חידון אימוג'י באמנות

חשבתי איזו פעילות כיפית ומסיחת דעת אפשר לעשות בימים אלה ונזכרתי בזה - החידון באימוג'י

כנסו וענו על החידון כאן.

מיד אחרי כן חיזרו לכאן לקרוא את התשובות.

הדימויים רובם של Cantor Fine Art.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

1. התשובה הנכונה היא פרידה קאלו

כמה דברים על פרידה קאלו:

• בילדותה נפגעה פרידה ממחלת הפוליו, שהותירה אותה נכה. בגיל 18 נפגעה קשה בתאונת דרכים, כשחשמלית התנגשה באוטובוס שבו נסעה. אחריה, שכבה מרותקת למיטתה במשך חודשים ארוכים וסבלה מנכות כל חייה. אז גם החלה לצייר ברצינות. היא סבלה ממגבלות תנועה קשות ובכאבים כרוניים.

• קאלו נולדה אל תוך המהפכה המקסיקנית, כאשר העם התקומם נגד הרודן פורפיריו דיאס ורוחות חדשות של רנסאנס תרבותי, כלכלי וחברתי החלו נושבות בארץ מולדתה. רקע זה התאים לאופיה העצמאי, המרדני, בעל הנטיות הדרמטיות. היא הזדהתה ותמכה לאורך חייה הבוגרים במהפכה הקומוניסטית. היא ובעלה, הצייר המקסיקני הנודע דייגו ריברה, היו מידידיו הקרובים של לאון טרוצקי, וסייעו לו כשמצא מקלט במקסיקו; בין קאלו לטרוצקי התפתח קשר רומנטי נסתר במשך תקופה קצרה.

• חייה עם דייגו ריברה, שהיה מבוגר ממנה בעשרים שנה, היו יצריים מאוד, עתירי עליות ומורדות ומלאי בגידות הדדיות. ריברה בגד בה בגלוי, חי במקביל עם נשים נוספות ואף נולדו לו מהן ילדים. פרידה ניהלה אף היא רומנים, הן עם גברים והן עם נשים (כולל הציירת ג'ורג'יה אוקיף). השניים התגרשו בשנת 1939 לאחר 13 שנות נישואים. שנה לאחר מכן הם נישאו בשנית בשנת 1940.

• היא נפטרה ב-1954, בת 47 בלבד. אחרי מותה ביתה, הבית הכחול casa azul, הפך להיות מוזיאון. ריברה ציווה שלא להוציא ממנו דבר במשך 50 שנה. רק לאחרונה הוסר האיסור וחפציה האישיים של קאלו החלו לככב בתערוכות מושכות קהל.

• בין בני הזוג דווקא ריברה היה האמן שזכה להכרה ויוקרה. רק ב-2002, כאשר יצא סרט על חייה, היא הפכה להיות אייקון תרבותי, אופנתי ואמנית מוערכת. גם הקריירה של סלמה הייק שגילמה אותה, נסקה בעקבות הסרט.

עוד על פרידה אפשר לקרוא כאן ואם ממש בא לכם יש לי גם הרצאה עליה.

2. התשובה הנכונה היא סלבדור דאלי

הנה כמה דברים שאולי לא ידעתם על דאלי:

• הוריו קראו לו על שם אחיו שנפטר

• התערוכה הראשונה שלו היתה כשהיה רק בן-15

• השפם הולך איתו כבר מההתחלה, מגיל 18 והפך לסימן ההיכר שלו.

• הוא התנסה בקוביזם, דאדאיזם, סגנון קלאסי-אקדמי ועוד, לפני שגילה את הסוריאליזם.

• את אישתו גאלה, שהיתה גם המוזה שלו, פגש כשהיה בן 25. היא היתה מהגרת רוסיה, מבוגרת ממנו ב-11 שנים. הם לא נפרדו עד מותה והיא היוותה חלק חשוב ביצירה שלו.

• ביצירתו הושפע מאוד מפרויד ותיאוריות לגבי התת-מודע. הוא נהג לצייר את חלומותיו.

• למרות שנחשב למנהיג הסוריאליסטים, אלא הקיאו אותו בשלב מסויים בטענה שהוא פאשיסט, בעוד הם הזדהו כסוציאליסטים וקומוניסטים. הדבר חרה לו.

• את ביתו בפיגרס, עיר הולדתו, הפך עוד בחייו למוזיאון, והוא אחד המוזיאונים הכיפיים בקטלוניה. אפשר לקרוא עליו כאן.

