top of page

פאנל סיכום לבינאלה ה-58 בונציה

כסיכום לחוויית הבינאלה שלי (מוזמנים לקרוא פה, פה ופה) עניין אותי לשמוע את דעותיהן של כמה מהנשים המובילות בסצינת האמנות בישראל היום ולהרכיב תמונה רב מימדית. פניתי לחברותיי: חגית פלג רותם – עורכת שותפה במגזין פורטפוליו ומדריכת סיורים מקצועיים לביאנלה בוונציה (ועוד כמה מקומות); דבי לוזיה – בעלת גלריה שטרן, חוקרת תרבות המתמחה באמנות ומחברת הספר 'מדוע הפסיקה המונה ליזה לחייך'; וסמדר שפי, מבקרת אמנות ומהאוצרות הבולטות בישראל, (שהביעה צער על כך שנבצר ממנה להשיב על כל השאלות מפאת לחץ זמן 😊).

שאלתי את כולן סדרת שאלות זהות, שהתשובות שלהן אליהן מרתקות. עם חלק אני מסכימה ועם אחרות פחות, וזה כנראה היופי.

תודה לכן - חגית, דבי וסמדר - שנעניתם לאתגר שלי בכזו התלהבות. היה לי כיף לעבוד איתכן!

לינקים להרצאות של הפאנליסטיות המקסימות שלי מופיעים בסוף הדף.


ניקול אייזנמן

למי היית מעניקה את פרס אריה הזהב? חגית: אני לא כל כך אוהבת את ההיבט התחרותי של הביאנלה, אבל אין לי בעיה עם הבחירות שנעשו. עוד מועמדים: האמניות ניקול אייזנמן ושילפה גופטה והביתן של פולין.

דבי: מסכימה עם הבחירה.

סמדר: Ed Atkins

שלומית: אד אטקינס וניקול אייזנמן הם הבחירות שלי.


מה דעתך על הביתן הליטאי שזכה? מה לדעתך היו השיקולים?

חגית: הביתן מצוין, עבודה מעולה ומרגשת, אבל 95% מבאי הביאנלה לא יזכו לראות אותה במלוא הדרה (אם בכלל). הוא נבחר ברוח הזמן, ובהמשך לבחירה בביתן הגרמני לפני שנתיים: נראה ששופטי הפרס מעוניינים לאתגר את המושגים הידועים של אמנות פלסטית, נצחית וסטטית; לכלול פרפורמנס חי, מוזיקה וטקסט, ובעיקר להדגיש את ה-FOMO ואת העובדה שהיצירה האמנותית תלויה בצופים, והחוויה האמנותית היא רגעית ובת חלוף.

דבי: העבודה של ליטא נוגעת בסוגיה מאד בוערת בעולם היום – מצב כדור הארץ. האופן הפתייני בה הצופה נחשף למסרים הלא פשוטים הוא מתוחכם מאד – סצינה יומיומית נינוחה של בילוי בחוף הים. השילוב בין פרפורמנס ואופרה מאפיין את טשטוש הגבולות בין מדיות אמנותיות, שנפוץ מאד בזמננו.

סמדר: מצוין - ספקטאקל שמתאים לביאנלה וחשוב מבחינת הנושא .

שלומית: לצערי עקב העלאת הפרפומנס לזמן מצומצם בלבד לא הספקתי לחזות בפלא.


איך את מסכמת במשפט אחד את התערוכה המרכזית?

חגית: תערוכה חזקה, גדושה ומעוררת מחשבה ורגש, אפילו תגובה גופנית (מעורבת – משיכה ורתיעה, בלבול ועומס חושי).

דבי: תערוכה עוצמתית אך מייאשת.

סמדר: אמריקנו-צנטרית.

שלומית: מטרידה ומציפה.


הביתן הליטאי photo by Neon Realism

ארסנלה או ג׳רדיני?

חגית: שניהם.

דבי: אי אפשר להתחרות בממדים של הארסנלה. מנצחת בגדול.

סמדר: תערוכה מרכזית בארסנלה.

שלומית: ארסנלה.


איזו מתערוכות הלוויין בונציה הכי חזקה?

חגית: יאניס קונליס בפונדציונה פראדה.

דבי: התערוכה שלא עוזבת אותי היא תערוכת הצילום של לטיציה בטאליה – צלמת המאפיה (גיבורת הסרט התיעודי ״לצלם את המאפיה״ שהוקרן בפסטיבל דוקאביב). בעידן של פייק ניוז, בטאליה שמה לנו את האמת בפנים, ללא פשרות וללא רחמים, כמו אגרוף בבטן.

שלומית: כחובבת זכוכית מושבעת, תערוכת העשור של glasstress היתה נהדרת.


Glasstress

איך היית מדרגת את המהדורה הזו של הביאנלה ביחס לקודמותיה?

חגית: אני לא חובבת השוואות.

דבי: ביחס לביאנלה הקודמת היא נתפסה בעיני כיותר אלימה ופסימית.

סמדר: בינונית - אבל טובה לאין ערוך מ 2017 .

שלומית: התערוכה המרכזית היתה טובה ועם אמירה קוהרנטית וחזקה יותר מהקודמת.


ממה הכי התאכזבת?

ח