סובייקטיביות ביריד צבע טרי 2025

Shlomit Oren
לפני 15 דקות
זמן קריאה 6 דקות

העבודה על ביתן צבע טרי השנה היתה כידוע בצל המלחמה, ועל כן טעונה מאוד. הקונפליקט מלווה אותי לאורך כל התקופה הזו, וביתר שאת בהקשר של יריד אמנות מסחרי, ואני מוצאת את עצמי עוצרת כל פעם לחשוב – את מי מעניין עכשיו אמנות? מישהו בכלל קונה אמנות בימים אלה? מצליח לדמיין עתיד יפה כאן?

ואז עולה קול אחר שנלחם על מה שבנינו כאן, חיי התרבות והרוח שהאמנות היא בליבם. כי אם לא נאמין שיהיה טוב יותר, זה לא יקרה. משהו בסגנון If you build it they will come. היריד הפך להיות נקודת אור באופק, משהו אופטימי ויפה שאנחנו נכספים להגיע אליו.

והנה הוא מגיע!

אחרי חודשים ארוכים של עבודה מאומצת של לילך ושלי (שותפתי לילך שמול איתה הקמתי את DuArt) ושל האמנים המעולים שבחרנו להציג בביתן שלנו. ועדיין, הלב כבד על החטופים והנופלים, סיפורים ועדויות קורעים את הלב. אבל אנחנו מאמינים בכוחה של האמנות לתת קצת אור לנשמה.

התערוכה שתוצג בביתן נקראת "סובייקטיבי בלבד", ולא בכדי. בשנים האחרונות, ובשנתיים האחרונות במיוחד, אנחנו נוכחים שאין אמת אובייקטיבית, הכל נתון לפרשנות. מה שאולי מפריע לנו בערוצי החדשות, הוא למעשה הלחם והחמאה של האמנים, שמשתמשים במציאות ודימוייה כדי להציג את העולם הפנימי שלהם. רוב העבודות בתערוכה נעשו במיוחד עבורה ומוצגות לציבור בפעם הראשונה, וזה אחד הדברים שמאוד מרגשים אותנו.

אני רוצה להכיר לכם קצת את האמנים, שגם משתפים קצת מתהליכי העבודה והמחשבות שעומדות מאחורי סדרות העבודות שהם מציגים:

תמר קרוון

תמר קרוון תציג עבודות שטרם הוצגו כשבמרכזן ניצב הקשר והחיבור האנושי. דרך דיוקנאות של ידיים, העבודות עוסקות ביחסים והצורך בקירבה בין הדורות, בעיבוד העצב ובתקווה לעתיד טוב יותר.

"ביצירות שלי, מה שהכי מעניין אותי, זה רגש וקשר אנושי. באחד הסרטים שהכי השפיעו עלי, ״נעורים״ של טרנטינו, אחד הגיבורים אומר:

“You say emotions are overrated but emotions are all we’ve got”

ואכן, רגש זה כל מה שיש לנו, ובלעדיו, מי אנחנו.

חשוב היה לי ליצור ולהציג את העבודות הספציפיות הללו בעיקר כי מאז ה7.10, התחושה הזו שקשר אנושי הוא הדבר הכי משמעותי, רק התחזקה.כולנו זקוקים לאחר שיהיה שם לאחוז בידינו, כשהכול מתפרק.

חוויתי בעצמי נתינה שלא ידעתי שאני מסוגלת לה והבנתי עד כמה מעט ממני הוא המון לאחר.בסדרה hold me אני מבטאת קשר אנושי דרך ידיים. בין אמא ובת, בין חברות וגם ביני לבין עצמי.בכוונה לא צילמתי ידיים של גבר כי ה״להחזיק אותי״ הוא לאו דווקא רומנטי אלא יותר המקום החברי, הבטוח, שבו ערבות הדדית שלא תלויה בדבר היא העיקר. באחת העבודות, בה נערה מחזיקה לב קטן בידיה. עבורי, זה גם המקום הכה חשוב, לדעת להיות עבור עצמנו לא פחות מאשר עבור האחר".

"זה נושא שאני עובדת עליו בחיי הפרטיים כמו ביצירה שלי, וחוזר בווריאציות שונות בסדרות קודמות.אולי כי אומרים שאהבה עצמית תפתור את כל הבעיות שלנו. הרי אם זה מתחיל משם, זה ממשיך לקשר אישי וגם, לבסוף, לקשר חברתי ולאומי.אני מאד מתרגשת להציג בתערוכה בפרט ובצבע טרי בכלל, לראות האם הרגש שלי יצליח לגעת בלב של האנשים. האם לראות אותן, יצליח גם לפתוח את הלב לאלו שכבר סגרו אותו".

