שנת הגדילה שלי

וואו! אני לא מאמינה ש-2019 נגמרת! זה קורה לי כמעט כל שנה – בקושי אני מתרגלת לכתוב נכון את התאריכים וכבר השנה מתחלפת. אבל השנה הזו טסה לי במיוחד. כל כך הרבה דברים קרו בה...

יכולתי לכתוב לכם סיכום של מה קרה בעולם האמנות השנה, בארץ או בעולם, וזה אפילו היה מעניין, אבל זה פחות מתאים לי כאן בבלוג.

יכולתי לסכם לכם את השנה בבלוג ולספר שפרסמתי 40 פוסטים, שהפוסטים הנצפים והאהובים ביותר היו זמן פיגורטיבי על תערוכת העשור לפרס שיף, טאבולה ראסה עם טיפים להתבוננות באמנות עכשווית וראיון עם האמנית המקסימה רונית ברנגה.

יכולתי גם להפנות אתכם לפוסט הסיכום של שנה שעברה, אותו כתבה ביתי היקרה בהופעת אורח. רוב הציפיות שהיא, בתור דור העתיד, הביעה שם, עדיין רלוונטיות גם היום, אז זה קצת מדכא.


אז לא. במקום זה החלטתי לכתוב פוסט בעל אופי יותר אישי ולשתף אתכם במה עבר עליי השנה.


אני בגלריה 1. צילום: איריס קורצ'ין


אם הייתי צריכה להגדיר את השנה הזו במילה אחת אז עבורי זו היתה שנת גדילה.

אני מרגישה שזו אחת השנים המשמעותיות ביותר עבורי (זה מקרי שגם חגגתי 40 השנה?), גדלתי בה כמעט בכל מישור ופרצתי את הגבולות של עצמי.


למדתי הרבה על אמנות (גם באופן פורמלי); ביקרתי באינספור תערוכות (לא כולן הצליחו להיכנס לבלוג); הכרתי הרבה אמנים (את חלקם גם היה לי העונג לראיין) וגם הרבה אוצרים, בעלי גלריות, עיתונאים ושאר קולגות מעולם האמנות. הכל כדי להביא אליכם כמעט מידי שבוע את הסיפורים הכי מעניינים. אני מודה שהופתעתי לגלות את החום והפרגון להם זכיתי באופן כמעט גורף. זה לא מובן מאליו.


למדתי גם הרבה על העולם הדיגיטלי כדי להבין איך אני יכולה לעשות את הבלוג הכי טוב שאני יכולה. אולי שמתם לב - כל פעם אני משנה קצת, מוסיפה משהו, מדייקת. הכל תוצאה של נבירה באינטרנט, האזנה לפודקסטים, השתתפות בכנסים וקורסים דיגיטליים. זה לא בא לי טבעי (אני קצת טכנופובית), ודווקא בגלל זה אני כל כך גאה שהצלחתי בעשר אצבעות ובלי עזרה חיצונית ליצור מרחב דיגיטלי שאני גאה בו.


אם הייתי צריכה לציין כמה שיאים אישיים אז הראשון (כרונולוגית) היה ההזמנה לרזידנסי כתיבה ברומא ועבודה עם הסטודיו של האמן המנוח פאביו מאורי, השני הוא העבודה על יריד צבע טרי עם הצוות הנשי המהמם שלו והשלישי, והחשוב ביותר, הוא המפגשים שלי איתכם בסיורי האמנות. אני כל כך נהנית לצאת מאחורי המקלדת והמסך ולפגוש אתכם פנים אל פנים, להכיר לכם אמנות טובה, לדון איתכם על היצירות ולראות את העיניים הנוצצות שאומרות לי שהצלחתי. הצלחתי לבחור את האמנים והתערוכות הנכונים, לחשוף אתכם לסיפורים שעומדים מאחוריהם, לסקרן אתכם ולגרום לכם ליהנות מאמנות. אני את שלי עשיתי.


כשאני מדריכה בסיור. צילום: טלי סער

לא הכל הלך חלק – היו פרוייקטים שלא יצאו לפועל, היו דברים שנתקעו והיו גם דברים שניסיתי ופשוט לא הצליחו. אבל במאזן הכללי אני מרגישה שהכף נוטה לצד החיובי ומקווה שהצלחתי ללמוד את כל השיעורים ממה שלא הצליח. מה שבטוח הוא שאני אמשיך לנסות וגם לטעות.


אני מודה שבתקופת הלימודים בלונדון חשבתי שאחפש לי משרה במוזיאון או מקום דומה, כזו עם מסגרת ומשכורת, בדומה למה שהיה לי קודם. די מהר הבנתי שזה כנראה לא יקרה, אבל השנה הזו הבנתי באמת מה זה אומר להיות עצמאית: אני קובעת לעצמי מה אני עושה, על מה אני רוצה לכתוב ואיפה, עם מי אני רוצה לעבוד. האמת? זה נהדר. אבל זה גם אומר שאני צריכה לפנות לאנשים, ליזום פעילויות ולקחת אחריות על כל מה שעובד וגם על מה שלא. זה אומר שאני זו שמציבה יעדים, ואם אני לא עומדת בהם, אין לי אף אחד אחר להאשים. אבל אני יכולה להגיד היום שאין כמו הסיפוק של עמידה ביעדים הצבת לעצמך, בעיקר אם זה היה כרוך בהרבה זמן ומאמצים.

בתחילת השנה הצבתי לעצמי מספר עגול וגדול כיעד למספר הנרשמים לניוזלטר בבלוג. מבחינתי ההרשמה לניוזלטר היא הצבעת אמון – כל אחד ואחת מכם שנרשמו לניוזלטר, נתנו לי רשות להיכנס כל שבוע (כמעט) לתיבת הדואר ולהשאיר שם מסר. זה לא דבר של מה בכך בעידן שלנו. בנובמבר, כאשר חציתי את אותו היעד, שהוא פי חמישה ממספר הרשומים בתחילת השנה, לא היתה מאושרת ממני!

אבל כמובן שמספרים הם לא העניין, הם רק באים לסמל משהו. המטרה העיקרית שלי היא להביא לכם ערך, לקרב ולעניין אתכם בעולם האמנות, שהוא נפלא, עמוק, רחב ורב פנים. כשאני רואה שאתם קוראים את הפוסטים, משתפים אותם עם חברים ושולחים לי תגובות, זה אומר לי שאני בדרך הנכונה.


זה הזמן להודות לכם, קוראיי הנאמנים, שקוראים בבלוג באופן קבוע, שואלים אותי שאלות, מבקשים בקשות, מעודדים ומודים. אין לי דרך להסביר לכם כמה זה מרחיב את ליבי.

הידיעה שאני מגיעה אל כל אחד מכם באופן אישי ומשפיעה, ולו במעט, היא פשוט מרוממת. תודה!

אני בגלריה 2. צילום: איריס קורצ'ין

סוף שנה הוא גם התחלה חדשה, ואני פותחת את השנה בשיתוף פעולה מרגש עם בית המכירות הפומביות תירוש. האתגר הוא לצרף עוד ועוד אנשים למעגל אספני האמנות בישראל, וזאת בדרך של הנגשה ויצירת שיח. יצירת קהילה של אספנים ושוחרי אמנות, מקום לקבל בו העשרה, לשתף, להתייעץ, זה היעד שלי השנה ואני מאוד נרגשת לקראתו.

  • Shlomit Oren

מוזמנים לעקוב

ספרו גם לאחרים

© 2020 by SO-ART Shlomit Oren