גלגוליו של קופידון

בתחילת השבוע הבא יחול חג האהבה הנוצרי, הלא הוא יומו של ולנטיין הקדוש. אמנם אני לא נוהגת לחגוג מועדים מסוג זה, ורמת המיסחור סביבו מגדישה את הסאה לעיתים, אולם האהבה היא בנפשנו וגם חלק חשוב בתרבות שלנו.

בעבר כתבתי כאן על הנשיקות הגדולות באמנות וכן על זוגות של אמנים ידועים. הפעם החלטתי לכתוב על הגלגולים השונים של קופידון כפי שהוא מופיע באמנות כבר מעל 2000 שנה.

על פי המיתולוגיה היוונית, ארוס (או קופידון בשמו הרומי) היה בנה של אלת היופי והאהבה אפרודיטה (ונוס). הוא מתואר כנער צעיר מכונף ולו קשת ואשפת חיצים. באמצעות ירי החיצים יכול היה לגרום להתאהבות. דמותו באה להסביר במידה רבה את היות האהבה לא רציונלית ובלתי מוסברת – חץ של קופידון נשלח בלב האוהבים.

אנחנו מוצאים את דמותו של קופידון על כלי חרס הלניסטיים, כמו למשל על הכד הנפלא הזה מהמאה ה-4 לפנה"ס, בו מתואר ארוס בין דיוניסוס אל היין לאחת המניאדות.

Dionysos (here unseen), maenads and Eros. Attic red-figure hydria in the Kerch style, ca. 375–350 BC. From Cyrenaica

גם הרומים אהבו את אל האהבה: בציור הקיר ששרד ניתן לראות את קופידון הפעוט בזרועותיה של מניאדה, מהמאה הראשונה לספירה. כמו כן ניתן לראות פסל שלו יחד עם אהובתו הפרפרית פסיכה משנת 150 לספירה בקירוב.

Maenad and Cupid, Napoli 1st century

בימי הביניים רוב האמנות הוקדשה לנושאים דתיים ולכן קשה למצוא תיאורים ציוריים של קופידון. הצלחנו למצוא ציור שלו יורה מאשפת חיציו בספר מאוייר בשם Roman de la Rose מהמאה ה-14.

Cupid shoots an arrow in the 'Roman de la Rose'. 14th century,

ברנסנס התעורר שוב העניין של אנשי הרוח במיתולוגיה היוונית והרומית וסיפורים מתוכה הפכו לנושא משמעותי ביצירתם של גדולי האמנים בתקופה.

ב-1490 מצייר ג'קופו דל סאליו את סיפורה של פסיכה, אהובתו של קופידון, מנקודת ראייתה. הציור כולל סצנות רבות השזורות זו בזו. על פי הסיפור פסיכה היתה ביתו של אפולו ובת תמותה. היא גדלה להיות יפהפיה כל כך עד כי ונוס התקנאה בה ושלחה את בנה קופידון להטיל עליה קללה כך שתתאהב ביצור הכי מכוער. קופידון שראה אותה התאהב בה מיידית. על פי גרסה אחרת, המתוארת על ידי סאליו, פסיכה נשלחה על ידי הוריה להר שומם על מנת להימלט מקללתה של ונוס. שם היא הגיעה לארמונו של קופידון אהובה, אשר הורה לה אף פעם לא להסתכל עליו. אחיותיה של פסיכה דחקו בה להציץ בכל זאת כדי לגלות עד כמה הוא מכוער. בלילה, אחרי שנרדם, הביטה פסיכה באהובה וגילתה עד כמה הוא יפה.

Jacopo del Sellaio, Story Of Psyche, c. 1490

פרמיג'יאנו צייר ב-1525 את אחד הציורים האהובים עליי של קופידון, בו הוא מציץ בנו במשובה מאחורי גבו המכונף.

Cupid Carving a Bow, Parmigianino, 1535

באותן שנים בצפון אירופה מצייר לוקאס קראנאש את דמותו של קופידון כפעוט המתלונן בפני אימו ונוס על עקיצות הדבורים שקיבל כיוון שניסה לגנוב דבש מן הכוורת שלהן. לאורך השנים צייר קראנאש כ-20 גרסאות לסצנה הזו. הציור הזה הוא מהגרסאות המוקדמות יחסית והוא מוצג בנשיונל גלרי בלונדון. הציור הוא מעין אלגוריה על תענוגות וסבלות האהבה והוא מזכיר במידה רבה את ציורי אדם וחווה של קראנאש. במיוחד בולטת כאן דמותה האירוטית של ונוס, אלת האהבה, המוצגת עירומה לגמרי, למעט כיסוי ראש מפואר ושרשראות.

