נסעתי לרומא לשהות אוצר בסטודיו של אמן איטלקי מפורסם בשם פאביו מאורי. אולי תתפלאו לשמוע שמאורי נפטר לפני עשר שנים אבל הסטודיו שלו ממשיך לעבוד. מה זה אומר? כמובן שלא מייצרים כאן עבודות אמנות חדשות, אבל לא חסרה עבודה. בסטודיו עובדים חמישה אנשים, שלושה מהם היו תלמידים של מאורי ועבדו איתו בחייו. הם אמונים על שימור היצירות של מאורי, מסייעים לאוצרים שבונים תערוכה של מאורי או שכוללת יצירות שלו, הם אחראים על ההשאלה של העבודות לתצוגה, על כל המשתמע מכך - שילוח, ניירת, ביטוח וכו׳; במקרה של מיצבים או מיצגים הם מוודאים שהכל מבוצע בהתאם להוראות הכתובות והשרטוטים של מאורי; יש להם גם ארכיון שכולל הרבה מחומרי הגלם שהיוו השראה למאורי בעבודתו. בימים אלה עובדים במרץ על הקטלוג רזונה catalog resonee שכולל את כל העבודות שיצר מאורי אי פעם כולל כל הפרטים של היצירה (מדיום, מידות, בעלות ועוד), סך הכל כ-4000 יצירות אמנות.
הקריירה של מאורי נפרשת על שישה עשורים ובאופן טבעי לכל תקופה מאפיינים משלה.
הסיפור של מאורי מרתק, ואני אשמח לשתף אתכם בו בהזדמנות אחרת. הפעם רציתי להתמקד בחוויית התיירות דווקא ולתת לכם כמה טיפים לנסיעה הבאה לרומא.
זו הפעם הראשונה שאני ברומא בחורף. איזה שינוי מרענן! הרבה פחות צפוף ומתוייר ואין תחושה שאת נחנקת ונוזלת לך ברחובות כשאת מנסה לחצות המון תיירים מיוזעים בדרך לפיסת צל נדירה. מבחינתי זה עשה את כל ההבדל.
הפנינה - וילה בורגזה
הייתי ברומא לא מעט פעמים, כך שאת הזמן שהיה לי ניצלתי כדי לראות דברים שטרם ראיתי. יחד עם זאת אני מאמינה שיש דברים שתמיד אפשר לראות שוב. בראש הרשימה שלי היא וילה בורגזה. זוהי וילה בארוקית יפהפיה שניצבת בלב פארק ירוק ונעים, משהו שאין הרבה ממנו ברומא ובקיץ אפשר לערוך בו פיקניק חמוד במקום ארוחת בוקר או צהריים, סתם בשביל הגיוון.
הוילה היא ביתם של אוצרות אמנות רבים, בעיקר מתקופת הרנסנס והבארוק. הכוכב הבלתי מעורער הוא הפסל הגאון ג׳אן לורנצו ברניני. ברניני התמחה בלעצור את הזמן. הפסלים שלו נראו כאילו הדמויות הוקפאו בשעת מעשה. הם נראים ממש חיים. הוא למד הרבה ממיכלאנג׳לו שחצב מתוך השיש דמויות של אנשים אמיתיים שמעוררים רגש בעיני הצופה, והוסיף לכך את הדינאמיות שהיתה תמצית הבארוק. תראו כאן את דוד מושך בקלע רגע לפני שהאבן משתחררת בדרכה אל מצחו של גוליית; את האדס בעת חטיפת פרספונה; והאהוב עליי - אפולו ודפנה, ברגע בו הוא נוגע בה והיא נהפכת לעץ דפנה - שיערה הופך לעלים, מאצבעות רגליה יוצאים שורשים וגופה נעטף בקליפת העץ. מיצירותיו של ברניני תוכלו ליהנות גם במרחב הציבורי - ספונטני די טרווי ובמזרקות של פיאצה נאבונה.
בקומה השניה מוצגים ציורים של כל המי ומי - טיציאן, בוטיצ׳לי, רפאל, קראצ׳י ועוד ועוד. במיוחד אהבתי את החדר שמוקדם לקרוואג׳ו. זהו מקבץ יצירות יוצא דופן באיכותו שמשאיר אותך פעורת פה אל מול המקוריות באינטרפטציה והמיומנות בביצוע. אם אתם מחובבי קראווג׳ו סורו לקתדרלת סנטה מריה דל פופולו, שם מוצגים שני ציורים נפלאים שלו בקומפוזיציה ייחודית ונהדרת. ממליצה לבוא דווקא בחושך, להשקיע שני יורו בתאורה הייעודית ולעמוד להתענג חמש דקות.
בימים אלה מוצגת בוילה בורגזה תערוכת פסלים של פיקאסו. לדעתי זו משימה מאוד קשה לאצור תערוכה כלשהי בחלל כל כך עמוס ומלא ביצירות מופת. למרות גאונותו של פיקאסו, רוב הפסלים נבלעים וקשה לתת להם את תשומת הלב הראויה. רק בחלק קטן מהחללים היה יחס משלים בין העבודות של פיקאסו לאלה הקלאסיות יותר וחבל.
