אהבה ואמנות לא תמיד הולכים טוב ביחד. הרבה פעמים אלה כוחות מתחרים, כל אחד דורש את האנרגיה שלו. סיפורי אהבה רומנטיים ודרמטיים של אמנים לא חסר, אבל זוגות של אמנים שחיים ויוצרים יחד זה מעניין, ולרוב ממש לא פשוט.
הנה כמה מסיפורי הזוגות המפורסמים של עולם האמנות, לא תמיד יש להם סוף טוב.
פרידה קאלו ודייגו ריברה
כשפרידה קאלו פגשה את דייגו ריברה היא היתה אמנית עלומה בעוד הוא היה מיורליסט (מצייר ציורי קיר ענקיים) ידוע ומוכר שנקרא לצייר בכל רחבי מקסיקו וארצות הברית. הוא היה מבוגר, גבוה ושמן אבל האהבה פרחה. לזמן מסויים. הם נישאו ב-1929 והתגרשו עשור אחר כך על רקע ניאופים ובגידות, בעיקר מצידו, אם כי גם לה היו מאהבים ומאהבות (לאון טרוצקי וג'ורג'יה או'קיף מהמפורסמים שבהם). ב-1940 הם נישאו זה לזה בשנית והצליחו לגשר על הפערים. דייגו מופיע ברבים מציוריה של פרידה, שנשאו אופי אוטוביוגרפי. הוא העריץ את הסטייל שלה ומותה, ב-1954, היה הרגע הטראגי ביותר בחייו. עוד על פרידה קאלו אפשר לקרוא כאן.
לי קראזנר וג'קסון פולוק
לי קראזנר וג'קסון פולוק נפגשו ב-1942 כאשר הציגו באותה גלריה. הם היו שניהם אמנים צעירים, אולם הקריירה שלה כבר החלה להתקדם. הוא נהנה מההשכלה הפורמלית שלה בתחום האמנות והיא שאבה ממנו יתר חופש בציור שלה. יחד הם היו מהכוחות המניעים של זרם אמנות חדש – אבסטרקט אקספרסיוניזם. היחסים עלו על שרטון על רקע שתיית אלכוהול מופרזת ובגידה מצידו. ב-1956 היא נסעה לאירופה "לעשות חושבים". באותו זמן הוא נהרג בתאונה כשהתנגש ברכבו בעץ. עד היום לא ברור אם זו היתה תאונה או התאבדות.
הוא הפך לאגדה והקריירה שלה, שהיתה ב-hold במהלך נישואיהם, החלה להמריא והיא זוכה היום להערכה רבה.
איליין וווילם דה-קונינג
זו היתה אהבה ממבט ראשון עבור שני הציירים הצעירים שהפכו להיות ממייסדי ה-New York School שהתעצם אחרי מלחמת העולם השנייה. הם התחתנו ב-1943 והיא ויתרה על הקריירה שלה לטובת ניהול הסטודיו שלו. בשנות ה-50' הם נפרדו על רקע שתייה ובגידות מצידו (מרגישים כאן דפוס חוזר?) וזה היה הזמן שלה לטפח את הקריירה העצמאית שלה. ב-1976 הם התפייסו והיא חזרה לנהל את הסטודיו שלו.
דורותיאה טאנינג ומקס ארנסט
מקס ארנסט הגיע לניו יורק ב-1942 אחרי שברח מציפורני הנאצים וכבר הספיק להתגרש מפטרונית האמנות פגי גוגנהיים. הוא התאהב בדורותיאה טאנינג כשנפגשו למשחק שח מט ארוך במיוחד. שניהם ציירו בסגנון סוריאליסטי, שמקס היה מהמובילים וידועים בו. דורותיאה יצרה וציירה לאורך כל חייה הארוכים (מתה בגיל 102!) אבל חסתה בצל הקריירה המפוארת שלו, עד למותו ב1976, אז יכלה להתבלט בזכות עצמה. היום תערוכות ורטרוספקטיבות שלה נודדות בטייט מודרן, מרכז פומפידו ועוד.
ג'ספר ג'ונס ורוברט ראושנברג
הם התאהבו באמצע שנות ה-50' ובחרו לשמור את אהבתם בסוד באמריקה השמרנית של אמצע המאה הקודמת. הם עבדו זה לצד זה במשך שש שנים, בתקופה בה הפופ-ארט החל לתפוס את מקומו של האבסטרקט אקספרסיוניזם. היחסים לא היו פשוטים וכאשר נפרדו שניהם עזבו את הביצה הניו יורקית ולא דיברו זה עם זה יותר מעשור.
