הנשיקות הגדולות באמנות

עודכן ב: 16 פבר 2019

האמת היא שהשבוע אני בחופשת סקי עם המשפחה ולאור כך בכלל לא תכננתי לכתוב פוסט. אבל כנראה שהשיגרה חזקה יותר ממני ופתאום התחשק לי לכתוב משהו רומנטי, שקשור ליום האהבה שחל היום - 14.2.19.

בדרך כלל אני לא טיפוס רומנטי במיוחד ו- Valentine's Day נתפס אצלי כעוד תרמית שיווקית להוציא מאנשים עוד כסף ולהכריח אותנו לחגוג את מה שאם שפר עלינו מזלנו, הוא שיגרת יומנו, ואם לא אז אולי חבל לנו על הזמן. אבל האמנות, יש לה דרך אל ליבי ופתאום כשעלה בראשי לכתוב פוסט על הנשיקה, כל המחאות הציניות התפוגגו.

יש כל כך הרבה יצירות שהכותרת שלהן היא 'הנשיקה' או שהן מתארות נשיקה, כמעט כל אמן במאתיים שנה האחרונות מצא לנכון לעסוק בנושא הזה. התוצאה היא בדרך כלל מרחיבת לב, לפעמים מעלה חיוך ואפילו טעם של החמצה. רוצה להצטרף לסיור קצר?


נתחיל בכך שנשיקות נחשבו להתגלמות האירוטיקה עד לפני מאתיים שנה בערך. על כן, אמנים שרצו לתאר נשיקה נתלו לרוב בסיפורי מיתולוגיה או היסטוריה כדי לקבל לגיטימציה. בסוף המאה ה-18החלה התנועה הרומנטית, שעסקה רבות בהומניסטיקה ובמקומו של האדם בטבע, אבל היום נחשבת בעיקר לשגרירה הראשית של האהבה הזוגית. מאז, כמו שאמרתי, רבים האמנים שתיארו את הנשיקה, שנחשבה לתמצית האהבה. עם השנים החברה הפכה מתירנית יותר והאמנות מתריסה יותר, כך שלפעמים היה נדמה שהנשיקה נותרת מאחור. דווקא היום לדעתי, יש משהו חתרני בחזרה לאקט הכל כך פשוט וכל כך אינטימי הזה. לפעמים זה קצת חסר באמנות העכשווית...


Gustav Klimt, The Kiss

אחד הציורים הכי מוכרים שנושאים את השם 'הנשיקה' הוא של גוסטב קלימט. זהו ציור מהתקופה הזהובה שלו (נחשו למה) ובו הוא מתאר נשיקה חושנית מאוד שמשאירה הרבה מקום לדמיון. הגבר הוא ככל הנראה בן דמותו של קלימט, והאישה ככל הנראה המוזה האדמונית שלו שמוכרת גם מציורים אחרים.


Jean Honore Fragonard, The Stolen Kiss

אם הולכים קצת אחורה נראה שגם בתקופת הרוקוקו ידעו אהבהבים והנה ז'אן הונורה פראגונאר מראה לנו איך עושים את זה קליל ובלי הרבה פאתוס - הוא מצייר את 'הנשיקה הגנובה', סצנה בה נער מנצל הזדמנות ומנשק את הנערה המבוהלת פן קרוביה, שמשחקים קלפים מאחורי הדלת, יתפסו אותה בקלקלתה.


Dante Gabriel Rossetti, Paolo and Francesca Da Rimini

אחת התנועות הכי רומנטיות בעיניי היא ה- Pre Raphaelites, אחווה סודית של ציירים צעירים בבריטניה שמרדו בהגמוניה של הרנסנס והתעניינו מאוד בימי הביניים. כאן מתאר דנטה גבריאל רוזטי, מהמייסדים של האחווה, את הנשיקה בין פרנצ'סקה לפאולו, שהיה למעשה גיסה, בסיפור ידוע מהמאה ה-13. כמאה שנה מאוחר יותר דנטה אחר (אליגיירי) רמז ב'קומדיה האלוהית' על סיפור האהבה האסור.