אל תשכחו - אם אתם רוצים לבקר בוילה בורגזה צריך להזמין כרטיסים מראש. ממליצה לכם להשכים ולהגיע לביקור של 9-11. גם אם תמצאו מקום בשעה מאוחרת יותר מירב הסיכויים שתתמודדו עם קהל רב מאוד. ועוד דבר - שימו לב שיש מספר אתרים שמציעים כרטיסים לוילה במחירים שונים. עשו את החשבון שלכם.
מהקלאסי לביזאר - מוזיאון הקפוצ׳ינים
אחד המקומות המוזרים ביותר ברומא הוא המוזיאון הקפוצ׳יני. המוזיאון מסביר על הזרם הקפוצ׳יני, ההיסטוריה שלו ועקרונותיו אבל גולת הכותרת היא הקריפטה. הקפוצ׳ינים סיגלו לעצמם מסורת אמנותית ייחודית - הם מעצבים ומקשטים חללים בעצמות אדם.
תמצאו כאן תקרות שכולן חוליות בדוגמאות מסובכות עם פיתוחי צלעות וגולגולת לקישוט. חדר שמוקדש לאגן הירכיים שמתגלה כוורסיטילי מאוד. בקיצור, קצת הזוי, קצת משעשע ומראה שמכל דבר אפשר ליצור אמנות.
אם כבר קלאסי - הפנתאון
עוד מקום שאני מקפידה לבקר בו תמיד הוא הפנתאון. כמה פשוט, ככה קלאסי. המקדש הרומי, שהיה מיוחד בכך שהוקדש לכל האלים, מתפאר בכיפה הגדולה ביותר מבטון לא מזויין. מבחינתי הגודל עושה את שלו ואני משתאה כל פעם מחדש מכך שאדריכלות והנדסה טובים נותנים חוויה אסתטית ברמה גבוהה. את יקיר צייריה, רפאל, האיש שהיה גם כשרוני, גם מנהל טוב, וגם נוח לבריות, קברה רומא בפנתאון עם מותו בטרם עת (בן 38).
אמנות מודרנית בתצוגה מפתיעה
מבחינתי ההפתעה הגדולה היתה הגלריה הלאומית לאמנות מודרנית. עד לפני ארבע שנים מוסד מאובק ומיושן, אולם מנהל חדש הפיח בה רוח חיים חיונית. על מדרגות המבנה המפואר מקבלים את פניכם אריות נחים, מתמתחים או משחקים. בפנים ריהוט גן על דשא סינטטי רומז לכם שפה זה קצת אחרת. האוסף משלב אמנות מודרנית ועכשווית מאיטליה והעולם באוצרות שכופרת בכרונולוגיה המוכרת עד זרא ומרעננת בשילובים מפתיעים ויוצאי דופן. ההצבה של פסלים בין הציורים תורמת מאוד לאופי של המרחב ואפילו הספה מעלה חיוך כשמגלים שלמעשה יושבים על דב קוטב מנמנם.
לתחושתי מחצית האוסף מוקדשת לאמנים איטלקים מודרניים שהיו מרכזיים מאוד בסצנה המקומית והבינלאומית כמו באלה, דה קיריקו, בורי, פונטנה ופיסטולטו. יש כאן גם קלאסיקות של ון-גוך, קלימט, וורהול, דושאן, מודיליאני לצד יצירות משנות ה-2000 של מימו פאלדינו, סאם טיילור ווד, קיארה בטאצי ודה ברוייקרה. אני מצאתי את השילובים הללו מאוד אסתטיים ומעניינים. מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים על המהלך הנועז הזה.
אסיים בכמה מילות אזהרה
לקראת שנת ה-500 למותו של דה וינצ׳י נפתחות כל מיני תערוכות שנושאות את שמו. ברובן לא תראו יצירות של ליאונרדו (קחו בחשבון שיש רק 21 ציורי שמן בעולם שזוהו בוודאות כליאונרדו). יכול להיות שתלמדו על חייו, על כישוריו ההנדסיים, הרפואיים וכו׳ אבל אלה לא יצירות שלו וצריך להבין מה תקבלו לפני שאתם נכנסים. במרץ 2019 אמורה להיפתח תערוכה גדולה על דה וינצ׳י אך פרטיה טרם פורסמו.
עוד באותו עניין, לעיתים מנסים לגנוב דעתו של המבקר וליצור רושם של תערוכה אטרקטיבית. כך קרה לי עם תערוכה שנתנו לה את השם classic pop. כל קשר בין השם והדימויים בפרסום למוצגים במוזיאון הוא מקרי בהחלט. לימדו מהנסיון שלי ואם אתם לא בטוחים בקשו לעלעל בקטלוג התערוכה כדי לקבל מושג על התוכן.
אהבתם? הצטרפו אליי לסיורי אמנות מעמיקים ומרתקים.
אריוודרצ׳י,
שלומית