top of page

מה לראות בצבע טרי 2021?

עודכן: 24 באוק׳ 2021

שמחה וששון – יריד צבע טרי חזר למהדורה פיזית ובמשנה כוח!

הלוקיישן, מתחם מרוצי האופניים בהדר יוסף, מחזיר את תחושת החידוש והארעיות שאיפיינו את צבע טרי ומתברר להיות אחד המתחמים המוצלחים ליריד.

כטיבם של ירידי אמנות, יש גודש של גירויים, יש הרבה מה לראות ואפשר לבלות בו שעות ארוכות. אני כאן רק כדי לעזור לכם לוודא שאתם לא מפספסים משהו. כזכור, היריד מחולק לשלושה חלקים וכך אסקור אותו: חממת האמנים העצמאים, גלריות ופרוייקטים ועיצוב טרי.


חממת האמנים העצמאים

המטרה של החממה היא להוציא לאור כישרונות לאו דווקא מוכרים וביחד לייצג במידה רבה את הצייסטגייסט, את הרוח העכשווית שנושבת בתחום האמנות הישראלית הצעירה. חוזקה של החממה הוא הגיוון שבה, ואכן השנה הביאו לנו נבחרת מורחבת (40 אמנים במקום כ-25 בשנים קודמות) ומגוונת מאוד.

מעניין לראות את המדיומים השונים והחדשים שהאמנים בוחרים להתבטא דרכם. בעיניי זוהי חזית היצירתיות והיא מרגשת אותי כל פעם מחדש. הפעם אציין במיוחד את אילה צור, שהציגה בעבר בעיצוב טרי ואף ראיתם עבודות שלה בביאנלה לאמנויות במוזיאון ארץ ישראל אבל כאן היא מציגה סדרה חדשה ומסקרנת של ריקמה על פורצלן. כן, בדיוק מה ששמעתם. כדי להבין איך זה עובד צריך לראות בעיניים.


אילה צור, ממצאים 2, פורצלן וחוטי תפירה

מילי ברזילאי יוצר עננים צבעוניים מקליי, חומר שמוכר מיצירות של ילדים ומקבל אצל ברזילאי עיבוד אמנותי. העננים של ברזילאי הם למעשה קופסאות שבתוכן נחבאים עולמות קסומים, בכל ענן הפתעה אחרת. הגודש בפרטים ובצבעוניות בשילוב עם אלמנט ההפתעה, יוצרים חוויה ייחודית.



ירדן אמיר לוקחת את אחד המוצרים הכי גנריים – נעצים – והופכת אותם לחומר גלם ביצירת האמנות שלה. היא נועצת אלפי נעצים במקצבים וזוויות שונים כך שמתקבל ציור מופשט שמשתנה בהתאם לזווית הראייה והאופן בו האור נשבר.


ירדן אמיר, SOIL - Gold, נעצים על שעם ועץ

דנה כהן למדה עיצוב אופנה בשנקר ובמהלך הלימודים נתקלה באחת הבעיות הבוערות של תחום האופנה – הררי שאריות בדים שנזרקים כפסולת. כהן פיתחה שיטה בה היא ממיינת את הבדים ובגדים ישנים לפי צבעים, גורסת אותם ואז משתמשת בסיבים ליצירת סוג של ציור. כהן בוחרת להתבסס על דימויים מתולדות האמנות, ובמיוחד ציורי טבע דומם מהמסורת ההולנדית הקלאסית. במקור הציורים האלה כונו ואניטס או ממנטו מורי, ומטרתם היתה להזכיר למתבונן שהחיים שלנו הם בני חלוף. בפעולת המיחזור כהן מציגה את 'החיים שאחרי המוות' של בדי הפסולת ונותנת ביטוי למעגל החיים בהיבט התעשייתי-תרבותי שלו.


דנה כהן, טבע דומם 10, סיבי בדים גרוסים

תמי ענבר שטרית מדפיסה צילומים על לוחות ברזל. אביה של ענבר שטרית היה בעלים של מפעל ברזל ולפני כתשע שנים נפטר במפתיע. כששוטטה במפעל הרגישה שיש לה צורך להתחבר אליו דרך הברזל עצמו. כך החלה להדפיס תמונות שצילמה על לוחות הברזל בטכניקה ייחודית. התוצאה משלבת את הדימוי, לרוב קבוצת אנשים, עם המצע שיש לו חיים משלו. התוצאה מאוד מעניינת.


תמי ענבר שטרית, שלוש בנות 2, הדפסה ידנית על ברזל

אי אפשר לדבר על מדיומים חדשניים בלי להזכיר את ה-NFT, אותו נכס דיגיטלי ייחודי שמתקיים רק במרחב הוירטואלי. הפרוייקט של גיל ארליך מעניין מאוד כיוון שהוא משחק בין כמה עולמות. ארליך צייר פוטרטים של נשים שמתבססים על פרופילים באתרי היכרויות, והוסיף להם אריבוטים בהתאם לאינפורמציה שחשפה האישה בפרופיל. את הציורים סרק ברזולוציה גבוהה והפך ל-NFT והשמיד את ציורי המקור. עם רכישת הNFT משתנה משהו בציור באופן לא צפוי, כך שכל רכישה היא גם הפתעה.


גיל ארליך, אופליה, NFT

בגזרת הציור שווה לציין את איתי מתן, צייר צעיר ווירטואוז בוגר בצלאל שמצייר בצבעי שמן וטמפרה ציורים העוסקים בעיקר בהזרה ובחינה של מניירות ציור אקדמי וקלאסי בנופך עכשווי. בשימוש והניכוס של פרקטיקות מסורתיות הוא עוסק בשאלות אישיות של זהות, מקום, היסטוריה ונוסטלגיה, תענוגות, מורבדיות, מיניות ועוד, דרך פירוק והרכבה.