הילדים הרעים של עולם האמנות - חלק א'

לאחרונה יצא לי להתעמק בחייו ויצירתו של קראווג'ו, או מיכלאנג'לו מריזי דה קראווג'ו בשמו המלא. בעיניי הוא הילד הרע האולטימטיבי של תולדות האמנות. המחשבה עליו גרמה לי לחשוב על המקום של "הילד הרע", מה הוא משאיר אחריו ולמה סולחים לו. כך צללתי לחייהם המרתקים של כמה אמנים שהצליחו לזעזע ובכל זאת זכו לתהילת עולם.

קראווג'ו

קראווג'ו היה אמן בחסד שהביא חדשנות משמעותית בציור, השפיע על אמנים גדולים אחרים ואפילו נוצרה תנועה של אמנים בהשפעתו – הקראווג'יסטים, אבל היתה לו קופת שרצים מצלצלת על הגב. קראווג'ו היה מבלה בפונדקים וטברנות לרוב וכיוון שהיה מהיר חימה היה מעורב באופן תדיר בקטטות וריבים. הוא נהג להסתובב עם חרב או פיגיון למרות שהדבר לא היה חוקי, ולא היסס להשתמש באלו. הוא חי חיים שנעו בין יצירה אינטנסיבית לבין נהנתנות ומה שהוגדר אז כהפקרות מינית. הוא היה ככל הנראה הומוסקסואל, בתקופה בה הדין על כך היה חמור מאוד, ואף על פי כן הארוטיקה הגברית מאוד נוכחת בציורים שלו. השיא היה כאשר באחת הקטטות הרג את יריבו ונידון למוות ועל כן נאלץ לברוח מרומא ונדד בין נאפולי, מלטה וסיציליה. הוא ביקש חנינה מהאפיפיור, כיוון שצייר לא מעט עבור הכנסייה (באופן פרדוקסלי הוא היה דתי ומאמין מאוד). הוא היה בדרכו חזרה לרומא כאשר נפטר ממחלה או הרעלה, והוא רק בן 39.

עוד על קראווג'ו אפשר לקרוא כאן, כאן וכאן.