top of page

כאוס רגוע - הביאנלה בבנגקוק

הפעם הזמנתי את חברתי עינת אברמסון לשתף מחוויותיה בביאנלה בבנגקוק שמתקיימת בימים אלה:


כשאומרים ביאנלה לאמנות, ישר מקשרים אותה לונציה, אבל האם ידעתם שגם בבנגקוק הרחוקה מתקיימת, כבר בפעם השלישית, ביאנלה לאמנות?


שמי עינת אברמסון, חיה ונושמת אמנות מאז ומתמיד. בשנתיים האחרונות אני מנהלת את הסטודיו של האמנית זויה צ'רקסקי ולאחרונה, התחלתי תפקיד חדש - דיילת אוויר. אחת הסיבות להרפתקה הזו היא היכולת לטוס ברחבי העולם ולהכיר, לחוות ולהתרגש מאמנות. לכן, כאשר שלומית הציעה לי לכתוב פוסט אורח על הביאנלה כל כך התרגשתי כי שני העולמות מתחברים יחדיו, תודה שלומית יקרה!


Anthony Gormley at Wat Pho

בכנות, נחשפתי אל הביאנלה די במקרה. בחודש שעבר בעת שהייה בעיר בחרתי להעביר את היום החופשי בביקור במקדש 'ואט פו' (Wat Pho). בכניסה למקום הוצב שלט בצבע ירוק ועליו הכיתוב: BAB 2022 CHAOS: CALM, וכך גיליתי על קיומה של הביאנלה לאמנות בבנגקוק ובשיטוט בעמוד האינסטגרם שלהם נחשפתי לעושר האמנותי שאני הולכת לראות. ההתרגשות הייתה בשיאה.


הביאנלה מתקיימת באחד עשר מוקדים ברחבי העיר, אני ביקרתי בחמישה מהם. מאחר ולא ידעתי אם אבקר בעיר שוב לפני תאריך הנעילה (23 בפברואר 2023) עשיתי שיעורי בית והחלטתי לבקר במרכזים בהן יש כמות רבה של עבודות אמנות וכמובן, במקומות בהן האמנות שהוצגה בעמוד האינסטגרם סיקרנה אותי לראותה במציאות.


אנתוני גורמלי (Anthony Gormely)

ההיכרות הראשונה שלי עם האמן הייתה לפני שלוש שנים בתערוכה שלו שהציג ב- White Cube, לונדון. העבודות שהוצגו בתערוכה מזכירות את העבודות המוצגות בביאנלה. גורמלי מצליח לרגש אותי בעבודות שלו, השילוב בין החומריות לבין העבודה המדויקת, הנקייה עם נוכחות רבה של אסתטיקה. כאן, השילוב בין הפיסול המודרני, המערבי לבין הפיסול המקומי, כמעין טוטם שניצב בחצרות פנימיות של המקדש משתלבים בצורה יפה - כל אחד מספר סיפור, כל אחד עולם ומלואו של תרבות המסופרת באמצעות החומר והצורה וללא ספק הניגודיות הזו בין השניים מעורר השתאות.

(עוד על אנתוני גורמלי כאן - ש.א)




מארי קטאיימה (Mari Katayama)

תערוכת צילום המציגה דיוקנאות של האמנית בלבוש תיאטרלי. זוהי סדרת צילומי חוץ או פנים שמציגה דרמה הבאה לידי ביטוי באלמנטים השונים - זה הביגוד, העומס בפרטים או המקום בו היא מצולמת. כל אלה מצליחים לרגע לטשטש את המום בגופה ולאחר מכן, הוא מדבר על נושא שכבר ראינו בעבר אצל אמנים - דימוי הגוף וחוסר השלמות שלו, כאן באופן ליטרלי. יש כאן אסתטיקה וכל פריט מונח בצורה מדוייקת לפריים וכל צילום נראה לקוח מסצנה אחרת. התערוכה זכורה לי היטב כי האמנית הצליחה להכניס אותי לסיפורה. גם אם הוא עוסק בנושא שמדובר רבות, עדיין האסתטיקה מרתקת את הצופה לעוד רגע של התבוננות. העבודה שלכדה את עיני דווקא פחות עמוסה בפרטים ומרפררת בצורה ברורה לציור של אדוארד מאנה 'אולימפיה' באמצעות קומפוזיציה זהה של דמות האישה והמבט הישיר אל עבר הצופה. סדרת עבודות זו של קטאיימה הוצגה גם בביאנלה בונציה ב-2019.


Mari Katayama

פינאריי סנפיטאק (Pinaree Sanpitak)

האמנית התאילנדית מציגה שני מיצבים שמתכתבים אחד עם השני; המיצב הראשון מכסה את התקרה כולה, קופסאות מרובעות בגדלים שונים עטופות בנייר אפור ומדמות כמעין חיה מעופפת וביניהן מנורות. המיצב השני מורכב מאובייקטים אמורפיים עטופים בבדים בצבעוניות חמה, מונחים על הרצפה ברווחים המזמינים את המבקר לטייל ביניהם. בכל מיצב, המבקר נמצא בעצם גם במיצב השני ובכך העבודה הופכת ליחידה אחת, שלמה - מלמעלה התקרה האפורה ומנגד למטה, הרצפה החמה. בשניהם לצופה יש תפקיד בהפעלת המיצב, התנועה במרחבים השונים מפעילה את החיישנים ובכך בוקעים צלילים שיוצרים את החוויה השלמה אצל המבקר.


Pinaree Sanpitak

אלווין רמילו (Alwin Reamilo)

רמילו מציג עבודה מבריקה, חיבור מובהק לחדרי הפלאות של המאה ה-17 ומבט מעמיק לממנטו מורי - הבל הבלים. בחדר פלאות של רמילו האובייקים מרמזים על ממנטו מורי ובמבט מעמיק ניתן לראות התייחסות לעולם המודרני, הקפיטליסטי באמצעות שטרות כסף קרועים לחתיכות בתוך בקבוקי זכוכית, דמויות מוכרות לאורך ההיסטוריה, שלדים וחיות נוספות.


Alwin Reamilo

צ'יארו שיוטה (Chiharu Shiota)