הרויאל אקדמי החדש והנופים של טסיטה דין

עודכן ב: 30 אוק 2019

הרויאל אקדמי חוגגת 250 שנים להיווסדה עם מבנה מחודש, מתקנים משופרים ולוח תערוכות מפתה, אותו פותחת התערוכה Landscape של Tacita Dean שעוסקת בין השאר במפולות שלגים, תלתנים נדירים ובמיתוס העתיק של אדיפוס.



האקדמיה המלכותית לאמנות בלונדון, הרויאל אקדמי, היא עוף מוזר בנוף מוסדות האמנות. לפני 250 שנים הוקמה האקדמיה על ידי כ-40 אמנים על מנת לקדם את לימודי האמנות. פעם בשנה האקדמיה הציגה את המיטב של אמניה בSummer Exhibition שהפכה לאירוע חובה בלוח השנה של השמנא והסלתא בעיר. עם הזמן החלה האקדמיה להציג תערוכות גם במהלך השנה והפכה למעין מוזיאון או גלריה. ההבדל המהותי הוא שהאקדמיה אינה נתמכת על ידי הממשלה וממומנת אך ורק על ידי האמנים החברים בה והציבור המבקר בתערוכות. זה כמובן נותן תמריץ משמעותי להציג תערוכות מרשימות, מושכות קהל וטובות. רק השנה הוצגה תערוכה נהדרת שקיבצה מחדש את האוסף של המלך צ'ארלס הראשון (חיבתו הגדולה לאמנות היתה אחת הסיבות שנאלץ להיפרד מראשו), רטרוספקטיבה של ג'ספר ג'ונס, תערוכה משותפת של סלבדור דאלי ומרסל דושמפ, וזו רק רשימה חלקית. בקיצור, זהו יעד חובה לכל חובבי האמנות.

מאז הקמתה ב1768 האקדמיה אוספת יצירות אמנות. כל אמן שנבחר להצטרף לרויאל אקדמי תרם לאוסף יצירה שמייצגת אותו בצורה הטובה ביותר, הידועה גם כDiploma Work. האוסף מייצג נאמנה את האמנות הבריטית לאורך שתי מאות ומחצה וכולל אמנים כמו Turner, Constable, Hockney ו-Emin. סך הכל הוא מונה 935 ציורים, 350 פסלים, 700 יציקות גבס, 25,000 רישומים והדפסים ו-5,000 צילומים היסטוריים. חלקם נרכשו כאמצעים לימודיים או על מנת לתת השראה לאמנים הצעירים.

המסדרון הרחב המוביל לגלריה עמוס ביציקות גבס, העתקים של פסלים יווניים ורומיים אותם נהגו הסטודנטים לרשום כאימון על גוף האדם. תוכלו למצוא כאן עותק של הפייטה של מיכלאנג'לו, ממנה החסירו כמעט לחלוטין את דמותה של מריה. פינה של כבוד מוקדשת לפסלו של הרקולס מפארנזה, פסל יווני מפורסם, שיציקתו נעשתה ב1790 בגודל מונומנטלי יוצא דופן.



הגלריה אינה גדולה אך כוללת כמה יצירות נהדרות, בראשן הTaddei Tondo של מיכלאנג'לו – תבליט שיש עגול של מריה עם ישו וסנט ג'ון התינוקות. זהו פסל השיש היחיד של מיכלאנג'לו בבריטניה וברויאל אקדמי גאים על כך מאוד, אבל למעשה זוהי יצירה לא גמורה. מיכלאנג'לו נטש אותה, ככל הנראה עקב עומס התחייבויות שלקח על עצמו, והתוצאה נראית יותר עכשווית ורעננה, ללא הגימור האופייני לתקופה.



הטונדו משקיף על הסעודה האחרונה – העתק בגודל מלא של הסעודה האחרונה שצייר לאונרדו דה וינצ'י של קיר הקתדרלה במילאנו. למרבה האירוניה, מצבו של ההעתק, שצוייר על קנווס רק כעשרים שנה אחרי המקור, עוד בחייו של ליאונרדו על ידי אחד מתלמידיו, טוב בהרבה מהפרסקו המתפורר. כאן ניתן לראות את הצבעים במלוא חיוניותם וליהנות מכל הפרטים שדהו כמעט לחלוטין מיצירת המקור.



