הפינות החבויות בלונדון

אני רוצה להכיר לכם כמה מקומות מקסימים, שבדרך כלל לא נמצאים בראש הרשימה של המקומות שחייבים לראות בלונדון, אבל הם מאפשרים הצצה לפנים ותקופות אחרות. אז אם זו לא הפעם הראשונה שלכם בעיר, או אולי אתם גרים בה ולא יצא לכם עוד להגיע למקומות האלה, אני ממליצה לכם עליהם בחום.

אתם מוזמנים לכתוב לי ולהוסיף את המומלצים שלכם.

Wallace Collection

ביתם של חמישה דורות של המרקיזים מהרטפורד מציג את האוסף המשפחתי הענף. כבר בכניסה תרגישו כאילו אתם מאחרים לנשף יוקרתי אליו מוזמנים כל המי ומי של המאה ה19.

בחדרים בקומה התחתונה תקבלו הצצה לעושר מהו בסביבה ביתית - רהיטי עץ עם פיתוחים מוזהבים ועבודת אומן בלתי רגילה, כלי אוכל מכל העולם, מעוטרים באלגנטיות וכמובן וילונות וחיפויי קיר בהתאם לאופנת הזמן. בקומה העליונה מוצגים אוצרות האמנות: כאן תוכלו לפגוש פנים אל פנים את "הנדנדה", ציורו השערורייתי של פראגונר המתאר גברת מתנדנדת ביער, נעליה עפות מרגליה, בעוד מאהבה מציץ מתחת לשמלה בהנאה.

The Swing, Jean Honore Fragonard, 1767-1768

גם "הקוואליר המחייך" של פראנץ האלס כאן, מראה פן קליל יותר של הציור הפלמי שבדרך כלל שומר על חומרת סבר. פורטרט של טיטוס, בנו של רמברנדט, מאפשר לדמיין את היחסים בין הגאון לבנו שכל כך דומה לו אך מת בגיל צעיר. רמברנדט עצמו נפטר שנה בלבד לאחר מכן.

Titus, The Artist's Son, Rembrandt Van Rijn, 1657

חדר שלם מוקדש לנופי ונציה המרהיבים, כפי שצויירו על ידי קנאלטו וממשיכיו. מידי פעם מוצגות במקום תערוכות זמניות כמו גם סיורים והדרכות חינם, לכן כדאי להתעדכן באתר האינטרנט לפני הביקור.

Leighton House

ביתו של נשיא האקדמיה המלכותית לאמנות נאמן לאופיו האקצנטרי של הצייר הויקטוריאני. לייטון, בן למשפחה אמידה מאוד (סבו היה רופאו האישי של הצאר הרוסי שביקש מהמלכה ויקטוריה להעניק לו תואר אבירות) אשר התחנך בכל רחבי אירופה ולמד באקדמיות לאמנות היוקרתיות ביותר ביבשת. כאשר שב ללונדון בנה לעצמו בית בשולי הולנד פארק. את הבית בנה למעשה סביב הסטודיו שלו שהיה מרווח ידיים, משופע באור, בגובה כפול עם גשר עליון שיאפשרו ציור על קנווסים גדולים במיוחד. לבית היתה גם כניסה נפרדת למודליסטים, בנוסף לכניסה ראשית וכניסת משרתים.

לייטון היה אספן מושבע ואהבתו לאריחי קרמיקה אוריינטליים הביאה אותו ליצור אגף חדש בבית, במרכזו מזרקה פנימית, קירותיו מחופים באריחים שהובאו במיוחד מסוריה, טורקיה, סיציליה ומקומות אחרים היוצרים הרמוניה בצבעי כחול וטורקיז המשתלבת עם המשרביות שהתקין בקומה מעל, מעין 'תאי רכילות' שאיפשרו לנשים החסודות להשקיף על הרחוב ממול ולחוות דעתן בדיסקרטיות, וללייטון להשקיף על אורחיו.

בכניסה מקבל את פני המבקרים פוחלץ של טווס, על פי מצוותו של לייטון, אשר תכנן גם את כל האלמנטים האדריכליים בגרם המדרגות. ביצירתיות רבה הוא הסב חפצים שונים, דוגמת תיבות נדוניה מזרחיות, והפך אותם לחלק מרהיטים שימושיים.

