top of page

סודות הרנטגן של הציירים

במהלך הסיורים האחרונים שלי התעכבתי עם הקבוצה על דיוקן גבר של הנרי טיילור בגלריה נסימה לנדאו. טיילור נוהג לצייר אנשים שהוא פוגש בסביבתו המיידית, בדגש על אנשים שחורים על מנת לתת ייצוג מגוון ורחב יותר לאדם השחור. אבל לא זה מה שעניין אותי בדיוקן הזה.

מה שעניין אותי היה לראות את התהליך הציורי שעבר על טיילור תוך כדי עבודה.

איך אפשר לראות את זה? ודאי תשאלו.

ובכן, טיילור השאיר לנו רמזים: אם מתבוננים מקרוב אפשר לראות שראשו של האיש היה צבוע כולו ירוק קודם, על החולצה מבצבצים כתמי צבע תכלת, שהיה צבעה בגלגול קודם, סמוך ליד הימנית ניתן לראות לפחות שני סימונים של קווי מתאר שמרמזים על שינוי בתנוחת היד של הדמות. טיילור לא מסתיר. הוא משאיר לנו את ה"שגיאות" שלו גלויות, וזה מרענן ויפה.


Henry Taylor, Batman (Part Alien), 2018

התחקות אחר התהליך הציורי היא בעצם להיכנס לראשו של הצייר, להבין אילו דילמות העסיקו אותו, מה רצה להשיג, אילו השפעות היו סביבו. כשמבינים את זה בעצם נוצרת לנו אינטימיות עם הצייר, גם אם ממרחק של מאות שנים.

רוב האמנים לא משאירים את התיקונים שערכו גלויים. הם נוהגים לכסות עליהם ולהסתיר אותם. עד לא מזמן אלה היו סודות שהאמנים לקחו איתם לקבר. לשמחתנו היום ישנן טכניקות הדמייה רבות שעוזרות לנו להחיות את התהליך של האמן: קרני הרנטגן, אינפרה-אדום ואור אולטרה-סגול. כל אחד מהם חושף מימד אחר שמאפשר יחד להרכיב תמונה מעמיקה יותר.


כאשר חושפים את הציור לקרני רנטגן ואינפרה-אדום אנחנו יכולים לראות את כל השינויים שנערכו בציור החל מהרישום ההתחלתי. אצל רוב האמנים, היום כמו בעבר, הציור עובר תהליכים שונים של דיוק והידוק ואפילו לפעמים שינוי מהותי. אם לא רואים עדויות לכך, יכולים להיות לכך כמה הסברים:

- שהצייר פתר את כל הבעיות הציוריות בציורי ההכנה ולא נזקק לשינויים ביצירה המוגמרת.

- שהצייר רשם את הבסיס לציור והעוזרים שלו המשיכו משם, לא מעזים לערוך כל שינוי בעבודתו של המאסטרו.

- שזהו ציור שהועתק על ידי תלמידיו של הצייר לצרכים לימודיים או לצרכי הפצה.

- שמדובר בזיוף.

למרות שהאופציה האחרונה מרגשת, לא אתמקד בה הפעם. הקדשתי לזיופים פוסט נפרד.


אני מביאה לכם כאן כמה יצירות מופת שצילומי הרנטגן שלהן חושפים סודות. ויותר מזה – חושפים תהליכי מחשבה של גאוני ציור.

הזוג ארנולפיני


Jan van-Eyck, Arnolfini Portrait, 1434

יאן ון-אייק היה אחד הציירים הפלמיים פורצי הדרך והמרתקים ביותר. דיוקן הזוג ארנולפיני (1434), על הפרטים הרבים והרמזים השונים המוכמנים בו, הוא מקור לא אכזב לספקולציות והשערות מסוגים שונים. מה שיפה במדע הוא שלא צריך לשער – יש עדויות חותכות.


Arnolfini x-ray

כאשר העבירו את הציור תחת קרני הרנטגן התגלה כי ון-אייק עבד על הציור לא מעט ועשה שינויים רבים, גם אם לא גדולים במיוחד: ראשו של הגבר היה גבוה יותר ולכן בהדמייה נדמה שיש לו ארבע עיניים, מבטה של האישה שונה. תנוחת הידיים של הגבר ושל האישה שונתה לחלוטין, כאשר כל מחווה עשויה לסמל כוונה שונה.



אני מצרפת גם סרטון שערכו בנשיונל גלרי שמסביר את הדברים באופן נהדר:



שיעור המוסיקה


Vermeer Johannes, The Music Lesson, 1662

שיעור המוסיקה של יוהאנס ורמיר (1662) מחביא גם הוא שינויים מהותיים בקומפוזיציה. זוהי אחת מיצירות המופת של ורמיר בה יצר קומפוזיציה מוקפדת בלי להותיר דבר ליד המקרה. בציור שאנחנו רואים ניצבים המורה והתלמידה בתנוחות סטטיות, כמו היו פסלים. מסתבר שבתחילה צייר אותם ורמיר עם יתר תנועה ובאינטראקציה זה עם זה: המורה רכן קדימה ונשען על כלי הנגינה, בעוד התלמידה הפנתה לכיוונו את ראשה בעודה מנגנת. ורמיר החליט להרחיק ביניהם ולייצר תמונה שהסטטיות שלה משליכה על קביעות היחסים בין שתי הדמויות, כמו להעביר מסר לשנים הבאות.