אמניות מדברות אמנות
יש לי בבלוג פוסט ותיק עם ציטוטים של אמנים שאני מאוד אוהבת, והוא גם אחד הפוסטים הנקראים ביותר באתר.
לא מזמן אחת הקוראות הנאמנות שלי שמה לב למשהו שאני מודה שלא שמתי לב אליו בעצמי: מתוך כל האמנים שמופיעים בו, כמעט שאין אמניות. היא איתגרה אותי לעשות משהו בעניין.
אז במקום לתקן את הרשימה הקיימת ולהוסיף עוד כמה שמות כדי לאזן אותה, החלטתי לפתוח אחת חדשה — של אמניות בלבד.
לא חיפשתי "ציטוטים מעוררי השראה לנשים", וגם לא רק אמירות על נשיות. חיפשתי דברים מעניינים שאמניות אמרו על יצירה, הסתכלות, גוף, פחד וספק, אמת, הצלחה, כישלון ועל עצמן.
ובעיקר ניסיתי ללכת אל המקור. כי האינטרנט מלא בציטוטים נהדרים שאמנים מפורסמים כנראה מעולם לא אמרו.
לואיז בורז'ואה
אצל לואיז בורז'ואה, שחזרה שוב ושוב בעבודתה אל זיכרונות ילדות, יחסי משפחה וטראומה, האמנות הייתה הרבה יותר ממקצוע. היא הייתה כמעט צורך נפשי:
“Art is a guarantee of sanity.”
"האמנות היא ערובה לשפיות."
מקור: Louise Bourgeois, מתועד בקטלוג המקוון Louise Bourgeois: The Complete Prints & Books, MoMA.למקור ב-MoMA
ניקי דה סן פאל
בתחילת דרכה נודעה ניקי דה סן פאל בזכות עבודות ה־Tirs, שבהן ירתה ברובה על שקיות צבע שהוטמנו בתוך עבודות לבנות. בהמשך היא עברה ל־Nanas הצבעוניות והשמחות שלה וגילתה שגם שמחה יכולה להיות חתרנית:
“I realized that there was nothing more shocking than joy.”
"הבנתי שאין דבר מזעזע יותר משמחה."
מקור: Niki de Saint Phalle, מתועד באתר MoMA.למקור ב-MoMA
לואיז נבלסון
נבלסון בנתה פסלים מונומנטליים מחלקי עץ שמצאה, חיברה וסידרה מחדש. מבחינתה, האמנות לא הייתה אובייקט נפרד מהחיים:
“Art is a living thing. Art is as alive as our breathing and as our own lives.”
"אמנות היא דבר חי. היא חיה כמו הנשימה שלנו וכמו החיים שלנו."
מקור: ראיון עם Louise Nevelson, 1964–1965, Archives of American Art, Smithsonian Institution.לראיון המלא
פיית' רינגולד
הזהות של פיית' רינגולד כאישה שחורה באמריקה הייתה חלק בלתי נפרד מעבודתה. בראיון משנות ה־70 היא הסבירה מדוע מבחינתה זה אינו מכשול אלא דווקא מקור כוח:
“It is powerful to know who you are. The restriction comes in not knowing.”
"יש כוח בידיעה מי את. המגבלה נוצרת כשאינך יודעת."
מקור: Faith Ringgold, מתוך ראיון שפורסם ב־Ms. בשנת 1976 ומצוטט באתר MoMA.למקור ב-MoMA
אוקיף ידועה בציורי הפרחים העצומים שלה, אבל ההגדלה הייתה עבורה גם דרך להכריח אותנו להתעכב. לראות באמת, היא כתבה, דורש זמן:
“To see takes time like to have a friend takes time.”
"לראות דורש זמן, בדיוק כפי שלוקח זמן לרכוש חבר."
מקור: Georgia O’Keeffe, מתוך “About Myself”, 1939.למקור ב-National Gallery of Art
ברברה הפוורת'
הפוורת' ראתה קשר ישיר בין הגוף, הנוף והפיסול. גם כשהיא דיברה על רישום, היא תיארה אותו כחוויה פיזית:
“I rarely draw what I see – I draw what I feel in my body.”