3. התשובה הנכונה היא רנה מגריט

רנה מגריט

הנה כמה דברים שאולי לא ידעתם על מגריט:

• הוא נולד בבלגיה ב-1898 לאב סוחר בדים ואמא כובענית (מזכיר לכם משהו?)

• כשהיה בן 14 אימו התאבדה בקפיצה לנהר. גופתה נמצאה רק שבועיים מאוחר יותר כאשר כותנתה מכסה את פניה. רבים רואים בזאת השראה לציור האוהבים אשר פניהם מכוסים בד.

• הוא החל דרכו כקוביסט ופוטוריסט, אולם ב-1926, כאשר נחשף לעבודתו של ג'ורג'יו דה קיריקו, חלה תפנית משמעותית בסגנונו לכיוון הסוריאליזם.

• בעוד סוריאליסטים אחרים כמו דאלי נהגו לצייר תמונות חלום, מגריט יצר אשליות. הוא יצר טכניקה אשלייתית טבעית של תיאור מדויק ויצירותיו צוירו באופן דקדקני וקפדני כפי שאמנים בסופר-ריאליזם היו מציירים, אלא שמגריט לא צייר את המציאות כי אם את הבלתי אפשרי. בציוריו היה סותר את כוח הכבידה של כדור הארץ, לשמיים שיווה איכות של חומר גשמי וממשי שאפילו ניתן לחיתוך ולהצבה על גבי כן הציור, והספינות שצייר עשויות היו מגלי הים ובכל זאת משייטות על פני המים.

• כבר בשנות ה-30 הוא זכה להצלחה בינלאומית עם תערוכות בפריז וניו יורק. הוא נשאר גיבור לאומי בלגי וב-2009 נפתח בבריסל מוזיאון מגריט.

• הוא היה איש צנוע, חי עם אישתו זה 45 שנים בדירת שני חדרים בבריסל, כשהוא מתרכז בציור.

• הוא נפטר ב-1967 מסרטן לבלב.

• ציוריו נמכרים היום בעשרות מיליוני דולרים.

4. התשובה הנכונה היא אנדי וורהול

הנה כמה דברים על אנדי וורהול:

• הוא נולד ב1928 בפיטסבורג לזוג מהגרים מסלובקיה. הוא תמיד ידע שהוא לא כמו כולם והיה נחוש להוכיח זאת.

• את תחילת דרכו המקצועית החל כמאייר אופנה ובמיוחד נעליים. הוא צבר לעצמו מוניטין בקרב המעצבים שביקשו את עבודתו.

• הוא העריץ את התרבות האמריקאית שבתקופה זו החלה להתבסס על מיתוג וצרכנות.

• הפריצה הגדולה שלו היתה כאשר החל לצייר את התוצרים הבנאליים של תרבות הצריכה - קופסאות מרק קמפבל, בקבוקי קוקה קולה, ברילו ועוד.

• הוא התאהב בטכניקת הדפסת המשי שאיפשרה שכפול אלגנטי ומניפולציה צבעונית. זו היתה תחילתו של ״המפעל״ בו העסיק אמנים ועובדים רבים. הוא זכה להצלחה כלכלית גדולה.

• בנוסף לאמנות הפלסטית וורהול היה חבר גם בלהקת הוולווט אנדרגראונד עם לו ריד, הוא יצר סרטים רבים ואף הוציא לאור מגזין.

• וורהול היה ה-אמן ה-סלבריטאי של המאה ה20.

• ניתן למצוא בשוק עבודות רבות של וורהול בטווח מחירים עצום - בין אלפי דולרים לעשרות מיליונים. הסיבה היא הריבוי כמו גם קושי באותנטיקציה.

• מחיר שיא לעבודה של וורהול נקבע ב2013 כשעבודה בשם Silver Car Crash נמכרה תמורת 105 מיליון דולר.

על וורהול אפשר לקרוא כאן וגם עליו עשיתי הרצאה.

5. התשובה הנכונה היא יאיויי קוסמה

הנה מה מילים על קוסמה:

• היא נולדה לפני 91 שנים ועדיין ממשיכה ליצור במרץ ועבודותיה מוצגות בכל העולם עם תורי כניסה ארוכים.

• היא אהבה ועשתה אמנות מגיל צעיר אך לא זכתה לתמיכה בבית. לטענתה אימה הרביצה לה ולקחה לה את היצירות ואביה היה עסוק עם המאהבות שלו.

