top of page

אמנים על אמנים

עודכן: 28 באפר׳ 2021

בביאנלה לאמנויות תוכלו לראות כ-250 עבודות של אמנים ישראלים מוכשרים.

פניתי לכמה מהם וביקשתי שכל אחד יספר קצת על העבודה שלו ועל עבודה נוספת שהוא אהב בביאנלה.

קריאה מהנה!

רוצים לראות אותם בעיניים? הזמינו סיור פרטי או התעדכנו בלוח הסיורים שלנו.


רחלי רוטמן גרג'י

העבודה קערה (2019, הקרנת וידאו, קערת קרמיקה) מורכבת מוידאו המוקרן/מוגש בתוך קערת קרמיקה גדולה ובו מצולמות הידיים שלי, עובדות באבניים ומכינות קערה. הוידאו חושף את התהליך הסמוי בדרך כלל מהעין שמתרחש בסטודיו ומדגיש את המגע בחומר והקסם שבהתהוות. העבודה הזו היא הראשונה שיצאה מהסטודיו החדש שלי שהקמתי כדי להתרכז בעשיה אמנותית והוא סוג של הצהרת כוונות והגשמה של דרך חיים שסללתי לעצמי.

רחלי רוטמן גרג'י, קערה הקרנת וידאו
רחלי רוטמן גרג'י, קערה, 2019

עבודה שאהבתי היא ללא כותרת (2017) וידאו של מורג'אן אבו דיבה, מרפרר לפתגם ערבי שאומר 'לגרוף את הים' ומדבר על עבודה סיזיפית או דבר שחסר סיכוי להצלחה. הוידאו לכאורה מאד פשוט וקונקרטי , one shot של האמנית לבושה לבן , עוטה מטפחת ורודה וגורפת את גלי הים. חשיבה מעמיקה יותר מעלה אצלי שאלות לגבי מגדר, זהות, לאומיות ומצבנו בישראל. הוידאו הזה ליווה אותי זמן רב אחרי שראיתי אותו.


מורג'אן אבו דיבה, ללא כותרת, 2017

ליאת סגל

העבודה לא מוצק, לא נוזל מתבוננת בטבע החומר עצמו. תנועת מים בכ-600 כוסות זכוכית מתרחשת באמצעות מנגנון אלקטרוני ומכאני חבוי ומושפעת ממודלים מדעיים המתארים את תנועת החלקיקים בחומר. יצירה זו מהווה פרשנות חזותית לאופי המתעתע של הזכוכית, שהודות לצמיגותה, איננו יכולים להבחין בזרימה שלה – 'לא מוצק, לא נוזל'. מימד הזמן פועל בעבודה במובנים נוספים וניכר אף בחומר עצמו. כמו בכל תהליך בטבע (ואף בטבע האנושי) אי הסדר במיצב, האנטרופיה, הולך וגדל עם הזמן. המים מתאדים ומשנים את צבעם בתהליך בלתי נמנע וידוע מראש, ממש כמו הזכוכית השבירה שגורלה נכתב ברגע יצירתה. 


ליאת סגל, לא מוצק, לא נוזל

בשכנות לעבודה שלי בביתן הזכוכית מוצבת עבודתה של האמנית גוני חרל"פ העוסקת באופן שונה ונהדר במתח בין הטבעי למלאכותי, בין האמיתי למתחזה. הג׳ליפיקוס הם יצורים בני כלאיים דמויי חיות תת ימיות, העשויים מענפי פיקוס הגומי ומגומי פולימרי תעשייתי. הגומי מתחזה לחומרים אחרים ובמבט ראשון היצורים נראים עשויים מזכוכית צבעונית. החיבור בין ה'טבעי' ל'מלאכותי' מטשטש את ההבחנה בין השניים, וממזג את הקטגוריות לכדי יצור מזן חדש.


גוני חרל"פ, ג'ליפיקוס

רונית ברנגה

אני מציגה בביאנלה את העבודה העוגה - אינטראקציה אינטימית בין דמויות פראיות, כורעות על האדמה, רוכנות ובוחנות עוגת קרם קצפתית מעוטרת פיות. 

בעולם פוסט תרבותי שכזה (תרבות כפי שאנו מכירים וחיים בה), עוגת הקצפת, המייצגת את ההדוניזם והנהנתנות חסרת הגבולות, כבר לא מאפשרת לאכול אותה. מערכת היחסים הנוצרת בין הדמויות לעוגה מוגדרת מחדש ותחושה מסקרנת, מטרידה ומאיימת עולה. מי אוכל ומי נאכל בסדר הזה החדש?

רונית ברנגה, העוגה
רונית ברנגה, העוגה, 2020

העבודה מגילות העמודים של מרגו גראן מוצגת ממש ליד העבודה שלי. פירטי יומיום פשוטים כגון ספלים, עלים, פקק וצעצוע המושלכים כלאחר יד, צוירו על ניירות גדולי ממדים בצבעי אקוורל שקופים.  הניירות הגדולים התגלגלו חזרה, נקשרו והוצבו כעמודים של שרידי מבנה אדריכלי.

זו עבודה מרתקת היוצרת חיבורים בין ניגודים: בין המינורי והיום-יומי למונומנטלי, בין הרכות של טכניקת הציור לכוח של זיכרון הנייר המגולגל וחוזק העמודים, ובין הציור הגלוי לעין הצופה לבין זה הנסתר והחבוי בשכבות הנייר, כצופן סוד.


מרגו גראן, מגילות העמודים, 2020