מה זה השטויות האלה? אמנות עכשווית
בילדותי מיכלאנג'לו היה הגיבור שהערצתי. ליאונרדו דה וינצ'י כמובן היה הגאון, איש האשכולות הכל יכול, על סף המושלם, אבל אני דווקא אהבתי את האאוטסיידריות של מיכלאנג'לו. הייתי ילדה ממש טובה, אבל משהו בי הוקסם מהילד הרע של הרנסנס, שלקח על עצמו משימות בלתי סבירות והדהים את העולם פעם אחר פעם.
כילדה אמנות הרנסנס היתה מבחינתי הנשגבת ביותר. אני זוכרת שדודה שלי היתה לוקחת אותי לאורך מסדרונות מרוצפים טרה-קוטה במוזיאונים בטוסקנה ומסבירה לי על הדקויות השונות ועל ההתפתחות סגנונית. כך התוודעתי לקסם של נקודת המגוז והמהפיכה שהיא יצרה בתחום האמנות. ציורי הרנסנס היו בעיניי פסגת היצירה האנושית.
כשגדלתי קצת הכרתי את האימפרסיוניסטים. מה ששבה אותי כאן היו הצבעוניות והאור. החופש שהורגש בציוריהם של מונה, רנואר, דגה. היה לי גם פוסטר ממוסגר בחדר של הציור 'שיעור הבלט' של דגה.
מאוחר י