תילי תילים כבר נכתבו ועוד ייכתבו על השנה הזו, שהיתה חסרת תקדים ויצרה שינויים בכל כך הרבה רבדים, חלקם ממש יסודיים ותפיסתיים. אין לי כמובן כוונה או יכולת להקיף את כל אלה. אני יכולה לכתוב רק מנקודת הראייה שלי שכוללת את עולם האמנות והעשייה שלי.
השנה הזו היתה רובה בסימן קורונה, אבל נזכיר שרגע לפני היתה תחושה שעולם האמנות המקומי מסתנכרן עם עולם האמנות הבינלאומי עם הבאת התערוכה המדוברת של האמן המוכר והמוכר ביותר בעולם, ג'ף קונס, וכן עיסוק מתגבר בייצוג שוויוני לנשים אמניות ואמנים לא לבנים.
במרץ הגיעה הקורונה וטרפה את הכל במחי אפצ'י אחד. פתאום כולנו, בכל העולם, היינו סגורים ונאלצנו לחשוב על העשייה במונחים וירטואליים. בחו"ל, המכה הראשונית היתה בירידי האמנות, שכל זכות הקיום שלהם נשענת על כך שהיוו נקודת מפגש לגלריות ואספנים. בבת אחת זה פתאום הפך לחיסרון והם נאלצו להמיר את המודל לאינטרנטי. המוזיאונים והגלריות נאלצו גם הם לסגור את שעריהם והם החלו לשים יותר ויותר פוקוס על הקשר עם הקהל שלהם דרך הרשתות החברתיות ואתרי האינטרנט. זו היתה שעתם היפה של הממים (memes) שהתבססו על יצירות אמנות מוכרות והתאימו אותן להווי הקורונה. מוזיאונים בכל העולם פצחו באתגרים שונים, ובראשם המחזת יצירות אמנות מוכרות על ידי אנשים בבית. בנוסף הוצעו הרצאות עומק על ידי אוצרים וכן סיורים וירטואליים בתערוכות שנותרו סגורות במוזיאון. גם הגלריות נאלצו להתאים את עצמן ולפתח פלטפורמה אינטרנטית שתאפשר לאנשים לצפות באמנות ואף לרכוש אותה, בלי לזוז מהספה.
גם בארץ נאלצו הגופים השונים להגיב למצב ולהתאים את עצמם. הצעד הראשון הבולט מאוד היה השימוש בצילום תלת מימדי שמאפשר שיטוט וירטואלי בחללי תצוגה, אופציה שלא היתה קיימת קודם. אני מניחה שגם אתם, כמוני, הופצצתם בהזמנות לשיחי זום רבים שמטרתם להשאיר את הגחלת בוערת. אחד המיזמים המרתקים שקמו בתקופה זו היו מצד אמנים שניסו להרחיב את גבולות המדיום של הזום ולראות כיצד יוצרים אמנות שנועדה מלכתחילה לעבור באמצעים דיגיטליים והיא אינה תרגום של מדיומים אחרונים. אני מאמינה שהמחקר הזה ימשיך ויתפתח כיוון שגם אחרי החיסון המדיום הזה לא ייעלם.
אני מאמינה שגם ביום שאחרי הקורונה, כשכולנו כבר נהיה מחוסנים ונוכל להסתובב ולהתקהל כאוות נפשנו, חלק מהשפעות הקורונה יישארו איתנו. ראשית, כיוון שלא הומצא כאן דבר חדש אלא התגברות של מגמות שכבר פעלו מעל ומתחת לפני השטח. שנית, כיוון שהתקופה הזו פתחה אפיקים חדשים, שאני מאמינה שלא נמהר לוותר עליהם.
דוגמא אחת היא נושא הדיגיטל – עולם האמנות הוא שמרני מטבעו ולכן איטי יחסית בלאמץ טכנולוגיות חדשות, אולם הקורונה אילצה את כולם להשקיע ולפתח את הנוכחות הדיגיטלית שלהם, אם זה באתר מכירתי, אם זה בקשר שוטף ומעמיק ברשתות החברתיות ואם זה ביצירת חוויית משתמש ייחודית בדיגיטל. אין לי ספק שכולנו, כצרכני אמנות, לא נוותר על כך והרובד הדיגיטלי יתווסף לכלל ההיצע של מוסדות האמנות והגלריות.