Lucas Cranach, Cupid Complaining to Venus, 1526-7

בתקופת הבארוק, בה הרגש הפך להיות מרכזי יותר באמנות, המשיכו להופיע תיאורים של קופידון.

קרוואג'יו צייר ב-1601 את אמור (קופידון) וקרא לציור 'האהבה מנצחת הכל' ומראה לנו את הגבר הצעיר והשובב משתעשע במיטה עם אשפת חיציו.

Caravaggio, Amor Vincet Omnia, 1601-2

אורציו ג'נטילסקי, אביה של ארטמיסיה ג'נטילסקי, מצייר ב-1628-1630 את קופידון ופסיכה באופן לא אופייני ושגור. בולטת האירוטיות הפגיעה של קופידון אל מול זוגתו המכוסה.

Orazio Gentileschi, Cupid and Psyche, 1628-1630

ון-דייק מצייר לנו את קופידון הנחפז אל פסיכה הישנה, כאשר גלימתו מתנופפת מאחוריו (1639-1640).

Anthony van Dyck, Cupid and Psyche, 1639-1640

בתקופת הרוקוקו התמקדו האמנים בציור אידאלי של הנאות החיים ועל כן ונוס וקופידון היו הרבה פעמים מושאי הציורים. פרנסואה בושה צייר את אחד הסצינות הפופולריות The Toilette of Venus (1751) וליהק את קופידון כעוזר הראשי במלאכת ההתייפייפות.

Francois Boucher, The Toilette of Venus, 1751

בתקופה הניאו-קלאסית רואים עניין רב בדמותם של קופידון ופסיכה. אנטוניו קאנובה יצר לפחות שתי גרסאות לזוג הזה, אחת מהן (מובאת כאן) היא ממש עוצרת נשימה. הרכות והעדינות של הנשיקה בשיש הלבן והבוהק גורמת לנו כמעט לשמוע את משק הכנפיים של קופידון הנושק לאהובתו.

Antonio Canova, Psyche Revived by Cupid's Kiss, 1793

ז'אק-לואי דויד בחר להציג לנו את הזוג משתרע לאה אך מרוצה על המיטה לאחר ליל אהבהבים. חיוכו השובב של קופידון המביט אלינו לא משאיר הרבה מקום לדמיון.

Jacques-Louis David, Cupid and Psyche,1817

בעידן המודרני אנחנו רואים פחות ופחות התייחסות לדמותו של קופידון, וזאת כיוון שבתקופה זו האמנים לא נזקקו כבר להיתלות בסיפורי מיתולוגיה ואחרים כדי להעביר את הרעיונות שלהם.

אחד הציורים הבודדים הוא של מונק, בציור קודר למדי של זוג מ-1907, הגבר עומד בגבו אלינו ופני האישה נגלים אלינו. הגבר והאישה נראים פשוטים ורגילים, ללא האטריבוטים המיוחסים לקופידון כמו הכנפיים, הקשת או אשפת החיצים. בעצם, הדבר היחיד שמקשר אותם לדמויות המיתולוגיות הוא השם שנתן מונק לעבודה: "קופידון ופסיכה".

Edvard Munch, Cupid and Psyche, 1907

דווקא נראה שפיקאסו מצא בדמות של קופידון עניין: ב-1949 הוא רושם בדיו את דמותם של קופידון וונוס, בעקבות הציור של קראנאש שהזכרנו לעיל, וב-1969 הוא מצייר את קופידון על ברכיו של מוסקיטר בקומפוזיציה צבעונית ופרועה.

Pablo Picasso, Musketeer and Cupid, 1969

בעשורים האחרונים דמותו של קופידון הושטחה לגמרי בתרבות ואנחנו פוגשים אותו בעיקר בכרטיסי ברכה. משום כך אני משערת, מרבית האמנים נמנעים מלהתייחס לדמותו, אבל תמיד אפשר לסמוך על אמני הרחוב שייתנו לנו איזה דימוי שנון להרהר בו.

Who Killed Cupid?

אהבתם? מוזמנים להעביר לחברים ולהירשם ברשימת התפוצה של SO-ART