• מגיל ההתבגרות קוסמה מתמודדת עם מחלת נפש. היו לה עליות ומורדות ואישפוזים לסירוגין. בשנים האחרונות היא חוסה מרצון במעון למתמודדי נפש ביפן ויוצאת ממנו כל יום לעבודה בסטודיו הסמוך. היא מדברת באופן פתוח על מחלתה ועזרה להעלאת המודעות לבעיות נפשיות.

• לאחר שהרגישה שהיא לא מוצאת את מקומה בסצנת האמנות ביפן, היא שלחה מכתב לגיבורה שלה – ג'ורג'יה אוקיף. אוקיף עודדה אותה להמשיך בדרכה ולנסוע לארצות הברית.

• קוסמה הלכה בעקבות ההמלצה של אוקיף והגיעה לניו יורק ב-1958. היא השתלבה בסצנת האוונט גארד שם.

• היא התבלטה בעבודות פרפורמנס בעירום שכללו רקדנים שהיא ציירה על גופם את הנקודות המפורסמות שלה. היא החלה לצייר נקודות על כל דבר.

• במקביל היא החלה לפתח את עבדות המראות שלה שהתפתחו למה שאנחנו מכירים היום כ-infinity rooms.

• ב-1966 היא נסעה לונציה והשתתפה בבינאלה מטעם עצמה. בעבודה שנקראת Narcissus Garden היא יצרה משטח מלא בספרות מראה קטנות, אותן מכרה ב-2 דולר לאחת. ב-1993 היא חזרה כנציגת יפן לביאנלה.

• ב-1977 חזרה קוסמה ליפן בעקבות התפרצות אקוטית של מחלתה. מאז היא מתגוררת במעון למתמודדי נפש ואמרה לא פעם שאילולא האמנות שלה כבר היתה מתאבדת מזמן.

• בשנות ה-2000 היא החלה לקבל הרבה מאוד תשומת לב מעולם האמנות, במיוחד בעקבות המיצבים הגרנדיוזים שהיא יזמה, בגיבוי הגלריות החזקות שהיא עובדת איתן.

6. התשובה הנכונה היא וינסנט ון גוך

הנה כמה דברים על ון גוך:

• עוד מנעוריו הוא "חיפש את עצמו", החליף עבודות ומקומות מגורים, ניסה להשתלב ולהגיע לשלווה.

• גם בציור הוא "חיפש את עצמו" הרבה זמן, וביצירותיו המוקדמות ניתן לראות השפעות שונות מתחלפות – הציור ההולנדי המסורתי, ציירים שונים מהם למד בפריז וכמובן ההדפסים היפנים.

• התקופה הפוריה ביותר שלו היתה בסוף חייו, 1888-1890, שנים בהן חי בדרום צרפת וגיבש את סגנונו הכל כך מוכר.

• הוא התגורר ב"בית הצהוב" בארל וחלם להקים בה מושבת אמנים. כיוון שהבין שאין לו את כח המשיכה הדרוש לכך, הוא גייס את פול גוגן.

• גוגן התארח אצל ון גוך שבועות מספר, בהם נידונה התוכנית שלל ון גוך. תוך כדי הם ציירו יחד וסיפקו את אחד הדואטים האמנותיים הכי מעניינים בהיסטוריה.

• בחג המולד התפתחה מריבה גדולה בין שניהם, בעקבותיה גוגן עזב את ארל. זו היתה הנקודה בה חתך ון גוך את אוזנו, ולא על רקע רומנטי כמו שמקובל לחשוב.

• מכאן המדרון היה חלקלק, הוא נכנס ויצא מבתי חולים לחולי נפש ונפשו לא ידעה מנוח.

• ב-1890 הוא נמצא ירוי בשדה, ירייה שהביאה למותו כ-3 ימים אחר כך. במשך הימים הללו הוא לא סיפר על מה התרחש בשדה. הסברה היתה שניסה להתאבד. היום עולה סברה ששני צעירים שיחקו שם באקדח ונפלט כדור שפגע בוינסנט.

• האקדח שהרג אותו נמכר במכירה פומבית בשנה שעברה תמורת 160 אלף יורו.

• ון גוך לא זכה להצלחה בחייו ונאלץ להיתמך על ידי תיאו, אחיו.

• ציוריו של ון גוך לא מגיעים באופן תדיר למכירות פומביות, אבל כשזה קורה, הוא מקבל את כל הפוקוס.

7. התשובה הנכונה היא בנקסי - האמן האנונימי המפורסם בעולם

הנה כמה מילים עליו:

• הוא התחיל כאמן גרפיטי בבריסטול, צבר תאוצה והיום אפשר למצוא עבודות שלו בכל העולם.