עוד תוכלו להתרשם כאן מהאקדמאית הראשונה, אנג'ליקה קאופמן, טרנר הנהדר ועוד אמנים בריטים רבים וטובים. אגב, הכניסה לגלריה זו הינה ללא תשלום.

Landscape

זו ללא ספק היתה השנה של Tacita Dean, אמנית בריטית המחלקת זמנה בין לוס אנג'לס וברלין. מוקדם יותר השנה הציגה דין בנשיונל פורטרייט גלרי תערוכה בשם Portrait. לפני כמה שבועות הסתיימה תערוכת הStill Life שלה בנשיונל גלרי, בה אצרה מתוך האוסף של הגלריה ויצירות שלה, שילובים שונים שמהווים אינטרפטציה אישית ומעניינת של הנושא טבע דומם. התערוכה Landscape ברויאל אקדמי מהווה למעשה את השיא של הטריו. דין היא אמנית רב תחומית מרשימה שהפרקטיקה שלה מתפרסת על מדיומים שונים, המתחברים יחד לתמונה שלמה.



בכניסה מקדם את פני המבקרים קיר שכולו לוח כהה עליו מצויירות בגיר לבן פסגות מושלגות של הרי האלפים. דין מתייחסת בציור למפולת שלגים שהתרחשה באלפים האוסטרים ב1689 וקברה תחתיה כפר שלם. מפולת שניה קברה בשלג את הכומר שהגיע על מנת להביא את התושבים למנוחה אחרונה. באורח פלא, מפולת שלגים שלישית הביאה להצלתו של אותו הכומר. היכולת של דין ליצור ציור קיר ששואב אל תוכו את הצופה באמצעים כה דלים כמו לוח וגיר, היא מרשימה.

לצד ציורים וצילומים נוספים, שתלייתם המקורית מוסיפה להם ערך, מציגה דין גם אוספים פרטיים שלה, שמתקשרים עבורה עם נושא הנוף. ניתן למצוא כאן ויטרינה מלאה באבנים עגולות אותן החלה לאסוף בגיל שלוש. גם אוסף התלתנים הפרטי שלה מוצג כאן, עם תלתנים בני ארבעה, חמישה, שישה, שבעה ושמונה עלים. ההתבוננות בהם גורמת למבקר לדמיין את אותם המרחבים בהם לוקטו התלתנים – תרגיל מחוכם על נושא הנוף.



שיאה של התערוכה הוא בסרט אנטיגונה בן ה-56 דקות. דין, יוצרת סרטים מחוננת, עוסקת בצילום פוטוכימיקלי, שהינו בעל איכויות שונות מהנוף הדיגיטלי המוכר. הסרט מוקרן על שני מסכים סמוכים שעוסקים בסיפורו של אדיפוס התועה בנופים החשופים לאחר שעקר את שתי עיניו בעקבות הבנתו כי רצח את אביו ונשא את אימו לאישה. דמותה של ביתו, אנטיגונה, היא גם אחותה של דין ומכאן הקשר האישי לנושא.



העיסוק בראייה ועיוורון בא לידי ביטוי לאורך כל היצירה, עם דימויים חוזרים של ליקוי חמה, עיניו של אדיפוס ושני המסכים, המדמים שתי עיניים ומציגים לעיתים את אותה הסצנה מנקודות מבט שונות. דין מתייחסת לנושא העיוורון גם בעצם עשייתה: העבודה עם פילם היא למעשה עבודה "עיוורת" והתוצאה מתגלית ליוצרת רק בשלב הפיתוח. האסתטיקה הלירית של דין יחד עם הקצב האיטי יוצרת עבודה מדיטטיבית וחושנית.

התערוכה מוצגת עד ה-12 באוגוסט.


עוד ברויאל אקדמי - תערוכתו הנהדרת של אנתוני גורמלי.

  • Shlomit Oren

מוזמנים לעקוב

ספרו גם לאחרים

© 2020 by SO-ART Shlomit Oren