"לעיתים רחוקות אני רושמת את מה שאני רואה — אני רושמת את מה שאני מרגישה בגוף."
מקור: מתוך כתביה של Barbara Hepworth.לכתביה של ברברה הפוורת'
דורותיאה לאנג
לאנג תיעדה כמה מן הדימויים המזוהים ביותר עם השפל הגדול בארצות הברית. מבחינתה, המצלמה לא רק מתעדת את מה שאנחנו רואים — היא משנה את האופן שבו אנחנו מסתכלים:
“The camera is an instrument that teaches people how to see without a camera.”
"המצלמה היא כלי שמלמד אנשים כיצד לראות גם בלי מצלמה."
מקור: דברי Dorothea Lange מתוך ראיון משנות ה־60.למקור
דיאן ארבוס
ארבוס צילמה אנשים שהחברה נטתה לא פעם להסתכל עליהם כ"אחרים". אבל מבחינתה, גם צילום שחושף בפנינו אדם משאיר תמיד משהו בלתי נגיש:
“A photograph is a secret about a secret. The more it tells you the less you know.”
"צילום הוא סוד על אודות סוד. ככל שהוא מספר לך יותר, כך את יודעת פחות."
מקור: Diane Arbus, “Five Photographs by Diane Arbus”, Artforum, מאי 1971.למקור ב-MoMA
מוריזו הייתה בלב הקבוצה האימפרסיוניסטית והציגה כמעט בכל התערוכות העצמאיות שלה. לקראת סוף חייה ניסחה בפשטות מה ניסתה לעשות בציור:
“My ambition is limited to capturing something transient.”
"כל השאיפה שלי היא ללכוד משהו חולף."
קשה לחשוב על ניסוח תמציתי יותר לרעיון האימפרסיוניסטי כולו.
מקור: רשימה מאוחרת של Berthe Morisot, בערך 1892–1895.לפרטי המקור
קרסנר חיה במשך שנים בצלו של ג'קסון פולוק, אבל הייתה ציירת חשובה בפני עצמה. כשדיברה על תהליך הציור, היא ניסחה בפשטות מה היא מחפשת על הבד:
“I like a canvas to breathe and be alive. Be alive is the point.”
"אני אוהבת שהקנבס נושם וחי. להיות חי — זו הנקודה."
מקור: ראיון עם Lee Krasner, 1964–1968, Archives of American Art, Smithsonian Institution.לראיון המלא
הלן פרנקנטלר
הציורים של פרנקנטלר נראים לעיתים כאילו הצבע נשפך על הקנבס ברגע אחד מושלם. מבחינתה, ציור טוב צריך לשמר בדיוק את התחושה הזאת:
“A really good picture looks as if it's happened at once. It's an immediate image.”
"ציור ממש טוב נראה כאילו הוא קרה בבת אחת. כאילו הדימוי הופיע מיד."
מקור: Helen Frankenthaler, מצוטטת אצל Barbara Rose ובמקורות נוספים.למקור
אחד הדברים ששינו את הציור של ג'ני סאוויל היה צפייה במנתח פלסטי בעבודה. האפשרות להזיז, למתוח ולעצב רקמה חיה התחברה עבורה ישירות לאופן שבו היא עובדת עם צבע:
“I liked this idea that flesh was something you could manipulate and move, in the same way you do with paint.”
"אהבתי את הרעיון שאפשר להזיז ולעצב בשר ממש כפי שאפשר להזיז ולעצב צבע."
מקור: Jenny Saville, מתועד ב־Gagosian Quarterly.למקור ב-Gagosian
אווה הסה
ב־1970 נשאלה אווה הסה על אפליה מגדרית בעולם האמנות. היא ענתה בפתק קצר בכתב יד:
“The way to beat discrimination in art is by art. Excellence has no sex.”
"הדרך להביס אפליה באמנות היא באמצעות אמנות. למצוינות אין מין."
