לוינה, קתרינה וקלרה הפלמיות יצרו לעצמן קריירה בינלאומית: הן ציירו בשירותם של המלכים הגדולים ביותר באירופה, ציוריהן נפוצו בכל היבשת והגיעו לאוספים החשובים ביותר, אולם במאה ה-21 מעטים מאוד מכירים את שמן.
הפרק השני בסדרת האמניות מתרכז באמניות הרנסנס הצפון אירופאי. הרנסנס האיטלקי הוא המוכר והמוקדם ביותר. הוא במידה רבה זה שהניע את תהליכי הקידמה באירופה בתחומים רבים וכמובן גם בתחום האמנות. כטיבם של תהליכים, הללו מתגלגלים, מתפשטים, משנים צורה.
הרנסנס הצפון אירופאי הוא מעט מאוחר יותר ונמתח קצת יותר לאורך השנים והוא הניב בתורו אמנים מצויינים וכן אמניות. גם כאן מספר הנשים שעסקו באמנות הוא מצומצם כיוון שנשים היו מוגבלות ביכולתן לרכוש השכלה אמנותית. שני מרכיבים חשובים בלימודי האמנות המתקדמים היו חסומים עבור נשים: ציור מודלים של גוף מהחיים, כולל עירום ואף נתיחת גופות, וכן התלמדות של מספר שנים תחת חסותו של אמן בכיר כולל מגורים. כתוצאה מכך, גם כאן אנחנו מוצאים שרוב האמניות הן בנותיהם של אמנים, שיכלו להכשיר אותן בסדנא שלהם.
לוינה טירליק Levina Teerlinc (1510s – 1576)
לוינה היתה בתו הבכורה מבין חמש בנות של מאייר כתבי היד הנודע סימון בנינג בברוז׳ שבבלגיה של היום. היא היתה נצר למשפחה של אמנים משני הצדדים וכיוון שלהוריה לא היו בנים קיבלה על עצמה את התפקיד להמשיך את המסורת המשפחתית. היא למדה מאביה ציור ואיור של כתבי יד וכן ציור מיניאטורות.
ב-1945 נישאה לג׳ורג׳ טירלינק ויחד הם נסעו לאנגליה. שימעה כציירת מיניאטורות מחוננת יצא למרחוק וב-1546 הזמין אותה המלך הנרי השמיני להיות ציירת החצר שלו! שנתיים לפני כן מת צייר החצר הקודם, הנס הולביין הבן, והנרי נזקק לצייר.ת חצר. עד כדי כך היה מעוניין בלוינה טירלינק שהציע לה משכורת שנתית של 40 לירות, יותר ממשכורתו של הולביין לפניה. במונחים של היום השווי הוא 35,000 פאונד. למעשה זו נחשבה להכנסה גבוהה מאוד, שוות ערך לזו של סוחר מצליח באותה תקופה. במקביל לכך, אישתו של המלך באותה תקופה, קתרין פאר, גייסה אותה להיות אחת מבנות הלוויה שלה, כך שמעמדה של טירלינק בחצר המלכות היה גבוה ומובטח.
למה צריך ציירת מיניאטורות בחצר המלכות? מיניאטורות היו מעין קמעות או מזכרות שניתנו למישהו אהוב או קרוב, היה להן תפקיד בדיפלומטיה וכן בשידוכים, רלוונטי במיוחד כשהמלך הנדון החליף סך הכל שש נשים.
אחרי מותו של הנרי השמיני המשיכה טירלינק בתפקידה תחת מלכותם הקצרה של אדוארד השישי ומרי הראשונה וכן תחת שרביט המלוכה של אליזבת הראשונה. סך הכל היא שירתה בתפקידה במשך 30 שנה, עד מותה ב-1576.
למרבה הצער, למרות שעבודותיה מאוד מתועדות בכתובים, לוינה טירלינק לא נהגה לחתום לרוב על עבודותיה ולכן קשה לזהות אותן בוודאות, אם כי ידוע שהן היו רבות. חלק כנראה לא שרדו לאורך השנים והשריפות שפקדו את ארמונות המלוכה.
