ברוכים הבאים

אזהרת טריגר - הפוסט עוסק בביטויים ויזואליים של אונס ותקיפה מינית באמנות אונס ואלימות מינית כלפי נשים היו תמיד. הרבה לפני התפשטות האימפריות, הכנסיה הנוצרית, הרנסנס, תנועת ההשכלה וכמובן תנועת #metoo. מצמרר להיווכח עד כמה האלימות המינית שזורה בסיפורי המיתולוגיה, סיפורי התנ"ך, הברית החדשה וסיפורי הקדושים, ואלה מוצאים להם ביטוי ויזואלי באמנות לאורך מאות רבות של שנים. הסיפורים הללו, הנקראים בעיניים עכשוויות, מתארים סיטואציות קשות מאוד בהן נשים הן אובייקט, חפץ להעביר מיד אל יד או שי

אחת התערוכות שהכי חיכיתי לה בלונדון היא הפורטרטים של פול גוגן (נשיונל גלרי, עד ה-26.1.20). מזל שיכולתי להגיע לפריוויו, כי התערוכה נפתחה...

מה התחושה כאשר דמות מוערכת ונערצת סורחת? איך זה לגלות שמי שהאמנת שעושה דברים טובים וחשובים מתגלה כמי שהתבטא בצורה מחפירה או עשה מעשים בלתי נסלחים? אותי זה משאיר בתחושה חמוצה. אולי גם של החמצה – איך החמצתי את הפן הזה שבו? מדוע לא ראיתי זאת קודם? בעידן ה #metoo זה הפך לצערי עניין שבשגרה: כמעט כל יום אנחנו מגלים שידוען זה או אחר התגלה כתוקפן מינית, וגם על עולם האמנות התופעה לא פסחה, ונזכיר רק את צ'אק קלוס, אמן מצליח שעבודותיו בשווי מיליונים מככבות באוספים נחשבים בעולם, התגלה כמט