חשבון הנפש של מאוריצי גוטליב
יום כיפור הוא היום הקדוש ביותר ביהדות, ולא בכדי הרבה פעמים גם חילונים גמורים מוצאים את עצמם בבית הכנסת דווקא ביום הזה.
הרעיון של יהדות שאינה נשענת רק על הדת כמקור להגדרה עצמית הוא חדש יחסית. החל מתקופת ההשכלה, וביתר שאת במהלך המאה ה־19, יהודים רבים באירופה ניסו ליישב בין המסורת היהודית, ההשתלבות בחברה הכללית, ההשכלה ורעיונות הלאומיות החדשים.
אחד המקומות שבהם התקיים המתח הזה היה בדרוהוביץ' שבגליציה, עיירה עם אוכלוסייה יהודית ענפה, שהתפתחה במהירות בעקבות גילוי מרבצי נפט באזור, שהביאו עימם קשרי מסחר עם מערב אירופה.
בדיוק שם נולד מאוריצי גוטליב, בן למשפחה יהודית מבוססת ששילבה מסורת עם פתיחות להשכלה. כבר מגיל צעיר ניכר כישרונו האמנותי, ואביו תמך בו לאורך כל הקריירה. גוטליב הצעיר עלה ופרח, השתלם בבתי ספר שונים לאמנות עד שהגיע לבית מדרשו של יאן מטייקו, גדול הציירים הפולנים דאז, שראה בו פוטנציאל רב.
גוטליב הקדיש עצמו במיוחד לציורים גדולים ומרובי דמויות מז'אנר הציור ההיסטורי, ואלה זכו להערכה רבה, על אף גילו הצעיר. אופקיו נפתחו והוא נדד בין וינה, מינכן, קרקוב ורומא, נחשף לחברה הבורגנית והמשכילה ולתולדות האמנות המערבית, וניסה ליישב את כל אלה עם העולם שממנו הגיע.
בשלב מסוים נחשף גם לציוריו של רמברנדט וראה בו מעין חבר נפש בפער של מאות שנים. ההשפעה שלו ניכרת מאוד ביצירתו.
אבל היתה לו עוד אהבה גדולה שפגש במסעותיו.
בווינה התאהב בלאורה רוזנפלד, בת זקונים למשפחה יהודית אמידה ומרכזית בקהילה. זו היתה במידה רבה משיכה של הפכים – הצעירה הווינאית המשכילה והאלגנטית והאמן הצעיר, הרגיש והסוער, מגליציה. למרות הסתייגויות מצד משפחתה, השניים התארסו.
גוטליב נאלץ להמשיך במסעותיו בניסיון לבסס את הקריירה שלו, אולם כתב ללאורה ללא הפסק מכתבים מלאי רגש. המרחק והזמן עשו את שלהם, ולאורה ביקשה לבטל את האירוסים. מאוחר יותר נישאה ליהודי אחר בברלין.
עבור מאוריצי זו היתה מכה קשה.
ב־1878, כשהוא בן 22 בלבד, הוא מצייר בווינה את "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום כיפור", ככל הנראה מתוך זיכרונות בית הכנסת של ילדותו בדרוהוביץ'.
במבט ראשון נדמה כי הציור מתאר קהילה. קהילה המתקבצת ביום הקדוש ביותר ביהדות ומתייסרת יחדיו. למעשה, זהו במידה רבה ציור תולדותיו של איש צעיר אחד – גוטליב עצמו.
בלב הקומפוזיציה מצד ימין עומד מאוריצי גוטליב עצמו, ראשו נשען על ידו בהבעת קינה. הוא יוצא דופן בקהילה – בין עוטי הטליתות וחובשי הכובעים הכהים, שמבטם מופנה אל הכתובים או כלפי מעלה, הוא לובש כתונת פסים צבעונית וחובש כיסוי ראש אוריינטלי, כמו דמותו של יוסף מהמקרא. מבטו מלוכסן אלינו, הצופים.
על צווארו תלוי קמע הנושא מגן דוד ואת ראשי התיבות "מ.ג" של הצייר. אותו קמע בדיוק מופיע על צווארו של ילד לבוש מעיל מפואר משמאל. זהו מאוריצי הילד.
בקצה הימני של התמונה הוא מופיע פעם שלישית, בנערותו, לצד אביו.
שלוש פעמים מאוריצי גוטליב באותו ציור.
בעזרת הנשים מצייר גוטליב נשים רבות, וביניהן מופיעה לאורה, ארוסתו לשעבר, פעמיים: במרכז הקשת השמאלית היא עומדת ומהדקת סידור תפילה קטן אל חזה, ודמותה נראית זוהרת על רקע היתר; בצד הימני היא מופיעה שוב לצד אמה, וגם שם דמותה גדולה ובולטת יותר מהאחרות.
גוטליב סיפר שתוך כדי העבודה חש שהוא מוקף בקרובים שונים שכבר הלכו לעולמם, וגם אותם הכניס לציור.
כך מתחילים להבין שזה אינו רק תיאור של תפילת יום כיפור, אלא מרחב שבו גוטליב אוסף אליו את האנשים, הזיכרונות והגרסאות השונות של עצמו.