תמר ברניצקי

תמר ברניצקי יצרה עבודות חדשות היוצאות מתוך נופי הטבע הישראלי ומחברות בד ונייר, זיכרון עם תחושה, דרך מרקמים. תמר מפרקת את הדימויים ובונה אותם מחדש בתהליכים של ציור, צילום, הדפס, ריקמה, פרימה וצריבה.

"בתהליך היצירה שלי צילום הנוף הוא השכבה הראשונה, הבסיס עליו נתפרות שכבות טקסטיל ונייר. הדימוי בצילום הוא ברור ומוחשי ולקוח תמיד מנוף ישראלי. התקופה הנוכחית מביאה איתה שאלות גדולות סביב זהות ומהות וכך הנוף המוחשי שביצירות הופך מבחינתי לא רק למקור השראה אלה גם להלך רוח, המקום, הארץ, האדמה, הים, כל אלו הם סלע יציב ואיתן עבורי כאדם, כאמא וכיוצרת ישראלית. השימוש בנוף כבסיס הופך משלב ראשון ביצירה למשפיע עמוקות ולמלא במשמעויות על האחזות שלי במקום האהוב עליי, המלא במורשת, בסיפורים, בזכרונות ובאהבה".

"היצירות שלי מורכבות משכבות חומר בטכניקה מעורבת, חלקן עמידות, חלקן מתפוררות, חלקן ברורות וחלקן מטושטשות. הבין לבין החומרי הזה מתחבר לי מאוד לתקופה הנוכחית שמגדירה אותנו מחדש כאנשים. אני יוצרת מתוך הנוף הישראלי, מדמה את מרקמי הטבע בצורה חדשה ומקורית בתקווה שכשהצופים יתבוננו ביצירות שלי התחושות שימלאו אותם הן נועם ושלווה, יופי והשתאות. רגעים מנותקים מכל צרות היום יום והתמקדות ביופי טהור שנמצא בטבע".

תמר ברניצקי, עת היינו אוהבים, טכניקה מעורבת טקסטיל ונייר

"שמות היצירות הם בהשראת שירי אהבה ישראלים מכל מיני תקופות. החיבור בין מוזיקה לאמנות מתבקש בעיניי. את הים אני מצלמת לרוב תוך כדי ריצה וזה נורא רומנטי בעיניי, האינסוף, המקום הפתוח והמאפשר הזה שנגלה לפני, השניה שהעין פוגשת את הים, ממלאת את הלב בתקווה ובאהבה, באותה קלילות אני ניגשת לבחור שם ליצירות בשאיפה שהמבקרים יזהו ויזמזמו בזמן הצפייה והבחירה ביצירות שלי".

גבי זלצמן

גבי זלצמן יצר עבודות חדשות עוסקות גם הן בזמן ומקום דרך שפת הפופ-ארט המזוהה איתו: על מפות דרכים וניווט שקיבל מאביו, שהיה מורה דרך, מדפיס גבי דימויים אייקונים מתוך זכרונות ילדות ומבקש להוביל את הצופה לגלות עולם חדש.

"כמה חודשים אחרי שאספתי את הספרים הישנים מבית הורי, אותם ספרים שהם רצו לזרוק ואני בחרתי לשמור ולשמר ודרך האמנות להעניק להם ״חיי נצח״, הגיע אלי אבא שלי עם שקית ענקית של מפות דרכים וניווט ישנות מאוד, מהספרייה שלו כמורה דרך. חלקן קרועות, חלקן נדירות של הוצאות מיוחדות. אספתי את המפות אלי והיה לי ברור שבהזדמנות המתאימה אצור גם איתן משהו חדש.

במהלך התהליך על צבע טרי עם האוצרות שלומית ולילך כבר החלטנו על קונספט עבודות מסוים, אבל אז, כמו בחיים קמו בוקר אחד ואמרו לי שבעצם לטובת התערוכה ירצו שאחפש משהו אחר חדש. ״אוצר המפות״ צץ בראשי ולאחר כמה סקיצות וניסיונות החלטנו ללכת על הקו הזה".

"בפועל, המפות שקיבלתי הובילו אותי גם לחיפוש במקורות שונים של מפות עולם ישנות. המקומות שכבר לא קיימים, השינויים שחלים בעולם, הם בעצם השינויים בנו. אני מחבר לעולם הישן דימויים שהם אייקונים מבחינתי מתוך רגש של זכרונות ילדות וטקסטים שמגיעים גם הם בהפלגה למחוזות של פעם, אל פסקול חיינו.

