עולם בזעיר אנפין: המיניאטורה הפרסית כחלון לנשמה אז והיום

בעיצומה של מלחמה מאיימת המשליטה פחד בכל בית בישראל, החלטתי לנסות להבין טוב יותר את התרבות האיראנית, וספציפית את האמנות של מי שנמצאים בצידו השני של המתרס ומאיימים כעת על חיינו. כמו רבים, אני יודעת שלאיראן היסטוריה ארוכה, מורכבת ורבת פנים, והגלגול הנוכחי של המשטר בה רחוק מלייצג אותה במלואה. אני מוצאת שהאמנות היא הדרך המועדפת עליי ללמוד, אולי גם עליכם.

מצאתי את הסרטון הזה שמציג בצורה די תמציתית את ההיסטוריה התרבותית של איראן:

בין כל תחומי היצירה המסורתיים, נשביתי ביופיין של המיניאטורות הפרסיות. קשה להפריז ביופי ובייחוד שלהן – ציורים זעירים שנוצרו לאורך מאות שנים והפכו למעין מראות פיוטיות של תרבות שלמה. אלו אינם רק איורים מלווים לכתבי יד – אלא יצירות אמנות בפני עצמן, שמשקפות את העולם הקוסמי והחושי של איראן הקלאסית, תוך דיוק צורני עוצר נשימה.

המיניאטורות הפרסיות הושפעו במקור מהאמנות הסינית, שהגיעה לאזור עם שלטון האימפריה המונגולית, בהמשך הן המשיכו לפעפע ולהשפיע על ציורי המיניאטורה בהודו ופקיסטן, במיוחד בחסות השליטים המוגולים. במקביל התפתחה מסורת ציור מינאטורות גם באירופה והיו ביניהן השפעות הדדיות.

Sultan Muhammad, From The Khamsa of Nizami: The Old Woman Complaining to Sultan Sanjar, 1543

במאה ה-7 הכיבוש האיסלאמי השפיע רבות על התרבות הפרסית והגביל אותה במידה רבה. על פי האיסלאם, כידוע, חל איסור על ציור של דמויות אנושיות ושל חיות. בעקבות כך התפתחה מאוד הקליגרפיה הערבית וכן עיטורים גיאומטריים בוטניים, הנפוצים ברחבי העולם המוסלמי. באופן יוצא דופן, בפרס התקבע האיסור על ציור דמויות רק בהקשר של כתבי הקודש (הקוראן), ואילו טקסטים חילוניים רבים זכו לעיטורים מורכבים הכוללים דיוקנאות וסצנות מורכבות ורבות משתתפים.

המונח “מיניאטורה” מגיע מהשפה הלטינית, אך כאשר מדובר בפרס – הכוונה היא ליצירה זעירה על קלף או נייר, לרוב כחלק מכתב יד מאויר. רבות מהמיניאטורות צוירו לצד טקסטים קלאסיים כמו:

• השאה נאמה (ספר המלכים) מאת פירדוסי

• חמסה מאת ניזאמי

• דיוואן חאפז או שירי סעדי

ציורים אלו אינם רק “איור עלילה”. הם מציעים ייצוג מטאפורי של עולם רגשי, מוסרי ואסתטי, ועושים שימוש בצבע, סימטריה ודימוי כדי לרומם את הטקסט – לא רק ללוות אותו.

Kamal ud-Din Behzad, Battleground of Timur and Egyptian King

 מאפיינים סגנוניים

• פרספקטיבה שטוחה: בניגוד לציור האירופאי, המיניאטורה הפרסית אינה מבקשת ליצור אשליה של עומק, אלא מציגה שכבות של מידע חזותי – כמו תסריט תיאטרלי. בהתאם למוסכמה הפרסית, מה שמופיע בתחתית הציור הוא הכי קרוב לצופה ואילו בחלק העליון מופיעים האובייקטים הכי רחוקים. כל האובייקטים והדמויות יופיעו כמעט בשלמותם, מבלי להסתיר זה את זה.

• צבעוניות עזה אך מעודנת: כחול טורקיז, ורוד אפרסק, זהב, ירוק אמרלד – כולם מופיעים במיניאטורות בגוונים עזים אך מדודים. נמצא כאן שילוב בין משטחים צבעוניים לבין דפוסים (פאטרנים) גיאומטריים אורנמנטליים.

• שימת לב לפרטים זעירים: מהבד של גלימת לוחם, דרך נוצות ציפור, ועד לקפלים בעלים של עץ – כל פרט מעובד באהבה ובדייקנות. המיניאטורות צויירו באמצעות מכחולים דקים מיוחדים מסוגים שונים, שנועדו ליצירת אפקטים שונים.

• שילוב בין אדם, טבע וסמל: המרחב האיקוני כולל גנים סימטריים, הרים שמימיים, עננים דמויי להבה, ודמויות אנושיות שמרחפות בין רוח לחומר. התוצאה היא מרחב שאין בו מנוחה לעין וניתן לצלול בו עוד ועוד פנימה ולגלות תמיד דברים חדשים.

• חצי פרופיל: להבדיל מהאופן בו נהוג לאורך מאות שנים להציג דמויות אנושיות בפרופיל (ממצרים ועד פירנצה), המיניאטורה הפרסית מתאפיינת בציור חצי פרופיל או שלושה רבעים של הפנים. אופן ציור זה מאפשר דינאמיות בציור, יחס בין דמויות ומנעד הבעות רחב יותר. תשומת לב רבה הושמה גם על גוון העור של הדמויות וברבים מהציורים ניתן למצוא גיוון רב המעיד על הגיוון התרבותי באותה עת.

