סמאח שחאדה - מהלכת קסם

בכניסה לתערוכת היחיד של סמאח שחאדה במוזיאון תל אביב נדמה שאין דרמה – ציורים פיגורטיביים בעיפרון ופחם על נייר. הרבה אפורים בהירים והלבן של הנייר עצמו. אבל זו רק הטעיה. שחאדה עוסקת בעבודתה בפוליטיקה של הזהויות, אפור על גבי לבן. כבת למשפחה פלסטינית שגורשה מן הכפר בעקבות מלחמת השחרור היא מציירת את האובדן, את הגעגועים ואת התלישות. כאישה בחברה ערבית פטריאכלית היא מציירת את כעסה ומרידתה בנורמות המדכאות את הנשים. כמוסלמית במוצאה היא מציירת את הילכות הריפוי והקסם הביתיים, מלאכת נשים.

רוצים להצטרף לסיור בתערוכה של סמאח שחאדה יחד עם זוכי פרס שיף האחרים?

דיוקן עצמי

הציור הראשון בתערוכה הוא פורטרט עצמי של שחאדה המאזכר את אחד הפורטרטים המפורסמים של פרידה קאלו, אמנית אהובה על שחאדה. כמו קאלו, היא ישובה על שרפרף בחליפה גברית גדולה ומעט מרושלת. בציור של קאלו היא אוחזת מספריים, סביבה פזורות שיערות והטקסט מגלה שהאמנית סבורה שגברים מתרחקים ממנה בגלל שיערה הקצר. שחאדה אוחזת ספר, כמו אומרת שזו הסיבה שגברים מתרחקים ממנה.

שוכבת 2, 2015

שחאדה מרבה לצייר את עצמה, לובשת ופושטת זהויות בהתאם למסר אותו היא רוצה להעביר, אבל זו תמיד היא. בכמה ציורים היא מופיעה שוכבת באוויר, ממש כמו במעשה קסם, היא תלויה בין שמיים לארץ. לציורים אלה אפקט מאוד חזק. הם גורמים לנו להתרכז בדמותה של שחאדה ויחד עם זאת לחלל הנעדר סביבה יש הרבה מאוד כח כיוון שהוא זה שכביכול מחזיק אותה. בשוכבת 2 (2015) הצוואר הפשוט לאחור, השיער הנופל מטה בכבדות ותליון הצלב המשתלשל, כל אלה רומזים על קורבן כלשהו. בללא כותרת (2015) דמותה מכוסה שמיכה פרחונית ורק הרגליים מציצות. כאן כבר המוות ממש נוכח. בציור מאוחר יותר (ללא כותרת, 2017) חוזרת שחאדה לדימוי של דמותה השכובה, אבל הפעם היא נטועה היטב בסביבת הסטודיו: אנו רואים רישומים תלויים, רישום בעבודה על כן ציור וכלי עבודה כמו עפרונות ומספריים מונחים ליד. ביניהם שוכבת שחאדה על שולחן. זהו למעשה שולחן הניתוחים המטאפורי, עליו חוקרת שחאדה את עצמה.

בין חיים למוות, 2019

במרכז חלל התצוגה עומד אחד הציורים החדשים ביותר – בין חיים למוות (2019). שחאדה עומדת עטופה בבד לבן, ספק כוהנת ווסטה יוונית, ספק עטופה בתכריכים. היא אוחזת בידיה גולגולת של פרה בגובה הרחם, רומזת על תכליתה של האישה בחברה הערבית הפטריאכלית; באם היא אינה פוריה או אינה הולכת בתלם שהוקצה לה הרי היא שווה למתה, כמו כוהנות הווסטה שסרחו. ההתרסה של שחאדה היא מצד אחד מאוד אלגנטית ומצד שני חדה וישירה, ועל כך ייחודה.

