מוזיאונים מתחת למים

זה נשמע קצת לא ייאמן, לפחות לי, אבל הפוסט הזה הוא ה-100 במספר בבלוג SO-ART. בכלל לא משהו שדימיינתי כשהתחלתי לכתוב לפני שנתיים וחצי. אם אתם חדשים פה אני מזמינה אתכם להיכנס לאינדקס שיצרתי בו מופיעים פוסטים מרכזיים, מחולקים על פי נושאים. המלצה שלי – בחרו כל פעם נושא ועשו בינג' פוסטים. הבלוג עשיר בתוכן ורובו נותר רלוונטי ורענן.


למרות חגיגות ה-100 (רקדתי לי ריקוד קטן בלי שאף אחד יראה), התקופה האחרונה גורמת לי לרצות לברוח. לברוח למחוזות רחוקים, דימיוניים ופנטסטיים.

בשיטוטיי האינטרנטיים נתקלתי במוזיאונים התת-ימיים ואלה שאבו את כל כולי. דימיינתי את עצמי צוללת בין הפסלים, מניעה לאט את הסנפירים כשאני מקיפה אותם. הזדמנות לצפות ברגע שקפא מזוויות שאנחנו לא מכירים על היבשה. כל זה דמיוני לחלוטין, בהתחשב בעובדה שאין לי רשיון צלילה, אבל תזרמו איתי.

פארק באיה - Baia Underwater Park

המוזיאון הראשון שנתקלתי בו הוא למעשה אתר ארכיאולוגי מתחת למים. לחופי נאפולי, לא רחוק מהעיר הרומית פומפיי שנקברה תחת אפר וולקני, נמצאת העיר העתיקה באיה. באיה היתה עיר נופש לרומאים עשירים, יש הקוראים לה בברלי הילס של האזור. אפילו הקיסר קליגולה בילה בה. לרוע המזל במאה ה-8 לספירה העיר ננטשה עקב פעילות וולקנית באזור, וחלק ממנה שקע אל מתחת לפני הים.

התוצאה היא כמו בפומפיי, עיר שקפאה מלכת, ושכיות החמדה שלה הפכו לביתם של יצורי ים. לשמחתנו, זה לא היה כרוך בטרגדיה כמו בפומפיי, בה אנשים נלכדו תחת האפר במנוסתם.

האמת היא שהפסלים המקוריים מוצגים כיום במוזיאון המקומי וניתן לראות עליהם את תהליכי הבלייה שגרמה השהייה הממושכת תחת המים. אולם, העתקים של הפסלים, הפסיפסים וחלקי השיש הושקעו במיקומם המקורי על מנת לתת לצוללים במקום חוויה ייחודית של מסע בזמן.



המוזיאון התת ימי בקנקון - MUSA – Museo Subacuatico de Arte

המוזיאון הזה לחופי קנקון הוא הרבה יותר חדש (2009) ולמעשה הוא נהגה כמוזיאון תת-ימי. במסגרת הפרוייקט הושקעו בים כ-500 פסלי אדם בגודל טבעי, הנדמים כקהילה שהתאספה לה במקום. האמן ג'ייסון דה-קייר טיילור יצק את דמויותיהם של אנשים שונים שחיים באיזור ולוחמים על שימורה של שונית האלמוגים בקרבת מקום. הפסלים עשויים מבטון בעל חומציות ניטראלית ופני השטח הושארו מחוספסים על מנת לאפשר ליצורי הים להיתפס בהם ולקבוע עליהם את מושבם.

הרעיון מאחורי הפרוייקט היה להגן על שונית האלמוגים שנמצאת בקרבת מקום והיא יעד פופולרי של תיירות צלילה. כעת המוזיאון התת ימי מושך אליו מחצית מהצוללנים ובכך עוזר לשמר את השונית ולהגן עליה מפגיעה בידי אדם. הפסלים הוצבו במורד הזרם מהשונית על מנת לקלוט את הנבגים והביצים שנוצרו על ידי בעלי החיים בשונית, ומהווים להם קרקע נוחה להתיישבות. גם על להקות הדגים הגדולות חשבו כאן, והרווחים בין הפסלים מאפשרים גם תנועה וגם מסתור.



מסתבר שזה לא המוזיאון התת ימי היחיד שיצר טיילור. אחרי ההצלחה הגדולה בקנקון הוא החל לשתף פעולה וליזום פארקים נוספים בכל העולם.

בלנזרוטה לחופי מערב אפריקה השקיע כ-300 דמויות בגודל טבעי במקבצים שמספרים סיפורים שונים.