מקור: מכתב של Eva Hesse ל־Cindy Nemser, ינואר 1970, Getty Research Institute.למכתב ולהקשר ב-Getty
קאסאט הסתייגה מאוד מהרעיון שקבוצה קטנה של שופטים תחליט מי רשאי להציג ומי לא. במכתב מ־1905 היא כתבה שהדבר החשוב באמת הוא לא לחנוק דווקא את מה שעוד לא מוכר לנו:
“What we want is the certainty that the one spark of original genius shall not be extinguished.”
"מה שאנחנו צריכים הוא להבטיח שאותו ניצוץ יחיד של גאונות מקורית לא יכבה."
מקור: מכתב של Mary Cassatt ל־John Wesley Beatty, 5 בספטמבר 1905.לפרטי המקור
קארי מיי וימס
וימס עוסקת כבר עשרות שנים בהיסטוריה, גזע, מגדר וכוח — וגם בשאלה מי זוכה לספר את הסיפור. מבחינתה, התפקיד שלה הוא לא רק לעבוד בתוך מסורות קיימות אלא לפרוץ אותן:
“My work endlessly explodes the limits of tradition. I’m determined to find new models to live by.”
"העבודה שלי מפוצצת שוב ושוב את גבולות המסורת. אני נחושה למצוא מודלים חדשים לחיות על פיהם."
מקור: Carrie Mae Weems בשיחה עם Dawoud Bey.למקור ב-MoMA
שירין נשאט עוסקת באיראן, הגירה, נשים, פוליטיקה וזיכרון, אבל אינה רואה את עצמה כתיעודנית. לפעמים, היא אומרת, דווקא הבדיה מאפשרת להגיע למשהו אמיתי יותר:
“I consider myself an artist of fiction… through the realm of fiction you can actually get closer to the truth.”
"אני רואה בעצמי אמנית של בדיה... דרך הבדיה אפשר למעשה להתקרב יותר אל האמת."
מקור: ראיון עם Shirin Neshat ב־Mathaf: Arab Museum of Modern Art, 2014.לראיון
קתה קולוויץ
קולוויץ חיה דרך מלחמת העולם הראשונה ואיבדה בה את בנה פטר. היא לא הסתירה את הרצון שלה שהאמנות לא תישאר ניטרלית מול הסבל שסביבה:
“I want to have an effect in this time when people are so helpless and in need of help.”
"אני רוצה להשפיע בתקופה הזאת, שבה אנשים חסרי אונים וזקוקים כל כך לעזרה."
מקור: יומנה של Käthe Kollwitz, 1922.למקור במוזיאון קתה קולוויץ
אגנס מרטין
מרטין דיברה שוב ושוב על כך שהאמנות אינה נמצאת רק באובייקט עצמו, אלא במה שהוא מעורר אצל מי שמתבונן בו:
“It’s not the paintings that are important. It’s the response made to them that’s important. That is the reality in art.”
"לא הציורים עצמם הם הדבר החשוב, אלא התגובה שהם מעוררים בנו. שם, מבחינתי, נמצאת המציאות של האמנות."
אצל אמנית שהציורים שלה כה שקטים ומצומצמים, זה כמעט מפתח לקריאה בהם.
מקור: ראיון עם Agnes Martin, 15 במאי 1989, Archives of American Art, Smithsonian Institution.לראיון המלא
אברמוביץ' הבחינה לא פעם בין תיאטרון לבין פרפורמנס. מבחינתה, ההבדל המרכזי הוא שבפרפורמנס הכאב, הסכנה והפגיעוּת אינם ייצוג — הם מתרחשים באמת:
“Theatre is fake… The knife is not real, the blood is not real, and the emotions are not real. Performance is just the opposite: the knife is real, the blood is real, and the emotions are real.”
"בתיאטרון הכול מדומה: הסכין אינה אמיתית, הדם אינו אמיתי והרגשות אינם אמיתיים. בפרפורמנס זה בדיוק להפך — הסכין אמיתית, הדם אמיתי וגם הרגשות אמיתיים."
