ארוחת חג
השנה אני מארחת את ארוחת ראש השנה.
זו פעם ראשונה עבורי ואני מתרגשת.
כבר ערכתי ארוחות משפחתיות בעבר, אבל אף פעם לא ארוחת חג. אמנם מבחינת ההרכב אין אצלנו הבדל גדול בין השתיים – תוצאה של משפחה לא גדולה והגבלות קורונה כמובן. ובכל זאת, בארוחת חג יש משהו אחר. אווירה מיוחדת.
בארוחות החג אצלנו, במיוחד בראש השנה וליל הסדר, התפריט הוא די צפוי, כי יש מסורת, גם כללית וגם משפחתית (אני מאמינה שככה זה ברוב המשפחות). ועדיין, תמיד יש את הרצון להפתיע: בתוספת מיוחדת, בקינוח יוצא דופן וכמובן בעריכת השולחן עצמו.
אבל האוכל הוא רק חלק מהעניין. יש בה עוד הרבה יותר, בארוחת החג. כולם מתלבשים חגיגי, הילדים מצוחצחים ומסורקים, נוסעים בכבישים העמוסים עם כל עם ישראל ומשתדלים לא לאחר. מתקשרים לאחל 'שנה טובה' או 'חג שמח' אחרונים, ויש תחושה אישית מיוחדת כל אחד עם עצמו.
במיוחד אני אוהבת את ראש השנה. יש משהו מרגש באפשרות לפתוח דף חדש, לרענן את הנשמה. בזה אני חושבת שאנחנו כישראלים וכיהודים זכינו, כי יש לנו אפשרות לפתוח את השנה פעמיים: אם השנה העברית לא התחילה משהו, תמיד אפשר להתחיל מחדש בשנה הלועזית.
גם במשפחות הכי חמות ואוהבות יש לפעמים עניינים לא סגורים, ביקורת, תחרות, משולבים יחד עם לחצים וטרדות חיצוניים (החיים וזה) וכל אלה מתיישבים יחד לשולחן ארוחת החג. לפעמים מדברים על זה ולפעמים לא, אבל כל אלה נמצאים שם, ולכן בארוחת חג תמיד יש פוטנציאל למשהו אחר, מתוק-מריר. זה לא משהו ייחודי לישראלים לדעתי, אבל כמו לכל דבר, אנחנו נותנים לזה את הגוון והטעם שלנו.