• הוא שומר על האנונימיות שלו בקנאות, למרות שיש כל מיני ניחושים והשערות שמסתובבים

• סימן ההיכר שלו הן עבודות שבלונה עם קו מאוד מובחן, בד"כ בשחור-לבן עם מעט צבע.

• הוא אקטיביסט מושבע שרותם את האמנות שלו לטובת כל מיני מאבקים חברתיים כמו מצוקת הפליטים, קפיטליזם חזירי ואפילו עסק בסוגיית הגדר בין ישראל לפלסטינאים.

• הוא "נדחף" פעם לתערוכה במוזיאון בניו יורק והציב עבודה שלו. לקח להם כמה ימים לעלות על זה.

• כדי לצחוק עלינו בפנים הציב דוכן בסנטרל פארק עם עבודות מקוריות שלו למכירה במחירים נמוכים. אנשים הניחו שמדובר בזיופים ולכן לא מכרו. הדבר התגלה רק כשהעלה וידאו לאתר שלו.

• הוא יצר פארק שעשועים למבוגרים בשם דיסמלנד בו המתקנים נעשו על ידי אמנים

• הסנסציה האחרונה היתה כאשר עבודה שלו נמכרה במכירה פומבית בסות'בי'ס. בנקסי שביקר מאז ומעולם את שוק האמנות, הטמין בעבודה מגרסה סמויה, ומיד כאשר ירד הפטיש והמכירה נסגרה, החל הציור לגרוס את עצמו. הרוכשת דווקא לא התרגשה ולא ביקשה להזדכות על הקנייה.

• עבודות של בנקסי מגיעות לשוק ונמכרות במיליוני דולרים, גם אם האמן לא מרוצה מזה במיוחד.

8. התשובה הנכונה היא קרוואג'יו

הנה קצת על קרוואג'ו:

• הוא נולד כמיכלאנג'לו מריזי אולם אימץ את שמה של העיירה בצפון איטליה בה גדל ונודע בשמה, קרוואג'ו.

• כמו רוב הציירים בדורו הוא הירבה לצייר סצינות תנ"כיות, במיוחד מתוך הברית החדשה. מה שייחד אותו הוא האופן בו הוא תיאר את דמויות הקדושים כבני אדם, באופן נטורליסטי, שלא תמיד החמיא להם (בניגוד לרנסנס שנטה לאידאליזציה). כינו אותו "צייר כפות הרגליים המלוכלכות" וטענו כי ציוריו מבזים את הכנסיה.

• השימוש הדרמטי שלו באור וצל הפך להיות לסימן ההיכר שלו. לרוב בציוריו מקור אור אחד, לפעמים נר, לפעמים חלון, אשר מטיל צללים דרמטיים מאוד והופך את הציור למסתורי ואפל.

• שני מאפיינים אלה הפכו אותו לחלוץ הבארוק, שהתפתח במיוחד בשנים אחרי מותו.

• קרוואג'ו היה מהיר חימה ונקלע לסכסוכים וקטטות לאורך כל הקריירה שלו. הוא ניהל אורח חיים הולל, היה יושב קבע בבתי מרזח, והחיים שלו היו לא פחות דרמטיים מהציורים שלו. גם בציור המדוזה המפורסם שלו אפשר לראות את חיבתו לדרמה ולדם.

• בשנת 1606, בשיא הקריירה שלו, היה מעורב בקטטה שגרמה למותו של צעיר ברומא, כשנסיבות האירוע המדויקות אינן ברורות. קאראווג'ו נאלץ לעזוב את העיר וברח לעיר נאפולי, כשהוא נעזר בקשרי משפחתו עם משפחות האצולה כדי למצוא מחסה ולהשיג עבודות נוספות.

• משם עבר למלטה, שם הסתבך שוב בקטטה אלימה בשנת 1608. הוא נאסר, אך הצליח לברוח.

• הוא ברח לסיציליה ובקיץ 1609 חזר לנאפולי בתקווה להשיג חנינה מהאפיפיור ולחזור לרומא. הוא לא הספיק – ב-1610 מת קרוואג'ו, ככל הנראה ממחלה (יש הטוענים עגבת).

על תערוכה משותפת של קרוואג'ו וברניני בפוסט אורח מיוחד אפשר לקרוא כאן.

9. התשובה הנכונה היא פבלו פיקסו

הנה סיכום קצר על האמן שהקריירה שלו הספיקה לארבעה אמנים לפחות:

• הוא נולד במלגה לאב צייר ומורה לציור. הוא היה גאון ציורי עוד בילדותו (בד"כ אופייני יותר לתחום המוזיקה מאשר התחום הפלסטי).