פוליטיקה של זהויות

ללא כותרת, 2018

סמאח שחאדה היא בת למשפחה פלסטינית מהכפר מיעאר בגליל המערבי שנהרס ב-1948 והשתקעה בשעב בגליל. שחאדה גדלה לתוך השתוקקות למקורות יחד עם תחושת ארעיות. הדבר בא לידי ביטוי בשניים מציוריה הבולטים. צרור הכפייה המונח על השולחן כשברקע תמונה מוגדלת של צמח הזעתר מגלם בתוכו את כל סיפור העקירה והנוודות. עץ התות הגדול הצומח מתוך חבית וכמעט מבקע אותה, הוא זה ששתלה סבתה של שחאדה על פי הסיפורים, מוכן להעברה בכל עת. מובן שהמציאות חזקה מהכל ובפועל העץ הזה לא ניתן להעתקה אלא כבול בתוך החבית. ידה של אמה של שחאדה מונחת על הגזע, כמו מנסה לשאוב ממנו ניחומים.

אם ובת, 2019

מהלכת קסם

קיימת בשחאדה שניות המרומזת בציוריה: מצד אחד היא בת המאה ה-21, כמהה להשתלבות וקבלה בעולם האמנות המערבי, ומצד שני היא מתרפקת על המסורות על ברכיהן גדלה. הריקוד בין שני הקטבים האלה הוא עוד ציר עליו נעה התערוכה והוא מוסיף עוד תבלין – אבקת קסם. שחאדה נותנת מקום נכבד למלאכות המסורתיות של אפיית הלחם וליקוט התבלינים וצמחי המרפא. היא מרבה לתאר בדיוק בוטני את הצמחייה הספציפית המקיפה אותה, נוטעת את הציורים בחבל הארץ הזה. היא מחברת אותם לכוחות הגדולים המשוייכים לאישה בחברה הפלסטינית – המרפאה והקוסמת, זו הרוקחת תרופות ומגינה על המשפחה מפני עין רעה. המאגיה מתקשרת גם לעבודות בהן היא מרחפת באוויר, אשר תיארתי לעיל, והן לעבודת התלת מימד היחידה המוצגת בתערוכה: 12 כוסות קפה חד פעמיות אשר בתחתיתן רישומי פניה של האמנית ונעוצות בהן סיכות בדפוסים ומספרים משתנים. כוסות הקפה מהדהדות את המנהג לקרוא את העתיד במשקע שנותר בכוסות הקפה השחור. הסיכות מאזכרות פולחני וודו ודומיהם שנועדו להגן או להזיק, אשר אופן הנעיצה והדימוי המוצמד להם משפיע על פעולתם. ראשה של האמנית הנגלה בתחתית יכול להתפרש כקורבן או כמייצג כח.

ללא כותרת, 2018

בעיניי הדימוי שמייצג את שחאדה, על כל הרבדים השונים שהזכרתי כאן, הוא הדיוקן הכפול שלה בו היא נושפת על בת דמותה ופניה כמעט מתפוגגות. המאבק בין העבר להווה, ההתרסה אל מול הדיכוי הגברי והפעולה הקסומה של ההיעלמות, כולם דרים יחד באותו דימוי.

סמאח שחאדה היא זוכת פרס שיף לשנת 2018 ומצטרפת לשורה של 11 אמנים פיגורטיביים ישראלים שזכו בפרס ועבודתם מוצגת במקביל בתערוכה עשור לפרס שיף. בסיור משולב של שתי התערוכות נבחן את מקומה של שחאדה על הרצף הזה ונבדוק אילו דברים חדשים היא מביאה. להצטרפות לחצו כאן.

סמאח שחאדה מהלכת קסם במוזיאון תל אביב. צילום: מרגריטה פרלין

אהבתם? סמנו לב אדום

אהבתם ממש? הצטרפו לסיור המרתק על כל זוכי פרס שיף

סמאח שחאדה - מהלכת קסם, אוצרת: עמנואלה קלו, מוזיאון תל אביב, עד ה-2.11.19