דוגמא אחרת היא נושא השקיפות – עולם האמנות נמנע מלחשוף מידע ובמיוחד מחירים, וכך הדברים התנהלו לאורך הרבה שנים. הגידול המשמעותי בחלקן של המכירות המקוונות, אם באירועי אד-הוק ואם בפלטפורמות ייעודיות, הביא לכך שהמחירים נחשפים ולאט לאט מוסרת העמימות. הדבר מעודד גם קהלים חדשים, שעד כה חששו מהעמימות, להכנס ולהשתתף בשוק.
דוגמא נוספת היא הזום – זה כמובן לא ייחודי לתחום האמנות, אבל אני מאמינה שמפגשי הזום יישארו איתנו גם בעתיד כיוון שיש להם הרבה יתרונות בגישור על מרחק, יעילות ניהול הזמן ועוד. אני מוצאת שפעמים רבות אני מעדיפה לצפות בהרצאה בזום כיוון שהיא לא כרוכה ביציאה מהבית, נסיעה, חניה, המתנה וכו'. זה גם מאפשר לי להשתתף בהרבה יותר הרצאות ולהנות מהתוכן.
איך עברה השנה מהפריזמה האישית שלי?
אני יכולה להגיד שהשנה הזו לימדה אותי המון ודחפה אותי לשינויים רבים בהתפתחות האישית והמקצועית שלי.
שיתפתי אתכם בסיכום 2019 על הקמת קהילת האספנים של ישראל Art Collectors IL בחסות בית המכירות תירוש. ובכן הקהילה הזו שצמחה לאט לאט וכוללת הרבה אנשים איכותיים, הפכה להיות חלק משמעותי בחיים שלי. ניהול קהילה כולל יצירת תוכן רלוונטי ומעניין באופן קבוע, יצירת קשרים בתוך הקהילה וכן יזמות של אירועים ייחודיים לחברי הקהילה. אלה אתגרים גדולים עם שותפים נהדרים ויחד הצלחנו לבנות קהילה איכותית שגם הקורונה לא יכלה לה, ואת האירועים החיים המרנו באירועי בוטיק ואירועים וירטואליים מרתקים.
כשהחל הסגר הראשון מייד חשבתי מה אני יכולה לתת לכם, קוראי הבלוג, בימים הזויים שכאלה. כך נולד לו מאגר סרטי האמנות, בו כללתי סרטים עלילתיים על חיי אמנים לצד סרטים דוקומנטריים, והוא זכה להצלחה מאוד גדולה.
במהלך הסגר ערכתי כמה סיורים וירטואליים בעקבות פרידה קאלו, אנדי וורהול ואוסף הקורטולד, שזכו לביקורות נלהבות והם אף זמינים לצפייה באתר. מבחינתי זה היה צעד יוצא דופן כיוון שזה לא משהו שהרביתי לעשות קודם. מאז הוזמנתי להרצות בפורומים שונים ואפשר לומר שפחד הבמה שלי קצת השתחרר ואני אפילו נהנית מההרצאות.
בין הסגר הראשון לשני חשתי בצמא הגדול שלכם לאמנות דרך הביקוש לסיורי האמנות שלי. זה היה מרגש לראות איך למרות כל הקשיים וההגבלות, חשוב לכם להמשיך ולראות אמנות, לקבל הסברים מעמיקים ולחוות חוויה ייחודית. מקווה שנוכל לחזור לכך בקרוב, עם סיום הסגר השלישי (והאחרון, אני מקווה).
מסתבר שקשה לי לשבת בשקט ולא לעשות כלום, וכך קרה שבמהלך הסגר השני נולד תחום פעילות חדש: קורס הסטודיו במאה ה-21, שנועד להקנות לאמנים ומעצבים יכולות ניהול עסקי ויזמות. שותפתי, לילך הניג שמול, ואני מגיעות שתינו מתחום הניהול והפיננסים ועברנו לתחום העיצוב והאמנות, ולכן יש לנו את הכלים לעזור לאמנים ומעצבים במקומות שאנחנו רואות שהם מתקשים על בסיס יומיומי. פעילות זו מתווספת לתחום הייעוץ והליווי הפרטני שאני נותנת לאמנים.
גם אם ההתחלה לא אופטימלית, אני מאוד אופטימית לגבי 2021. אני מרגישה שלמרות חוסר התקצוב והצבת התרבות והאמנות בתחתית סדר העדיפויות הלאומי, הרי שיש כוחות מהשטח שמוכיחים עד כמה האמנות נחוצה לנו כחברה וגם כפרטים. אני גאה לתמוך במגמה הזו בכל חזית אפשרית, אם זה קהל שוחרי האמנות, אספני האמנות או האמנים עצמם, שנותנים לנו כל כך הרבה ערך.
רוצים לדעת מה עוד אני עושה? הכנסו לכאן.