תחת שלטונה של מרי ציירה אותה טירלינק ב-1553 באחד הצווים השנתיים המסכמים. מרי, שמלכותה היתה רחוקה מלהיות בטוחה, מתוארת ישובה בביטחון על כס המלכות, כתר לראשה ושרביט בידה ומאחוריה שני מלאכים משמשים לה שושבינים. אליזבת הראשונה אהבה מאוד את עבודתה של טירלינק והזמינה ממנה לא פחות משמונה דיוקנאות שלה. היא ציירה גם את אליזבת כאשר השגרירים מבקרים אותה, כורעים ברך לרגליה. ליד כל אחת מהדמויות מצויין שמה. תחת המלכה כתוב E virgin, שהרי אליזבת הראשונה נודעה כמלכה הבתולה.
מעניין אותך לדעת עוד על לוינה טירלינק? כאן ניתן למצוא מידע נוסף.
קתרינה ון המסן Catharina van Hemessen (1528 – 1588)
קתרינה גם היא היתה בתו של אמן ידוע באנטוורפן, יאן סנדרס ון המסן, שהכשיר אותה באמנות הציור. האב היה דמות מאוד מרכזית בגילדת האמנים באנטוורפן, מה שהבטיח לבתו היכרות עם כל החידושים המקצועיים והכרה מצד קהל פוטנציאלי. בהמשך היא אף התקבלה לגילדת האמנים בעיר.
בגיל 20 היא כבר מציירת דיוקן עצמי שלה ליד כן הציור - יד אחת שלה אוחזת במכחול בעוד היד השניה מחזיקה פלטת צבעים וכן מקל ציירים שעוזר לייצב את היד המציירת. היא מפנה את פניה אל המתבונן ומשיבה לו מבט רציני ועמוק. היא לבושה במיטב מחלצותיה, שרוולי קטיפה בצבע בורדו עמוק עם קישורים עדינים עם צווארון ומצנפת תחרה, על מנת להראות את מעמדה (מן הסתם היא לא באמת ישבה לצייר בבגדים אלה).
ב-1554 היא נישאת לנגן העוגב בקתדרלה של אנטוורפן ויחד הם נוסעים לחצרה של המלכה מריה מאוסטריה, שהזמינה את קתרינה להיות ציירת החצר שלה. ב-1556 הם עוברים יחד עם מריה לספרד, אחרי שזו ויתרה על כתר המלכות וחזרה אל מולדתה. שם הם נשארים איתה עד מותה ב-1558. למרבה המזל מריה משאירה להם בצוואתה קיצבה שמאפשרת להם לחזור אל אנטוורפן ולהתקיים בה בנוחות.
ון המסן נודעה בעיקר כציירת דיוקנאות, ככל הנראה מוזמנים. הללו מתאפיינים ברקע כהה שאינו מאפשר לזהות את החלל הספציפי בו הדמויות נמצאות. עם השנים ניתן לראות שהיא התמקצעה במיוחד בתיאור טקסטורות עדינות, תכשיטים וכן הבעות פנים.
הדיוקן הכי מאוחר שחתום על ידי קתרינה ון המסן ושרד עד ימינו הוא מ-1552. יש מי שהעלו את ההשערה כי אחרי נישואיה היא ויתרה על הציור, אולם הדבר לא עולה בקנה אחד עם העובדה שהוזמנה להיות ציירת חצר. סביר יותר להניח שציוריה יוחסו לאמן אחר או שלא שרדו בעקבות פגיעות שונות (בארמון בו שהתה בספרד פרצה שריפה גדולה בתקופה מאוחרת יותר, שעלולה היתה להשמיד ציורים שציירה תחת חסותה של מרי).