• התקופה הכחולה של פיקאסו היתה תגובתו להתאבדות של חבר קרוב, קסאחמאס. היא הסתיימה עם בואה של אהבה חדשה והפכה להיות התקופה הורודה.

• הוא המציא את הסגנון הקוביסטי יחד עם חברו ז'ורז' בראק, אולם בהיסטוריה הפופולרית הוא נזכר כממציא הבלעדי. ככה זה כשאתה פיקאסו.

• במשך שנתיים השניים לא חתמו על עבודותיהם מתוך הרעיון שמה שחשוב הוא העבודה ולא היוצר שלה. לפיקאסו זה עבר מהר וברבות הימים הוא נהג לחתום על כל הבא ליד, מתוך הבנה שהחתימה שלו עצמה שווה הרבה מאוד.

• את יצירתו הגדולה ביותר, גרניקה, הוא צייר ב-1937 בתגובה למלחמת האזרחים בספרד מולדתו. עותק של הגרניקה נמצא בעצרת האו"ם להזכיר לכל הצירים את האסון שעלול להתרחש כשכולם יושבים ושותקים.

• נשים היו בעלות מקום מרכזי בחייו והיוו קטליזטור ליצירה שלו. המרכזיות שבהן היו אולגה קוקלובה, מארי תרז וולטר, דורה מאאר ופרנסואה ג'ילו. הוא לא היה נאמן לאף אחת מהן לאורך זמן, החזיק מאהבות שונות ואף נהנה לראות אותן מתקוטטות עליו.

• שתיים מנשותיו התאבדו והשתיים האחרות סבלו מהתמוטטות עצבים. קשה לחיות עם פיקאסו.

• נולדו לו ארבעה ילדים, שלושה מהם עדיין חיים.

• הוא ידוע בעיקר כצייר אולם היה הרבה יותר מכך. הוא צייר, פיסל, עשה קולאז', קרמיקה, עיצב תלבושות ותפאורות, תכנן דוגמאות לבדים ושטיחים ויצר הדפסים רבים.

על אחת השנים הכי חשובות בחייו של פיקאסו תקראו כאן.

10. התשובה הנכונה היא מרסל דושאן

הנה כמה דברים שאולי לא ידעתם על האמן הזה:

• דושאן נולד בכפר בצרפת, וכשהיה בן 17 עבר לפריס עם אחיו. יחד הם החלו להתערות בבוהמה הפריזאית.

• ציוריו הראשונים של דושאן הושפעו מהאימפרסיוניזם, אח"כ הושפע מהפוביזם, הסימבוליזם, הקוביזם, הפוטוריזם ועוד. סגנונו הפך להיות אקלקטי יותר ויותר.

• העבודה המשמעותית הראשונה שלו היתה 'עירום יורד במדרגות' מ-1912, שיצרה מבט חדש על הגוף הנשי, מתוך השפעה של הצילום והזרם הפוטוריסטי.

• הוא נסע לניו יורק וב-1917 הגיש לתערוכה בגרנד סנטרל את 'המזרקה' וטבע את מושג הרדי-מייד. העבודה כמובן עשתה רעש גדול ורבים דחו אותה בטענה שזו לא אמנות.

• ב-1919 חבר לאסכולת הדאדא ויצר את המונה-ליזה עם השפם. בשנות ה-30 חבר לסוריאליזם ופיתח יחסים קרובים עם סלבדור דאלי.

• מ-1923החל יותר ויותר להשקיע את עצמו בתחום השחמט, ולפרקים נטש לחלוטין את האמנות. הוא השתתף בכמה אולימפיאדות שחמט.

• הוא נהג ללבוש בגדי נשים ולהציג עצמו בדמות האלתר-אגו שלו רוז סאלווי. מאן ריי אף צילם אותו כמה צילומים מפורסמים בדמות זו.

• דושאן לא הותיר אחריו הרבה יצירות, חלק מהיצירות מעולם לא סויימו או לא הובאו לידי מימוש. ביצירות הרדי-מייד הוא לא היה קנאי למקוריות ואישר יצירת העתקים כאשר המזרקה, הלא היא משתנת חרס, נשברה.

• דושאן נחשב למעין גורו שמאוד השפיע על האמנים סביבו (והיו לו הרבה חברים אמנים) וגם על חובבי אמנות. למעשה, אחד מאפיקי הפרנסה שלו היה ייעוץ לאספנים. נראה שבמבחן הזמן הוא עשה עבודה טובה והאוספים הללו השביחו את ערכם.

היה כיף, נכון?