ברוכים הבאים

בימים אלה מוצגת במוזיאון תל אביב תערוכת מחווה לרגל ציון 150 שנים לתחילת האימפרסיוניזם, התנועה ששינתה באופן יסודי את פני האמנות. אבות...

להיות אישה אף פעם לא היה קל, ובמיוחד לא בתחום האמנות, אולם במאה ה-18, כאשר רוחות של שחרור החלו מנשבות במערב אירופה, ניכר כי לנשים היה קל יותר לזכות בהערכה ופרנסה בזכות יצירתן. הדבר נכון במיוחד לגבי צרפת שאחרי המהפכה הצרפתית, אולם גם לפניה הצליחו נשים כשרוניות ללכוד את תשומת הלב של מלכות ומלכים ולזכות באהדה ציבורית. הבאתי כאן את סיפורן של ארבע נשים שבחרו באמנות כדרך חיים, והסיפור של כל אחת מהן יכול לשמש כתסריט לסרט הוליוודי, הודות לתהפוכות ההיסטוריה בשילוב עם אישיותן החזקה. זה

לוינה, קתרינה וקלרה הפלמיות יצרו לעצמן קריירה בינלאומית: הן ציירו בשירותם של המלכים הגדולים ביותר באירופה, ציוריהן נפוצו בכל היבשת והגיעו לאוספים החשובים ביותר, אולם במאה ה-21 מעטים מאוד מכירים את שמן. הפרק השני בסדרת האמניות מתרכז באמניות הרנסנס הצפון אירופאי. הרנסנס האיטלקי הוא המוכר והמוקדם ביותר. הוא במידה רבה זה שהניע את תהליכי הקידמה באירופה בתחומים רבים וכמובן גם בתחום האמנות. כטיבם של תהליכים, הללו מתגלגלים, מתפשטים, משנים צורה. הרנסנס הצפון אירופאי הוא מעט מאוחר יותר

כבר הרבה זמן שאני מתכננת לכתוב על אמניות בהיסטוריה, ואיכשהו זה תמיד נדחה. דווקא על רקע המתחולל אצלנו בשבועות האחרונים פתאום זה מרגיש לי רלוונטי יותר מתמיד. המציאות בתחילת המאה ה-21 עבור אמניות היא מעודדת במידה רבה: בתי הספר הגבוהים לאמנות מלאים בסטודנטיות, חלק ניכר מהסגל הוא נשים, שדה האוצרות רווי באוצרות מוכשרות והאמנים הישראלים הכי מצליחים בעולם הן אמניות. יחד עם זאת, יש לנו עוד כברת דרך ארוכה לעשות: מנהלי המוזיאונים ובעלי הגלריות הם עדיין גברים ברובם וגם בשוק האמנות ניכרת