חלב החלומות של לאונורה קרינגטון

בשבוע שעבר נפתחה בונציה הביאנלה ה-59 לאמנות, אחד האירועים המרכזיים בעולם האמנות הבינלאומי, ומרגש במיוחד לאור העובדה שנדחתה בשנה עקב מגיפת הקורונה. אני מחכה כבר לביקור שלי בסוף החודש הבא.

באופן כללי אפשר לחלק את הביאנלה, שהיא אירוע מתמשך לאורך כחצי שנה, לשלושה חלקים: תערוכה מרכזית, ביתנים לאומיים ותערוכות לוויין. אם מעניין אתכם לקרוא על רשמיי מהביאנלה הקודמת (2019) מוזמנים לקרוא כאן, כאן וכאן.

את התערוכה המרכזית הפעם אוצרת צ'צ'יליה אלמני והיא בחרה לה את הכותרת The Milk of Dreams כשמו של ספר הילדים (לא רק) של לאונורה קרינגטון. הדבר סיקרן אותי והביא אותי לנבור יותר בדמותה ויצירתה של קרינגטון והרגשתי שמן הראוי לספר את סיפורה גם כאן, בבלוג.

הסיפור של לאונורה קרינגטון

מדובר בסיפור שמן הראוי שמישהו יפיק ממנו סרט. יש בו הכל – חברה גבוהה, בוהמה, אהבה, שיגעון, מסעות בינלאומיים, רומנים אסורים, בריחה, יצירה ויצרים. אני מדמיינת את הלנה בונהם קרטר בתפקיד הראשי.