ביתו של לייטון מאפשר הצצה לא טריוויאלית לחיי הבוהמה של התקופה הויקטוריאנית, שאצל רבים מצטיירת כפוריטנית ומשעממת, אבל לייטון הכי רחוק מלשעמם.

אגב, בבית ניתן למצוא גם כמה וכמה יצירות של לייטון עצמו, אולם זו לדעתי אינה גולת הכותרת.

פעם בשנה בערך עורכים כאן גם תערוכות נושאיות המשתלבות עם התקופה והאלמנטים כך ששווה להתעדכן כאן. בימי רביעי בשבת אחר הצהריים יש גם הדרכה באנגלית בחינם.

Saatchi Gallery

הגלריה הענקית שפתח צ'רלס סאצ'י בצ'לסי היא למעשה מוזיאון פרטי לאמנות עכשווית. צ'רלס סאצ'י עשה את הונו בתעשיית הפרסום אולם תשוקתו היא לאמנות והוא החל לאסוף באינטנסיביות בשנות ה80 של המאה שעברה. בשנות ה90 הוא נחשב לאיש בעל מגע הזהב וגילה לעולם וטיפח אמנים דוגמת דמיאן הירסט ורבים אחרים. הוא נהג להסתובב בתערוכות בוגרים ולרכוש מהאמנים שאהב בהיקפים ניכרים. אין חולק על כך שעינו חדה ומיומנת באיתור אמנות טובה בעלת פוטנציאל מסחרי. המקטרגים טוענים נגדו שהוא נוהג באמנות כמו בבורסה לניירות ערך: רוכש מאמן מסויים, מקדם אותו לצורך עליית ערך ואז מוכר.

ב2008 פתח את החלל הזה, שחזותו כמו מוזיאון והכניסה אליו חינם, בו מוצגות תערוכות מתחלפות, לרוב על פי נושא ולא מוקדשות לאמן יחיד, אולם בכולן ניתן לראות אמנים צעירים בתחילת דרכם. תערוכות אלה מאפשרות לאמנים חשיפה בקנה מידה מוזיאלי בשלב יחסית מוקדם ולצופים נותנות אפשרות לחזות באמנות עכשווית שטרם "נלעסה" וסוננה. כלומר, לא תמצאו כאן אמנים קאנוניים לרוב וחלק מהאמנות לא תהיה לטעמכם אבל תוכלו לחזות במשהו חדש ומרענן.

The Welcome Collection

המוזיאון הוא למעשה המורשת של סר הנרי וולקאם, שמטרתו לקדם חשיבה חדשנית תוך טיפוח הקשר בין מדע, רפואה ואמנות. מכאן כי רבות מהתערוכות כאן שונות באופיין מהקו הרגיל באמנות והן לא לכל אחד. מאידך, יש כאן חשיבה חדשנית לגבי יחסי הגומלין בין התחומים והתרומה ההדדית. האמנות נותנת פרספקטיבה לא צפויה על המדע. כקרן פרטית, התקציב שניתן כאן לאמנים הוא מאוד מכובד ולעיתים מאפשר תצוגה של יצירות פורצות דרך ומסקרנות. תוכלו להתעדכן כאן לגבי התערוכות הנוכחיות.

החלק הכי טוב ללא ספק הוא הספרייה, השוכנת בקומה העליונה. זה אחד החללים הכי מעניינים, כיפיים ואקצנטריים שתמצאו במרכז העיר. מוצגים כאן אביזרי רפואה מהמאות הקודמות - מוזר לראות כמה ברברים בני האנוש ומסקרן לראות אילו כלים המציאו בשירות הרפואה. תוכלו גם סתם לנוח פה על הפוף ולקרוא.

Kew Gardens

לקינוח, אם עיתותיכם בידכם, אני ממליצה על כמה שעות שקטות ונעימות בגנים הבוטניים המלכותיים. אלה היוו מקור השראה לאמנים רבים לאורך כל ההיסטוריה ומאפשרים ניתוק מהכרך האורבני. חילופי העונות ניכרים כאן ביתר שאת והטבע ה'פראי' מנוקד בגנים יפניים, פאגודה, בית זכוכית ויקטוריאני ועוד.

אם בא לכם על משהו יותר אורבאני תוכלו גם לצאת לסיור גרפיטי בהאקני וויק.

אהבתם? הצטרפו אליי לסיורי אמנות מעמיקים ומרתקים.