הפולקסווגן הישנה של סבתא, שהיתה אוספת אותי איתה לים והייתי שוכב בה מאחור בבאגז׳ (בימים שחגורת בטיחות הייתה רק המלצה), מסטיק עלמה הקלאסי שמעלה טעמים וזכרונות לימים שהיה עוד סוכר ועיצוב בולט ונאיבי על האריזות… יחד, הכל מקבל משמעות חדשה שמתאימה את עצמה לכאן ולעכשיו.

בכלים האלו, ולעיתים גם בעזרת הומור, אני מבקש להוביל את הצופה לגלות ״עולם חדש״."

שונית פלקו זריצקי

שונית פלקו-זריצקי חוקרת בעבודותיה את הקשר בין האדם לסביבתו דרך דיוקנאות עצמיים ודימויים המערערים את תחושת הזמן והמקום. שונית, בת לאם פינית ואב ישראלי, שואבת השראה מילדות שחולקה בין נופי ישראל לבין יערות פינלנד, תוך ניסיון ליצור סינרגיה בין נוף, גוף ונפש.

"הסיפור מאחורי היצירה 'רות':

באחד הימים כשהשארתי את בתי בחוג בקיבוץ להב והייתי צריכה "לשרוף" זמן, יצאתי לשוטט בשדות. פתאום נגלה בפני שדה בצלים מרהיב ביופיו. באותו הרגע היה לי ברור שאני חייבת ליצור שם משהו - שאני חייבת לנכס לעצמי את המראה הזה.

באחד הבקרים שלאחר מכן מיהרתי לפקוד את המקום עם הזריחה ועשיתי ניסיונות רבים ומשונים, לא יצא מזה כלום! כשהתבוננתי לאחר מכן בצילומים, קיבלתי רעיון.

חזרתי לשם שוב בזריחה והצטלמתי בדמותה של חלוצה בלי כלום בידיי, כאילו שאני סוחבת משהו. לאחר מכן בבית, בחרתי את הצילום המנצח, הדפסתי אותו ורקמתי לתוך ההדפסה חוט שפגט כדי ליצור מראה של חבלים וצילמתי עם פלאש על מנת ליצור הצללה מהחבלים על השדה ובכך יצרתי אשליה כאילו אני שם סוחבת בגופי את השדה הרחב.

העבודה שקיבלה את שמה של סבתי שכל כך אהבתי: "רות", נוצרה ב-2023 כמה חודשים לפני שהעולם אותו הכרנו התנפץ. אני מרגישה שמשהו בדימוי הזה ומה שהוא משדר קיבל עוצמות חדשות מאז השבעה באוקטובר. לכן חשוב לי להציג אותה דווקא היום, כי אני רוצה להאמין שמשהו בה נותן תקווה וכוח להמשיך".

דנה גור-קרן

דנה גור-קרן עוסקת בצילום מבויים, מצלמת את שרידי היומיום שלה ושל משפחתה. היא מתכתבת עם מסורת הטבע הדומם ויוצקת אליה בחומרי החיים שלה. בחיפוש אחר "סף היופי" היא מנסה לפרום את המשמעת ולערער את הסדר, תוך הנכחת השבריריות והפגיעות.

"בעבודות שלי אני מביימת סצנות שנבנות בקפידה כי אסתטיקה מאוד חשובה לי וללכלך את המפה לא היה חלק מהחינוך הסובייטי עליו גדלתי. אבל בתוך כל הסדר הזה אני משאירה מקום לטעויות לסטייה לרגעים שלא תכננתי. כי לפעמים דווקא שם קורה הקסם.

אנחנו נמצאים בתקופה מאוד שברירית, נפיצה, ואני מרגישה שהעבודות שלי שמבוססות על זיכרון משמעת ואסתטיקה שקטה נושאות בתוכן את התחושה הזו של שבריריות. בפעולת הצילום אני מנסה לשלוט ולהקפיא את הזמן בתוך מציאות שמרגישה חסרת שליטה.

רוב העבודות שמוצגות ביריד נעשו במרחב הביתי שלי. בפינה בבית עם אור חלון שהיא בגודל מטר על מטר. החלטתי להוציא מהפינה הזו לימונדה".

דנה גור-קרן, אמה, הזרקת דיו על נייר ארכיבי

DuArt ביריד

אז אחרי כל זה, כל שנותר הוא להגיע לביתן שלנו P11 ביריד ולראות את היצירות במו עיניכם.

אם אין באפשרותכם להגיע, או שאתם רוצים להבטיח עבורכם את אחת היצירות לפני הפתיחה, מוזמנים לשלוח לנו מייל ל- info@duart.co.il ונשלח לכם את הקטלוג המלא.

נתראה ביריד.