במלדיבים יצר מעין קוביה חצי שקועה בים והדמויות בה נמצאות חלקן מעל פני המים, באינטראקציה עם קו האופק והשמים, חלקן בגובה פני הים והגאות והשפל גורמות להן לשינויים מתמידים וחלקן שקועות אל מתחת לפני הים. מבחינת האמן זוהי אלגוריה ליחסי האדם והטבע.


באינדונזיה יצר מעגל שנדמה כמו אנשים בתפילה.


בהרצאת TED הוא מסביר על פועלו ויצירתו:



מוזיאון שונית האלמוגים הגדולה - MOUA

פרוייקט לא פחות חשוב מתפתח בימים אלה לחופי קווינסלנד, באזור שונית האלמוגים הגדולה בעולם – The Great Barrier Reef. כרגע הצליחו להקים שם שני אתרי פיסול מתוך כמה וכמה המתוכננים.

כפיסול, הפרוייקטים הללו נראים קצת פחות שאפתניים מאלה של טיילור, אולם יש להם חן משל עצמם.

הרעיון גם כאן הוא ליצור אלטרנטיבה לשונית האלמוגים הטבעית שביקורי הצוללנים גורמים לה לשחיקה. יותר מכך, אלה אתרי תיירות שיש אפשרות לגבות כסף על הביקור בהם, כסף שיהווה מקור מימון לעבודות השימור של השונית ויגן עליה מגורמים מזהמים כמו זיהומי מים שנגרמים על ידי מיכליות או שפכים של מפעלים תעשייתיים.



המוזיאון התת ימי לחופי פלורידה - UMA – Underwater Museum of Art

זהו המוזיאון התת ימי היחיד כיום בארה"ב והוא שוכן לחופי פלורידה. כאן הרעיון הוא קצת שונה ואני מודה שאני מחבבת אותו: בכל שנה מוציאים קול קורא לאמנים להציע הצעות לפסלים תת ימיים. כך כל שנה המוזיאון, שהוקם ב-2018, גדל ומקבל אופי מגוון מאוד, שנובע מהעובדה שהוא מורכב מעבודות של עשרות אמנים בלתי תלויים. הצד הפחות חיובי הוא שכמובן רמת העבודות אינה אחידה. אתן לכם לשפוט:



אדם וטבע יוצרים יחד

התמונות היפות ביותר בעיניי הן אלה שמראות את היצירה המשולבת של האדם והטבע, כאשר בעלי החיים והאלמוגים מאמצים את אתר המחייה החדש והופכים אותו לבית.


כשהדמיון מחקה את המציאות

התמונות הללו מזכירות לי את הפרוייקט המדהים של דמיאן הירסט שהציג במסגרת הביאנלה בונציה ב-2017. הירסט בדה סיפור שלם על עבד משוחרר מהתקופה הרומית שהתעשר ועלה לגדולה ורצה לבנות מקדש לחופי הים התיכון. לרוע המזל הספינה שנשאה את כל הפסלים ושכיות החמדה ליעדם טבעה במימי הים התיכון. אלפיים שנה מאוחר יותר צוות צוללנים מוצא את שרידי הספינה ומחלץ את הפסלים, שכעת מוצגים במוזיאון ועליהם ניכרת ההשפעה של בעלי החיים המימיים. חלקם עדיין מכוסים באלמוגים.

התערוכה המוצגת היא של כל החפצים הללו שכביכול נמשו מהמים, והיא מלווה בסרט וידאו אמין במיוחד המתעד את תהליך החילוץ של הפסלים. בפועל כל המוצגים נוצרו על ידי העובדים בסטודיו של הירסט, רובם עשויים מחומרים פלסטיים. כשמתבוננים מקרוב אפשר למצוא כאן גם פסלים של חוצנים, של מיקי-מאוס ושאר אלמנטים שמספרים את הסיפור של האנושות עד ימינו.

לשמחתנו, 14 פסלים מתוך התערוכה הזו הגיעו גם לישראל והוצגו בתערוכה במוזיאון חיפה. כתבתי על כך כאן.

כאן הירסט מדבר על התערוכה:



וזה הסרט המלא של התערוכה:



מקווה ששקעתם יחד איתי לעולם התת ימי לכמה דקות, הפוגה מבורכת מהכאוס שסביבנו.


אהבתם? סמנו לב אוהב.

אתם מוזמנים גם לשתף ולחלוק עם אחרים.

  • Shlomit Oren

מוזמנים לעקוב

ספרו גם לאחרים

© 2020 by SO-ART Shlomit Oren