מעניין אותך לדעת עוד על קתרינה ון המסן? כאן ניתן למצוא מידע נוסף
קלרה פיטרס Clara Peeters (1589 – 1657 משוער)
למרבה הצער אין לנו הרבה מידע ביוגרפי אודות קלרה פיטרס, שלא השאירה אחריה שובל מסמכים כמו טירלינק וון המסן. בנוסף, שמה היה נפוץ יחסית ולכן לא ברורה רמת המהימנות של המסמכים שנמצאו. ולמרות זאת, אנחנו יודעים שהיא פעלה ושגשגה, וזאת דרך הציורים שלה, עליהם חתמה והוסיפה תאריך. יש כיום 31 יצירות המיוחסות לה בוודאות ועוד מספר יותר מכפול של ציורים המיוחסים לה במשוער. המספר הזה לכשעצמו מעיד על מידת ההצלחה שלה.
חוקרים משערים שהיא נולדה בסוף העשור התשיעי של המאה ה-16 באנטוורפן, וזאת על בסיס תיארוך היצירות שלה (הראשונה מ-1607). היא אמנם לא מופיעה ברשימות הגילדה אולם על ציוריה נמצאו חותמות של גילדת הציירים באנטוורפן.
פיטרס היתה מחלוצי ז׳אנר ה״טבע דומם״ וציורי פרחים, שהפופולריות שלו הרקיעה שחקים עוד בימי חייה. ברור שכאישה אלה הסוגות הכי נוחות ובטוחות לציור, וכבר למן ההתחלה היא הפליאה בדיוק שלה והנאמנות למציאות. בהמשך היא הביאה לז׳אנר חידושים שונים כמו הפרת האיזון הסימטרי בציורי הפרחים והציור שלהם מזוויות שונות כשהם מכסים זה את זה. היא שילבה בציורי הטבע הדומם בין מזונות מהטבע ומעשה ידי אדם עם כלים מסוגים וחומרים שונים כמו חרס, מתכת וזכוכית. עוד חידוש של פיטרס היה הכללת בעלי חיים כמו חתול בית, סנאי, קוף או ציפור באינטראקציה עם המזונות ושלל הציד שבציור.
בתוך ציורים אלה היא משלבת את הדיוקן שלה, שמשתקף בכלים, לפעמים מספר פעמים בציור אחד. אלה נחשבו ל״אוצרות״ קטנים שהוכמנו עבור המתעמקים בציור. זו היתה דרכה להכניס את עצמה לציור באופן מתוחכם ולא בוטה, כמו ציירים אחרים לאורך ההיסטוריה.
מרבית ציוריה יכולים להתפרש כציורי ואניטס, כאלה שנועדו להראות את העושר של החיים בעולם הזה ובה בעת להזכיר את היותם ברי חלוף. אלמנטים המצביעים על היות ציור ואניטס יכולים להיות נר, גולגולת (לא במקרה של פיטרס), פרחים נבולים, בועת סבון ועוד.
לפיטרס לא היו פטרונים מרכזיים עבורם ציירה. להיפך, היא מכרה אותם לאנשים רבים ושונים. על פי מידת הנפוצות שלה ברחבי אירופה, חוקרים משערים שהיא נעזרה בשירותיהם של סוחרי אמנות מצליחים.
הדיוקן העצמי שמיוחס לקלרה פיטרס הוא אחד המעניינים - כאן היא לא מתחבאת בהשתקפויות אלא מופיעה במלוא הדרה, כולה עדויית תכשיטים ועוטה בגדים יקרים. היא עוסקת במלאכת העיטור והחריטה על כלי מתכת גדול ועל כן בידה האחת היא מחזיקה חרט ובשניה אוחזת זכוכית מגדלת. הכלי מתחבר עם הטבע הדומם שהיא סידרה על השולחן: זר פרחים, חלקו פורח וחלקו קמל, תכשיטים שונים, מטבעות כסף, קערת פירות וגביע מקושט המרבה להופיע בציוריה. בנוסף היא מציירת קוביות מזל ובועת סבון המעידות על הזמניות והמזל בחיים האלה, תוך כדי הפגנת היכולת הוירטואוזית שלה בציור אלמנטים קשים ומורכבים.
מעניין אותך לדעת עוד על קלרה פיטרס? כאן ניתן למצוא מידע נוסף
אם אהבת לקרוא על אמניות הרנסנס הצפוני וודאי יעניין אותך לקרוא על אמניות הרנסנס האיטלקי.