ברוכים הבאים

צמיחה היא הביטוי הבסיסי ביותר לתקווה. בטבע הצמיחה מתקיימת בהינתן תנאי בסיס, תוך הסתמכות על המשך קיומם העתידי של הצמחים. הצמיחה היא היא העתי

7 ספרים על אמנות שכיף לקרוא

סרג'נט היה הצייר של החברה הגבוהה באירופה ושם דגש מיוחד על האופנה בדיוקנאות שלו.

בתערוכתה 'תקוות וחלופות אחרות' מציגה נטע ליבר שפר שאלות לגבי הממסד הציוני ומחייה אפשרויות התיישבות יהודית אחרות.

כאבי פנטום הם הכאבים שחשים קטועי גפיים באיבר הגדוע, אפילו שהוא כבר לא קיים. מרב רהט, אוצרת התערוכה במרכז תאו בהרצליה הנושאת שם זה, לא...

הדרך לוונציה הוא ספרה של רותי דירקטור החושף את "מאחורי הקלעים" של שדה האמנות הישראלי.

5 מוזיאונים שלא הכרתם במדריד

בימים אלה, בהם אנחנו נתונים בעיצומה של מלחמה ארוכה וקשה, כאשר סוגיית חוק הגיוס לצה"ל שוב בכותרות, עולה בי רצון לשוב אל סדרת צילומי...

להיות אישה אף פעם לא היה קל, ובמיוחד לא בתחום האמנות, אולם במאה ה-18, כאשר רוחות של שחרור החלו מנשבות במערב אירופה, ניכר כי לנשים היה קל יותר לזכות בהערכה ופרנסה בזכות יצירתן. הדבר נכון במיוחד לגבי צרפת שאחרי המהפכה הצרפתית, אולם גם לפניה הצליחו נשים כשרוניות ללכוד את תשומת הלב של מלכות ומלכים ולזכות באהדה ציבורית. הבאתי כאן את סיפורן של ארבע נשים שבחרו באמנות כדרך חיים, והסיפור של כל אחת מהן יכול לשמש כתסריט לסרט הוליוודי, הודות לתהפוכות ההיסטוריה בשילוב עם אישיותן החזקה. זה

אחת השאלות שאנשים חוזרים ושואלים אותי בסיורים ובמפגשים נסובה סביב סוגיית החתימה על יצירות אמנות. נתקבעה בעיניהם תפיסה שיצירת אמנות חייבת...

השבוע חל יום השואה הבינלאומי, אולם בשטף כל המאורעות בארץ ובעולם, הציון הזה כמעט נבלע. מי שעוסקים בשואה ובזכר השואה כל יום הם עובדי יד...

נפוליאון שלט בתעמולה דרך האמנות שהזמין מצייריו ממש כמו שמנהיגים בני ימינו מנסים לשלוט בתמונות שלהם שמתפרסמות

לאורך כל שנות הבלוג אני מקדישה בסוף השנה האזרחית פוסט לסקירה של השנה החולפת, סטטיסטיקות של הבלוג והישגים מקצועיים. השנה, למרות הצלחות...

כבכל שנה ב-20 השנים האחרונות, נפתחת בימים אלה תערוכת הצילום 'עדות מקומית'. מה שהחל כפרק מקומי קטן שהוצג לצד תערוכת World Press Photo...

ה-7 באוקטובר תפס את כולנו בהפתעה, עד כדי חוסר יכולת לתפקד. ההלם היה נורא מידי. כשחלפו הימים והזוועות המשיכו לזרום, הבנתי שזה לא נכון לנפש...

ציורי סתיו שמעבירים את התחושה המורכבת והמסתורית של התקופה הזו בשנה.

חייהן האישיים של ארטמיסיה, יודית, אליזבטה ומרי היו רצופי קשיים וצרות כמו אונס ומוות בגיל צעיר, אולם הן זכו למעמד והוקרה הודות לכשרונן ואף זכו להשפיע ולהעמיד דור של ממשיכות דרך. בתקופת הבארוק הצליחו נשים אמניות להתבלט באופן משמעותי הודות לאקלים התרבותי שהשתנה מתקופת הרנסנס, ואף על פי כן חיי האמניות לא היו קלים. פוסט שלישי בסדרה אחרי אמניות הרנסנס האיטלקי ואמניות הרנסנס הצפוני . ארטמיסיה ג'נטילסקי Artemisia Gentileschi (1593-1656) Artemisia Gentileschi, Self-Portrait as the Al

לוינה, קתרינה וקלרה הפלמיות יצרו לעצמן קריירה בינלאומית: הן ציירו בשירותם של המלכים הגדולים ביותר באירופה, ציוריהן נפוצו בכל היבשת והגיעו לאוספים החשובים ביותר, אולם במאה ה-21 מעטים מאוד מכירים את שמן. הפרק השני בסדרת האמניות מתרכז באמניות הרנסנס הצפון אירופאי. הרנסנס האיטלקי הוא המוכר והמוקדם ביותר. הוא במידה רבה זה שהניע את תהליכי הקידמה באירופה בתחומים רבים וכמובן גם בתחום האמנות. כטיבם של תהליכים, הללו מתגלגלים, מתפשטים, משנים צורה. הרנסנס הצפון אירופאי הוא מעט מאוחר יותר

כבר הרבה זמן שאני מתכננת לכתוב על אמניות בהיסטוריה, ואיכשהו זה תמיד נדחה. דווקא על רקע המתחולל אצלנו בשבועות האחרונים פתאום זה מרגיש לי רלוונטי יותר מתמיד. המציאות בתחילת המאה ה-21 עבור אמניות היא מעודדת במידה רבה: בתי הספר הגבוהים לאמנות מלאים בסטודנטיות, חלק ניכר מהסגל הוא נשים, שדה האוצרות רווי באוצרות מוכשרות והאמנים הישראלים הכי מצליחים בעולם הן אמניות. יחד עם זאת, יש לנו עוד כברת דרך ארוכה לעשות: מנהלי המוזיאונים ובעלי הגלריות הם עדיין גברים ברובם וגם בשוק האמנות ניכרת

הציורים האחרונים של האמנים הגדולים מספרים סיפורים מסתוריים ומעניינים