August Rodin, The Lovers

דנטה אליגיירי הוא גם זה שנתן את ההשראה לאוגוסט רודין לפסל 'הנאהבים' שלו. דנטה כתב ב Inferno על הנואפים שנידונו למוות, אבל רודין ראה שם כנראה רק אהבה.


Toulouse Lautrec, In Bed The Kiss

מי שהיה הצייר של חברת השוליים בפריס של סוף המאה ה-19, הירבה לצייר יצאניות באינטימיות של חדרן. לוטרק היה בן למשפחה מהמעמד הגבוה אולם הוא סבל מעיוותים שונים שגרמו לדחייתו על ידי נשים. הוא נהג לשבת בבארים ולצייר על הניירות החומים ששימשו כמפות, בעודו שותה. מאוחר יותר הציע ליצאניות שהתיידד עימן שישמשו לו כמודליסטיות. ניכר כי הללו חשו עצמן מאוד בנוח בסביבתו ולכן היתה לו אפשרות לתפוס אינטימיות אמיתית ונוגעת ללב, במקרה הזה של שתי נשים מתנשקות במיטה.


Edward Munch, The Kiss

בתחילת המאה ה-20 אדוארד מונק מצייר ארבע גרסאות לנשיקה, כולן קודרות מאוד. מעניין לראות שאצל מונק הפנים של הגבר והאישה מתאחדים למישור אחד והם בלתי ניתנים להפרדה.


Constantin Brancusi, The Kiss

את הנשיקה הזו של ברנקוזי אולי יצא לך לראות לאחרונה בתערוכה 'זמנים מודרנים' במוזיאון תל אביב. גם אצל ברנקוזי המוטיב המרכזי הוא האיחוד המושלם בין בני הזוג. במקרה הזה הם הופכים לאחד שלם, מסותתים מגוש אבן אחד. הידיים חובקות, העיניים מתאחדות והשפתיים נושקות.


Rene Magritte, The Lovers

רנה מגריט מביא לנו את הנשיקה האניגמטית הזו - נשיקה בין אוהבים שלא רואים זה את זה. האם זו אלגוריה לאהבה עיוורת? האם זהו תיאור ציני של אוהבים שלא רואים ומכירים זה את זה באמת? תילי פרשנויות יש לציור הזה, כולל אחת שמתייחסת להתאבדותה של אימו של מגריט, אבל האמן בחר להשאיר אותו סתום ולתת לנו להמשיך להעלות השערות.


Pablo Picasso, This Kiss

פיקאסו רדף נשים כל חייו ולאהבה והאירוטיקה היה מקום מרכזי בעבודה שלו לאורך כל הקריירה, בתקופה הכחולה, הורודה, הקוביסטית ועוד. התשוקה תמיד היתה שם. זהו ציור מ-1969, לקראת סוף חייו של המאסטרו. יש בנשיקה הזו מין הזדקקות, היצמדות שלאו דווקא באה מתשוקה, והיא מכמירת לב בעיניי.


Banksy, The Kissing Police Officers

ונסיים במידה של הומור עם בנקסי שהחליט לקדם אהבה בין גברים ועל הדרך למחות על הברוטליות של השוטרים בבריטניה. האזיקים כאן מקבלים כאן משמעות אחרת, אירוטית וברור שבנקסי, כמו בנקסי, רצה כאן להרגיז מישהו, ובעיקר שידברו עליו. אז הנה, מדברים עליו. גם כמעט 15 שנה אחרי שצייר את הגרפיטי הזה.


מאחלת לכם שתהיה לך שנה של אהבה - למה להסתפק ביום?!


ואם יש לך רגע, אשמח לשמוע אילו מהמהיצירות הכי נגעו בך?



  • Shlomit Oren

מוזמנים לעקוב

ספרו גם לאחרים

© 2023 by SO-ART Shlomit Oren