גילברט וג'ורג'
גילברט פרוש וג'ורג' פמסמור נפגשו ב-1967 ולא נפרדו מאז. היצירה שלהם היא תמיד משותפת ומתפרסת על מדיות שונות כמו הדפס, צילום ומיצב אולם הם נודעים מאוד בזכות המיצגים שלהם. למעשה, חיי היום יום שלהם הם מיצג בפני עצמו – הם מתלבשים תמיד בחליפות שלושה חלקים תואמות, תמיד הולכים יחד ואוכלים את אותו הדבר במשך שנים. נראה שכאן האהבה והחברות עדיין פורחות.
ז'אן-קלוד וכריסטו
חלוצי אמנות הסביבה נפגשו ב-1958 ועוררו שערוריה גדולה כשהיא נכנסה ממנו להריון בעת שהיתה מאורסת לאחר. הם ברחו לניו יורק והחלו להציג שם בגלריות אולם עיקר תהילתם בעקבות מיצבי ענק שיצרו בערים מרכזיות, ביניהם עטיפת שער ברנדרבוג בברלין ומבנים אחרים בעולם ופרוייקט הרציפים הכתומים הצפים, שז'אן-קלוד לא זכתה לחזות במימושו. נעשו עליהם לפחות ארבעה סרטים דוקומנטריים, האחרון על הרציפים הצפים בו כריסטו מדבר בהרבה עדינות ואהבה על ז'אן-קלוד.
אוליי ומרינה אברמוביץ'
זוג אמני הפרפורמנס נפגש ב-1976 ומיד החלו לעבוד יחד כקולקטיב. הם הציגו עבודות שנויות מאוד במחלוקת כמו עמידה בעירום בכניסה לגלריה כך שכל מי שנכנס נאלץ להחכך בהם באופן אינטימי, או מופע בו הם נשמו זה את נשימות פיו של זה עד שאחרי 17 דקות הם התעלפו מחוסר חמצן. כאשר החליטו להיפרד ב-1988 היה ברור שהם יעשו זאת באופן מופגן וכך הם יצאו למסע משני קצוות החומה הגדולה בסין ונפגשו באמצע אחרי שלושה חודשים על מנת להיפרד. דרמה, כבר אמרנו?
עוד על מרינה אברמוביץ' כתבתי כאן.
ג'ורג'יה או'קיף ואלפרד שטיגליץ
כשאלפרד שטיגליץ וג'ורג'יה או'קיף נפגשו ב-1915 הוא כבר היה צלם מוערך וידוע בשנות החמישים לחייו והיא היתה מורה צעירה לאמנות מטקסס. שטיגליץ, שגם היה סוחר אמנות, היה הראשון להציג את ציוריה המופשטים של או'קיף ובכך התניע את הקריירה שלה בניו יורק. היא הפכה לאחת מהאמניות הכי מוערכות בארצות הברית (ועד היום האמנית היקרה ביותר שמחזיקה בשיא מחיר במכירה פומבית לנשים). מסעות שערכה לניו מקסיקו השפיעו מאוד על האמנות שלה והיו כר נרחב לדיונים בין בני הזוג. הדימויים הבוטניים-אירוטיים של או'קיף נחשבים עד היום למסר פמניסטי חזק מאוד.
בין יום האהבה ליום האישה
מעבר לרומנטיקה והרכילות (שבואו נודה, מעניינת את כולנו), שמתם לב שברוב המקרים הקריירות של הנשים האמניות הועברו ל"מושב האחורי" וההתמקדות של הזוג היתה בקריירה של האמן הגבר?
אז אמנם אנחנו ב-Valentine's Day אבל יום האישה גם הוא מעבר לפינה. אני מזמינה אתכם לחשוב על הקריירות של נשים אמניות יוצרות ועצמאיות. אני רוצה להאמין שאמנם גם ב-2020 זה לא פשוט, אבל לגמרי אפשרי!
ואם ברומנטיקה עסקינן, הרי שאין מתנה גדולה יותר שאנחנו יכולים להעניק לאהובי ליבנו מאשר הגשמה עצמית.
אהבתם? הצטרפו אליי לסיורי אמנות מעמיקים ומרתקים.