוצה קמה עם אג'נדה חברתית מאוד חזקה ולאורך השנים פעלה בזירות שונות, שלא רגילות לראות ציירות בפעולה – ברחובות דרום תל אביב, בשכונות מהגרים וביישובי הפזורה הבדווית. כל אחת מחברות הקבוצה פעילה ויוצרת באופן עצמאי ואף כבשה לה מקום משל עצמה בשדה האמנות הישראלי. מידי פעם הן חוברות יחד לפרוייקט או תערוכה, וזה תמיד מעניין. ובתוך כל זה, הן קודם כל חברות. מתייעצות הרבה אחת עם השניה על דילמות ציוריות, קווי מחשבה וקומפוזיציות. נפלאה בעיניי העובדה שהן מצליחות כולן לפעול ביחד ולחוד במקביל.
מה הפרוייקט הבא? אני שואלת אותה והיא מתחילה להפליג ולתאר בחיוך ביישני בדי ענק וסצנות מרובות דמויות עליהן היא עובדת במרץ. לשאלה היכן זה יוצג היא עונה: "אני לא יודעת עוד. בינתיים אני עובדת. תמיד זה ככה אצלי אבל זה בא בסוף". היא לא מודאגת. גם אני לא.
"קרן אור" היא תערוכה שמעבירה תחושה של משהו לא מתוכנן. לא תערוכה שהאמנית עבדה לקראתה חודשים רבים. בדמיון שלי בעלות הגלריה ביקרו בסטודיו של נטליה ובהחלטה של רגע אמרו שהיופי הזה לא יכול להישאר לבד בסטודיו ללא קהל. שמגיע לנו לראות אותו, לתת עינינו בצבעוניות הבלתי מתפשרת ולהנות מקרן אור בתקופה לא פשוטה.
נטליה זורבובה - קרן אור, גלריה עינגא, עד ה-16.1.21
אני מזמינה אותך להצטרף אליי לסיורי אמנות ולהנות מהדרכה מעמיקה ומעשירה.