מקור: ראיון עם Marina Abramović, The Guardian, אוקטובר 2010.לראיון ב-The Guardian
הרבה לפני שקנדינסקי ומונדריאן הפכו את ההפשטה לסיפור מרכזי באמנות המודרנית, הילמה אף קלינט כבר ציירה ציורים מופשטים ענקיים. היא עצמה האמינה שחלק מהדימויים עוברים דרכה ממקור רוחני:
“The pictures were painted directly through me, without any preliminary drawings and with great force.”
"הציורים צוירו ישירות דרכי, ללא רישומים מקדימים ובעוצמה רבה."
מקור: כתביה של Hilma af Klint.למקור ב-Guggenheim
ג'ודי שיקגו
כששיקגו הייתה אמנית צעירה, היא הרגישה שהיא צריכה למחוק מהעבודה שלה כל סימן לנשיות כדי להתקבל ברצינות. אחרי שנים של מאבק כזה היא החליטה להפסיק להילחם בעצמה:
“I’m not going to be in an adversarial relationship with myself.”
"אני לא מוכנה להמשיך להילחם בעצמי."
ההחלטה הזאת הפכה לנקודת מוצא מרכזית בעבודתה הפמיניסטית בהמשך.
מקור: ראיון Oral History עם Judy Chicago, אוגוסט 2009, Archives of American Art.לראיון המלא
סיגלית לנדאו
לנדאו עובדת כבר שנים עם ים המלח — כחומר, נוף, גבול ומרחב טעון. כשנשאלה אם אמנות יכולה לשנות את העולם, היא לא ניסתה להעניק לעצמה כוח שאין לה:
“The only thing I can do is tell my personal story – that’s my homage, my offering, my contribution.”
"הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא לספר את הסיפור האישי שלי — זו המחווה שלי, המנחה שלי, התרומה שלי."
מקור: ראיון עם Sigalit Landau, Arterritory, נובמבר 2017.לראיון המלא עם סיגלית לנדאו
מיכל רובנר
רובנר מתחילה לא פעם מדימויים אמיתיים של אנשים ומקומות, אבל במהלך העבודה מוחקת פרטים מזהים ומשנה קנה מידה. כשהיא נשאלת מה העבודה שלה "אומרת", היא דווקא מסרבת לפירוש אחד:
“The great thing about art, good art especially, is that it can have different meanings – even contradictory meanings.”
"הדבר הנפלא באמנות, ובאמנות טובה במיוחד, הוא שיכולות להיות לה משמעויות שונות — אפילו סותרות."
מקור: ראיון עם Michal Rovner, Studio International, מאי 2015.לראיון המלא עם מיכל רובנר
צ'רקסקי נולדה בקייב ועלתה לישראל בגיל 15. שנים אחר כך חזרה לצייר את ילדותה הסובייטית. כשנשאלה אם היא מנסה לספר "אמת" אחרת על החיים שם, היא סירבה לקחת על עצמה את תפקיד ההיסטוריונית:
“There is no truth; it’s all personal experience. I’m not pretending to tell the truth.”
"אין אמת אחת; הכול הוא חוויה אישית. אני לא מתיימרת לספר את האמת."
מקור: ראיון עם Zoya Cherkassky-Nnadi, British Vogue, מרץ 2023.לראיון המלא ב-British Vogue
אספתי כאן אמניות שונות מאוד זו מזו: כאלה שנולדו במאה ה־19 וכאלה שעובדות היום, ציירות, פסלות, צלמות ואמניות מיצג. חלקן עסקו במפורש במגדר ובמעמדן כנשים, ואחרות פשוט דיברו על אמנות.
וזה אולי הדבר שאני הכי אוהבת באוסף הזה.
אלה לא "ציטוטים של נשים". אלה אמניות מדברות אמנות — על גוף, על מבט, על אמת, על יצירה, על ספק ועל האפשרות להשפיע.
וכמו שאומרת מיכל רובנר, אולי אחת התכונות היפות ביותר של אמנות היא שהיא אינה מחייבת אותנו להגיע לאותה מסקנה. לפעמים היא אפילו מאפשרת לכמה משמעויות סותרות להתקיים יחד.
תגובות