במרכז התמונה יושב יהודי מכובד ומחבק ספר תורה. על גבי הכיסוי של ספר התורה רקומה כתובת לעילוי נשמתו של משה געטליעב – הרי הוא מאוריצי גוטליב עצמו.
גוטליב בן ה־22 מנציח את עצמו בציור כאילו כבר איננו.
קשה שלא לקרוא את הפרט הזה בדיעבד.
גוטליב סיים את הציור ב־1878, והוא זכה להכרה הודות לאיכויות האמנותיות שלו וגם בזכות הייצוג הנדיר יחסית של טקס יהודי בציור אירופי בן התקופה.
שנה לאחר מכן, ב־1879, נישאה לאורה אהובתו לאדם אחר.
שבועיים בלבד לאחר מכן מאוריצי גוטליב נפל למשכב ונפטר, בן 23 בלבד.
סיבת המוות אינה ברורה לחלוטין. יש מקורות המדברים על מחלה, אחרים על זיהום או הסתבכות בעקבות הצטננות. במשך השנים נקשר למותו גם הסיפור שלפיו נשבר ליבו בעקבות נישואיה של לאורה, והיא עצמה תרמה בהמשך לגרסה הזו.
כך קיבל הציור, שכבר זכה להכרה בזכות עצמו, נופך מיתולוגי ומעט מיסטי שלא עזב אותו מאז.
בשנות ה־30 נוסע ד"ר קרל שוורץ, מנהלו הראשון של מוזיאון תל אביב, לאירופה בניסיון להביא לארץ יצירות מאוספים יהודיים. הוא זכר יצירה שראה שנים קודם לכן בברלין והותירה עליו רושם רב – "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים" של מאוריצי גוטליב.
ב־1938 הוא מצא את הציור מחדש בבית פרטי באמסטרדם, וביולי 1939 הגיע הציור למוזיאון תל אביב והוצג בכבוד רב.
עם השנים סר מעט חינו של הציור. בעיני רבים הוא ייצג את היהדות הגלותית, בעוד האמנות הישראלית הצעירה ביקשה לתת ביטוי דווקא לרוח חלוצית ומקומית ולהתרחק מהעולם היהודי האירופי.
חלפו כמה עשורים עד שהציור חזר לקדמת הבמה. היום הוא נחשב לאחת היצירות המזוהות ביותר עם אוסף מוזיאון תל אביב, לצד ציורים נוספים של גוטליב שהגיעו לאוסף.
מותו המסתורי של גוטליב והכתובת המצמררת על ספר התורה מסיטים מעט את תשומת הלב מהעיקר – היה כאן אמן צעיר, נמרץ ומוכשר, שהספיק כל כך הרבה ב־23 שנותיו הקצרות.
ואולי הציור הזה הוא בראש ובראשונה חשבון הנפש שלו.
גוטליב מכניס לתוכו את הילד שהיה, את הנער שהיה ואת האיש הצעיר שהוא עכשיו; את אביו, את משפחתו, את האנשים שכבר אינם ואת האישה שאהב ואיבד.
ובתוך כל אלה הוא מנסה אולי ליישב גם את הסתירה שליוותה אותו כל חייו הקצרים – בין היהודי שגדל בדרוהוביץ' לבין האמן האירופי שרצה להיות.
מעניין מה היה קורה אילולא נגדעה הקריירה שלו באיבה...
לסיכום:
מי היה מאוריצי גוטליב?
מאוריצי גוטליב היה צייר יהודי־פולני יליד דרוהוביץ' שבגליציה, שפעל במאה ה־19 ומת בגיל 23 בלבד. למרות חייו הקצרים הוא הספיק ללמוד בכמה מהמרכזים החשובים לאמנות באירופה וליצור ציורים היסטוריים ויהודיים בעלי חשיבות רבה.
מה מיוחד בציור "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים"?
הציור אינו רק תיאור של תפילת יום כיפור, אלא יצירה אוטוביוגרפית מאוד. גוטליב שילב בה בני משפחה, אנשים שכבר הלכו לעולמם, את ארוסתו לשעבר לאורה רוזנפלד, ואת עצמו בשלושה גילאים שונים.
למה מאוריצי גוטליב מופיע בציור שלוש פעמים?
גוטליב מצייר את עצמו כילד, כנער וכאיש צעיר. שלוש הדמויות יוצרות מעין סיפור חיים בתוך ציור אחד ומחזקות את התחושה שהיצירה היא חשבון נפש אישי ולא רק תיאור של קהילה מתפללת.
מה משמעות הכתובת על מעיל ספר התורה בציור?
על מעיל ספר התורה מופיעה כתובת לעילוי נשמתו של משה גוטליב, שמו העברי של מאוריצי גוטליב עצמו. מאחר שהצייר היה אז בן 22 בלבד, הכתובת קיבלה משמעות מצמררת במיוחד לאחר מותו כשנה מאוחר יותר.
מדוע הציור של גוטליב נחשב חשוב כל כך?
הציור נחשב לאחת היצירות החשובות של אמנות יהודית במאה ה־19 בזכות איכותו האמנותית, השילוב בין מסורת יהודית לציור אירופי והאופי האישי והביוגרפי שלו. כיום הוא אחת היצירות המזוהות ביותר עם אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות.
תגובות