Sultan Muhammad, Sleeping Rustam

אמנים מרכזיים

אחד האמנים המפורסמים בתחילת המאה ה-16 היה סולטן מוחמד (Sultan Muhammad) שפעל בחצר של השאה תחמספ שביקש להלל את ההיסטוריה הפרסית דרך ספר המלכים – השאה נאמה. המהדורה הזו, הכוללת 258 איורים המלווים 50,000 שורות של שירה, היא מהמפורסמות בעולם. עבודה על ספר כזה ארכה כמה עשורים ועירבה את כל הסדנא המלכותית. אחרי שאמני הקליגרפיה כתבו את הטקסט, נכנסו הציירים לתמונה ועבדו בחללים שהותירו להם הקליגרפים. תחילה הצייר הראשי התווה את הקומפוזיציה, אח"כ החלו לעבוד האמנים שהיו אמונים על הצבע, בעיקר של המלבושים. היו אמנים שהתמחו בציור הפנים בלבד, היו כאלה שהתמחו בתיאור הארכיטקטורה או הטבע והיו כאלה שהתמקדו בדפוסים הגיאומטריים המורכבים.

אחד הציורים הידועים מתוך האפוס הזה הוא זה המתאר את המלך הקאיומרי הראשון בהרמוניה מלאה עם בני האדם והטבע:

 יצירותיו של בהזאד (Kamal ud-Din Behzad), האמן הבולט של המאה ה-15–16, נחשבות לשיא האמנות הזו. מעניין לראות את האופן בו הפליא לתאר את הארכיטקטורה בציור שמתאר את סיפור יוסף ואשת פוטיפר, הידוע מהתנ"ך ומופיע בקוראן, וזכה לגרסאות סיפור נוספות בעולם המוסלמי.

Kamal ud-Din Behzad, Yusef and Zuleykha, 1488

מיניאטורות פרסיות, הודיות ואירופאיות: הקשרים וההבדלים

פרס והודו

המיניאטורות המוגוליות שהתפתחו בהודו במאות ה-16 וה-17 הן צאצא ישיר של המסורת הפרסית. השליטים המוגולים – במיוחד אכבר הגדול – הזמינו אמנים פרסים לחצרם, והתוצאה הייתה מיזוג מופלא בין אסתטיקה פרסית למסורת ציור הודית.

דומה:

• שימוש בקליגרפיה כאלמנט עיצובי

• מוטיבים טבעיים, כמו גנים ופרחים

• תמהיל של שירה, היסטוריה ופילוסופיה חזותית

שונה:

• המיניאטורות המוגוליות מתמקדות יותר בדמויות מלכותיות ובאירועים היסטוריים (דיוקנאות)

• השימוש בצבע פחות הרמוני ולעיתים נועז יותר

• הדמויות במיניאטורות ההודיות בולטות יותר, בעוד שבפרסיות הן נטמעות ברקע הקוסמי

פרס ואירופה

המיניאטורות האירופאיות, בעיקר מתקופת ימי הביניים (כגון כתבי קודש מאויירים), שימשו מטרה אחרת: הדגשת תוכן דתי והעצמת הכתוב.

הבדלים עיקריים:

• באירופה הושם דגש על עומק, צללים ופרופורציה – בעוד שבמזרח נמשך הצורך בסמליות, פשטות ושטיחות.

• במיניאטורות האירופיות לרוב הושם יותר דגש על הנושא והרקע/נוף הושארו ריקים או פשוטים.

• באירופה רוב הספרים ששילבו מיניאטורות נכתבו על קלף בעוד בפרס מדובר בנייר איכותי.

• באמנות הפרסית, היופי נתפש כאמצעי להתקרבות לאלוהות – לא רק כקישוט.

 השפעות עכשוויות

המיניאטורה הפרסית לא נעלמה – היא חיה ובועטת, בדרכים חדשות:

האמנית Arghavan Khosravi משתמשת במיניאטורות הפרסיות כנקודת מוצא על מנת לספר סיפורים עכשוויים, חלקם אוטוביוגרפיים. היא במיוחד מתמקדת בסוגיית זכויות הנשים באיראן. מעניין לראות כיצד היא משתמשת בריבוי שכבות ומימדים על מנת לייצר הקשרים בין דימויים.

האמן Ali Banisadr  משלב השפעות של ציור פרסי עם סגנונות אקספרסיוניסטיים מערביים, במקום עבודות מיניאטוריות הוא יצר קנווסים ענקיים דחוסים בדימויים בהשפעת המיניאטורות הפרסיות. עבודתו העכשווית מעט התרחקה מהסגנון הזה לכיוונים מופשטים יותר.

עניין אותי לגלות אמן פקיסטני, Khadim Ali, שהושפע מאוד מהמיניאטורות הפרסיות ויצר להן עיבוד אישי-עכשווי ומציג אותן באוסטרליה:

גם Shahzia Sikander היא אמנית פקיסטנית-אמריקאית שמתבססת על המיניאטורה כדי לבחון מגדר, זהות וגלובליזציה.

באופן לא מפתיע, כל האמנים שציינתי כאן לא חיים באיראן כיום. סביר להניח שתחת השלטון הנוכחי הם לא היו יכולים ליצור את העבודות האלה, להביע את עצמם ללא צנזורה ובוודאי שלא לבקר את השלטון.

מי ייתן ויקרב היום בו משטר האייטולות ייפול ואיראן, על אנשיה ותרבותה, תהיה חופשית.